מכירים את השלטים האלו בגן החיות שאומרים "נא לא להאכיל את החיות" וכולם מתעלמים וזורקים עליהם במבה וביסלי ולפעמים גם עם השקית ואז ג'ירפה נחנקת ומתה ואז זה לא מזיז לאף אחד וכולם עדיין ממשיכים להאכיל אותם? אז ברווזים.
הברווזים, בניגוד לחיות בגן החיות, לא תמיד זוכים לשלט "נא לא להאכיל" אבל גם הם בהחלט נופלים לקטגוריה הזאת, ולא בגלל הסיבות המובנות. בניגוד לחיות בגן החיות, שמקבלות תזונה מאוזנת ובמועדי האכלה קבועים, הברווזים חיים בטבע וצריכים להסתדר בעצמם כדי למצוא אוכל. האכלה באופן מתמשך על ידי בני אדם, גורמת להם להסתמך על האחרונים כדי שיתנו להם אוכל במקום להסתמך על החושים הטבעיים שלהם כדי למצוא אוכל שמתאים לתזונה שלהם. כמו סיפור האהבה של כולנו עם פחמימות, גם הברווזים הופכים להיות מכורים ללחם שלא מכיל שום ערך תזונתי התואם את התזונה הטבעית שלהם ומכיל בעיקר כמות גדולה של קלוריות ריקות.
בנוסף, במקרים קיצוניים הברווזים יכולים לפתח תסמונת בשם כנפי מלאך או כנפי מטוס (ויקיפדיה) - בה הכנפיים שלהם פונות החוצה במקום פנימה, מה שמונע מהם לעוף ולנדוד בחורף, מה שבסופו של דבר גורם למוות שלהם.
בפעם הבאה שאתם בחו"ל, או סתם בפארק הלאומי של רמת גן, ורוצים לתת לפחות חלק מהכריך שלכם לברווזים החמודים, אולי כדאי שתשמרו את הקלוריות האלו לעצמכם.
(מקור)