נחתתי בנמל התעופה של סידני בלי יותר מדי ציוד אישי, פרט לדברים החשובים באמת: ציוד קייט סרפינג וגלשן גלים. משם הדרך הייתה ברורה – בונדייביץ'. בונדייביץ' הוא החוף המפורסם ביותר בסידני, ובכלל באוסטרליה. הוא מאופיין בטיילת רחבה, אותה מציפה כמות עצומה של תיירים מכל רחבי העולם. לא כולם גולשים – מבקרים רבים מגיעים רק כדי לראות את הגולשים ואת אורח חיי המקומיים בחוף. החוף בבונדיי עמוס במשך רוב שעות היום בגולשים מנוסים ותחרותיים, ולכן אני ממליץ לצאת מהעיר ולנסוע דרומה לפארק הלאומי גרי ביץ'.
תנו כבוד לאוקיינוס, זה לא הים התיכון
לאחר ששרצנו שבוע שלם בסידני, החלטנו אני ויונתן - השותף שלי בנועם טורס - לעלות צפונה לכיוון ביירון ביי. זוהי עיירה שונה מכל שאר המקומות אליהם הגענו באוסטרליה, והיא הרבה יותר רגועה ונעימה: התושבים באזור חייכנים ונחמדים, ורואים שהם יודעים איך לחיות את החיים. יש כאן ים, גולשים, שמש, גלים, שמורות טבע ומקומות קדושים לאבורגי'נים.
לגולשים שמתעניינים בטיול גלישה לאוסטרליה, אני ממליץ לקחת בחשבון שזהו יעד יקר – אבל לטעמי שווה כל דולר. המחיר הממוצע ליום הוא כ-60 דולר, והוא כמובן משתנה לפי אופי הטיול. טיול בוואן או בג'יפ יחסוך לכם את הוצאות הלינה. אל תשכחו שהעונות הפוכות, וכן, באוסטרליה קר בחורף.
בנוסף, תנו כבוד לאוקיינוס. זה לא הים התיכון, ואתם חייבים לשים את הגבולות ולדעת מתי גם לא להיכנס לגלוש. תנו כבוד גם לגולשים המקומיים, שלפעמים אין להם סבלנות לתיירים חוצפנים וזה יכול להיגמר אפילו באלימות.
באלי: אין צורך להדגיש שאתם ישראלים
באלי שבאינדונזיה הוא ללא ספק ה-מקום האולטימטיבי לגולש, בעיני. יש שם שילוב נדיר של תרבות מרתקת עם אווירת שלום וחופש מטורפת. החוויה שלי בבאלי הייתה די קצרה, שבועיים בסך הכל, אבל אלה היו שבועיים אפקטיביים מאוד בכל מה שנוגע לשיפור יכולת הגלישה. השילוב של גלים מושלמים שנשברים לצד שמאל, אוכל משובח וחיי לילה תוססים יוצרים הרגשה של גן עדן אמיתי.
הכניסה לאינדונזיה לבעלי אזרחות ישראלית קצת מסובכת: אפשר לקבל ויזה באמצעות התארגנות של קבוצה עם מלווה בעל אזרחות זרה, וזה מה שאני עשיתי. אין סיבה לחשוש לבקר בבאלי, זה מקום בטוח - ובכל זאת, אין צורך להדגיש את עובדת היותכם ישראלים יותר מדי. אף פעם אי אפשר לדעת מי מקשיב מעבר לפינה.
אנחנו נחתנו בדנפסר (DAMPASAR) עיר הבירה, ומשם לקחתי מונית לקוטה (KUTA), אזור החוף המתוייר של באלי. ברגע שהגעתי לשם הבנתי את העוצמה של באלי בתור מעצמת גלישה עולמית: חנויות ענק של מותגי גלישה בינלאומיים, וגולשים וגולשות מכל העולם - שכל מה שמעניין אותם זה לעלות על האופנוע ולחפש גלים כל היום.
ישנן שתי עונות גלישה מומלצות בבאלי. מאפריל עד אוגוסט שווה לנסוע לאזור קוטה, ומספטמבר ועד מרץ לצד הפחות מתוייר של באלי, נוסה דואה. מבחינתי, העונה של קוטה היא הרבה יותר שווה ומהנה מזו של נוסה דואה.
טיפים לנוסעים לבאלי:
- בשנים האחרונות בגלל שינויי מזג האוויר קשה לחזות את תנאי הגלישה.
- עלות המחיה בבאלי יכולה לנוע בין 15 דולר ליום כולל מלון, אוכל ואופנוע, לבין 200 דולר - הכל תלוי ברמת הפינוק. קחו בחשבון שתצטרכו כסף קטן לתת לעתים שוחד לשוטרים, בעיקר לרוכבי אופנוע. המשטרה תעצור אתכם לעתים בצמתים ותעכב אתכם - תשלום של כמה שקלים יפתור את הבעיה.
- חשוב לעשות רישיון נהיגה בינלאומי - הקנסות בבאלי כבדים למי שנוסע ללא רישיון.
- ציוד הגלישה באי מאוד זול, ולכן מומלץ לקנות גלשן בבאלי במקום להביא אותו אתכם מהארץ.
לשפר את יכולות הגלישה בסרי לנקה
סרי לנקה היא יעד מועדף לגולשים בעלי תקציב נמוך, שרוצים חופשה זולה יחסית: שבועיים בסרי לנקה כולל טיסה ואכסנייה יכולים לעלות לכם כ-1,500 דולר. יש באי מספר חופים טובים לגלישה, אבל איכות הסוואל (זרם תת מימי היוצר גלים) שמגיע לחופים תלוי בעונה. בחודשי הקיץ אפשר לשפר את כושר הגלישה בארוגם ביי, וביום טוב לתפוס שם צינורות. חשוב לשים לב שהגל נשבר על ריף, ולכן טפלו בחתכים שלכם טוב-טוב שלא יזדהמו. ישנן אינספור נקודות מוכרות פחות, בהן לא תמצאו אף גולש במים. אני לא אחשוף בדיוק איפה ואיך למצוא אותם, רק כדי לעשות לכם חשק לטוס ולגלות אותם בעצמכם.
מזג האוויר באי הטרופי חם מאוד-מאוד, והוא לא משתפר גם בלילות. אני ממליץ לכולם לשקול חדר עם מזגן, גם אם אתם לא מהמפונקים, ולצאת לגלוש בשעות הבוקר המוקדמות. זכרו להצטייד בתכשירים וכדורים נגד יתושים כבר בבתי המרקחת בארץ. יש בסרי לנקה חנויות גלישה מקומיות המשכירות ציוד גלישה למתחילים, אבל אני מציע להביא את כל הציוד מהארץ.
תנו כבוד לגולשים המקומיים: בשנים האחרונות היו מספר תקריות בין גולשים ישראלים למקומיים, מה שיצר מתיחות מסוימת. נסו להיות שגרירים טובים של ישראל, וייצגו אותנו בכבוד.
* נועם טור הוא בעל חברת הנופש והאקסטרים "נועם טורס"