את הבוקר שלמחרת פתחנו במסע פילים. את הדרך לארמון המלך הניצב בראש הר עושים ברכיבה על פיל. התחלקנו לזוגות והתיישבנו בראש החיה העצומה הזאת עם מדריך מוסמך מלפנים, וכך הגענו עד למעלה. זו ללא ספק חוויה מטלטלת עבור כולנו. הקטנות התעניינו באוזניים ובחדק ומדי פעם סיפקו לנו הפילים גם מקלחת קלה ומרעננת. גם ההודים הופכים רגישים יותר לזכויות בעלי חיים וכיום מטפלים טוב יותר בפילים מאשר בעבר ובעתיד ייתכן בהחלט שהחוויה הזו תיעלם ולראש ההר יגיעו ממש כפי שיורדים ממנו- בג'יפ.
"הודו היא גן עדן לקניות"
אנחנו מנסים לדחוס כמה שניתן בזמן שנותר לנו וממשיכים לביקור במפעל להדפסה ידנית על בדים. בחלק הזה של היום התנסנו בעיצוב והכנה של בדים בעבודת יד. עם חותמות עץ גדולות וצבעים שמיוצרים מחומרים טבעיים בלבד התחלנו להחתים בדים בשכבות ובצבעים שונים. בכל שלב השתמשנו בחותמת נוספת בצבע אחר עם הסבר מפורט על תהליך ייצור הבדים. בתחנה אחרת ראינו את צורת הכנת השטיחים, גם בעבודת יד, שלב אחר שלב ובכל רגע אפשר היה לגעת ולהתנסות.
לפרק של הקניות הגענו בהתלהבות ובחשש. כלומר, הבנות בהתלהבות ואני קצת בחשש בנוגע המשקל העודף בטיסה חזרה. אין ספק שהודו היא גן עדן לקניות ומכילה רחובות מלאים חנויות ובהן שלל בדים, בגדים, צמידים ותכשיטים, כלי אוכל, נעליים, אינסוף של ריחות, תבלינים וחפצים, בובות, פילים מגולפים, מחרוזות ועוד. הבחירה קשה, ההתלבטות מתארכת, המוכרים מתמקחים ובינתיים מרגיעים אותי בפפסי, והזמן מתחיל לדחוק. בשלב מסויים הכל התחיל להיראות לי אותו הדבר אבל התאמצתי והמשכתי במסע. שווה לציין את חנות מוצרי הקוסמטיקה של חברת 'הימאליה' שמוכרת מוצרים מקוריים וארוזים במחירים מגוחכים (28 רופי לשפתון). המחירים אגב זהים בכל חנויות הימלאיה ברחבי הודו. ניסינו כבר את משחות השיניים בארץ וזו בהחלט חוויה משנת חיים.
"אפשר היה להבין שקרה לנו משהו במסע הזה"
סיימנו את הקניות וכבר משהו מתחיל ללחוץ בבטן. לא, זו לא חריפות האוכל. גם לא התבלינים. זו ההבנה כי הגענו כמעט לתחנה האחרונה ואנחנו כבר בדרך לשדה התעופה לטיסת פנים לדלהי. לאחר שבוע אינטנסיבי עמוס בחוויות ואינטימיות של נסיעות ארוכות נפרדנו מהנהג ומהמדריך המצויין שלנו מר ויג'יי בחיבוקים ונשיקות וקצת בכי של אלונה. לפי התגובה של הילדות ותחושת הבטן של שנינו אפשר היה להבין שקרה לנו משהו במסע הזה, על אף שהיה קצר. אחרי עוד כמה צילומים ונשיקות אחרונים אנחנו נכנסים לשדה תעופה בינוני עם טיסה של פחות משעה והנה אנחנו שוב בדלהי. אולם, עדיין לא סיימנו ויש עוד כמה חוויות לפנינו, ואחת ראויה לציון במיוחד.
נחתנו בדלהי בערב. נהג אחר הסיע אותנו למלון בו היינו אמורים להמתין מחצית מהלילה עד לטיסה חזרה ארצה. העניין הוא שלא מדובר ב"סתם" מלון אלא במלון יפהפה ובאוכל המדהים ביותר שהיה לנו במהלך הטיול. העיצוב, הטעמים, הגיוון שהיה בחדר האוכל התאים לנו במיוחד אחרי כל היום האינטנסיבי שהחל במסע פילים, עבר דרך חוויית קניות והסתיים בפרידה מהמדריך ותחילתה של פרידה שלנו מהצוות ומהמקום הנפלא הזה. אבל כרגע עדיין לא רוצים לחשוב על כל זה. אנחנו רוצים לאכול והגענו למקום המתאים ביותר לכך. כמו האוכל המעולה, כך גם החדרים המרווחים והמאובזרים שהעניקו לנו כמה שעות שינה חשובות לפני המסע ארצה. בלובי פגשנו בשני זוגות של מטיילים ישראלים בני 22 שהחליטו לפנק את עצמם לפני החזרה ארצה בלינה במלון. נראה שכולנו הגענו למקום הנכון.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן