שאלת "בחן את עצמך" תחילה - מה זה היה עושה לכם אם בחופשה שלכם בחו"ל, על הר מושלג ורחוק היה תקוע אתכם לדקות ארוכות של נסיעה ברכבל, בחור נחמד מאיראן?
כי כל המלל שתקראו עוד מעט יסתיים בסופו של דבר בתשובה שתצטרכו לענות לעצמכם לשאלה הזו, שאלה שאני יכול לענות עליה במילה אחת ובתשובה מאוד לא מתוחכמת, - "מגניב!". פגישה עם תייר איראני היא דבר מסקרן ומעשיר ולמרות מה שחושבים ישראלים רבים מידי, רוב הסיכויים שגם הוא יסתקרן לשמוע מה שיש לכם לומר לו על מה שבאמת קורה במדינה שלכם ובסופה של שיחה שניכם תפרדו במילים טובות, ברכות לשלום עולמי, אולי אפילו תקבעו לבירה בערב וכשעל דרך אפשר להניח שתקטרו שניכם על הפוליטקאים של כל אחד מכם.
מודה שכמו דברים על שני גלגלים עם מנוע, שירים ישנים של יהורם גאון, ושוקלד עם בייגלה מלוח, זו רק עוד עוד אחת מהחולשות שלי, ביקור במדינות מהסוג הזה שהן איך נאמר בלי להעליב אף אחד - לא לגמרי אפויות, שבהן לא הכל סגור וברור, כי מדינות - בדיוק כמו בני אדם אגב - הן מעניינות יותר כשהן עדיין שלא בטוחות מה הן רוצות לעשות כשיהיו גדולות, מקומות שהם בתהליך, שיש בהן את התנופה הזו של משהו חדש קורה, שבה זה מריח כמו רוח נעורים - ריח שבמקרה הזה הוא בעיקר הנפט שנמצא כאן בכל מקום.
צריך לומר - מקומות כאלו יש בהם קצת ניחוח של משהו לא ידוע ולא מוכר, קצת תחושת חלוציות ואקסטרים, ובאקסטרים יש גם סיכונים לא נעימים – תשאלו את אלכסנדר לפשין האזרח הישראלי-רוסי-אקראיני שיעמוד שם למשפט בגלל שהימרה את האיסור וביקר באזור השנוי במחלוקת של נגורנו קראבך, ועוד הוסיף אחר כך וכתב שהמדינה היא – הפתעה הפתעה - לא דמוקרטית עד הסוף, ובאמת לא צריך להיות חוקר פוליטיקה עם התמחות קווזקזית כדי להבין את זה כשאתה שומע את הנתון שהנשיא אילהם אלייב שמכהן בתפקיד מאז 2003, החליף את אביו היידר אליאב היתה לו במקרה בדיוק אותה עבודה בעשר השנים שלפני כן.
מאידך – אזרביג'אן היא אחת המדינות היותר ידידותיות שתפגשו בהן כישראלים, וזה עשוי להפתיע במיוחד משום שמדובר במדינה מוסלמית - מוסלמית אבל חילונית לגמרי ונחשבת לאחת המדינות מוסלמיות הסובלניות ביותר, כזו שאין בעיה למצוא בה בירה ויין, גם מתוצרת מקומית ואפילו לא רעים,. זו לא סתם מדינה מוסלמית, אלא מוסלמית-שיעית, כזו שאנשיה לא מחבבים את מי שמזוהה עם השיעה יותר מכולם – איראן השכנה, זו שאם ממש בא לכם אתם מוזמנים לנסוע לגבול ולבדוק איך יגיבו אם תבקשו לעבור לבקר שם. בכלל, אתם מכירים עוד ממשלה מוסלמית שאירחה ברוב כבוד והדר את ראש ממשלת ישראל כפי שקרה לנתניהו בדצמבר האחרון? אפשר לשער שזה קשור לעובדה שישראל - על פי מקורות זרים כמובן שקיבלו מידע ממקורות מאוד לא זרים – מוכרת נשק לאזרים, כולל אפילו כיפת ברזל בעתיד, בסכום של יותר מ-4 מיליארד דולר, כשבתמורה ישראל קונה נפט והרבה, למעשה רוב הסיכויים שהדלק בתידלוק האחרון שלכם הגיע ממש משם. כמויות האלו של הנפט הן שהביאו לפריחה הגדולה של המדינה, כשנחיתה בבאקו הבירה עשוייה לגרום לך להתקפים אפילפטים עם כמות הבזקי האורות ובארכיטקטורה הכי מודרנית מהשנים האחרונות עם בינינים שהם סוג של פסלים מודרנים. העיר מוצפת מותגים יוקרתיים של החברים פול ובר דולצ'ה וגבאנה בשדרות רחבות ונקיות להפליא שבהן נוסעות מכוניות פאר בכמיות שמצליחות - ואני חייב להפסיק להשתמש במילה הזו – להפתיע: מרצדס ו-BMW (גם מכוניות משטרה משטרה!) בהמוניהן כאילו היו מכונית לכל פועל ככשלצידן המכוניות של הפועלים האחרים כמו לאדות ומוסוקביצ'ים (כן, זה שם של אוטו) מכוניות שהגיעו מברית המועצות של פעם ומטרטרות להן בגאווה מול פאר התוצרת הגרמנית, כשהפועלים האלו והאלו נהנים ממחיר של כשקל לליטר בנזין. הנפט השוטף כמים הוא הברכה שהביאה לכל העושר הזה אבל הוא עשוי להיות גם הקללה, משום שאם מתבססים רק על ההכנסה ממקור אחד ומחירו יורד – כפי שקרה למחיר הנפט בשנים האחרונות, אזי כל הכלכלה עלולה ליפול, כמו שקרה לאחרונה למטבע המקומי שהתרסק– זו צרה לאזרים, אבל כזו שעושה את החיים של התייר כאן זולים במיוחד. אני תהה בפני מארחים איך הצליחו לשמור על עצמאות עם כזו כמות של נפט, במדינה שגובלת בשתי מדינות כוחניות שלוטשות עין לכל הטוב הזה מצפון רוסיה ומדרום איראן. נראה לי, אומר המארח בנימוסף ששתיהן העדיפו שלא יהיה להן גבול משותף, ככה זה יותר בטוח לכל הצדדים.
האזרים אוהבים לארח – רק בשנים האחרונות היו כאן האירוויזיון והמשחקים האולימפים האירופים, ובקרוב הם יארחו את מה שאפשר להגדיר - המכביה שלהם, המשחקים המוסלמים הראשונים, והם שילמו הרבה מאוד כסף כדי להצטרף למונטה קרלו ולהפוך לאחת משתי מדינות בעולם שמארחות את מירוץ הפורמולה אחת היוקרתי ברחובות באקו. כשיוצאים אל מחוץ לעיר הבירה, שזה רוב רובה של המדינה הקווקזית, רואים עד כמה באקו שונה משאר המדינה – הרבה טבע בתולי שרק מחכה ליזם שיארגן כאן טיולי ג'יפים ואופנועי שטח (בדקתי, ברור שבדקתי, כרגע עדיין אין) כשלצידי הדרך כפרים ובינהם דוכנים עם רוכלות ושיני זהב, ובכל דוכן בדיוק, אבל בדיוק, אותם מוצרים – דבש טבעי, אלכוהול מתוצרת בית ובעיקר עיגולי לֶדֶר של פרי מיובש שמנצנצים בצבעים בשמש. גם אם תרצו לגוון וללכת בכל יום למסעדה אחרת תמצאו בדיוק את אותו האוכל, מוגש בדיוק באותה צורה – הרבה קבבים ובשר כבש, ליד פרוסים ירקות טריים בצלוחית ולחם מצויין, ואחריהם יגיע תמיד בטקס מזרחי אותו התה באותה כוס זכוכית קטנה ולידו ריבות מקומיות, זה משעמם ומקסים גם יחד, גישה שמעוררת מחשבות על הבדלי התרבות בין האזרים השמרנים לישראלים שנמצאים במרדף אינסופי אחרי החידוש והגיוון. מי צודק? מי יודע. אם אנחנו בנושאי יהודים, אתם מוזמנים לנסוע לכיוון העיר קובה Quba, שמבוטאת "גוּבה" במלרע, שהיא מרכז יהודי עם בתי כנסת ובתי ספר בעברית שפורחים להם – שוב במדינה מוסלמית שיעית (!).
אבל אנחנו אנשים מיוחדים כמובן, אנחנו רצינו לעשות משהו אחר, להיות מהישראלים הראשונים שיעשו שם סקי. כ-225 ק"מ מבאקו שהם כשלוש-ארבע שעות נסיעה, תלוי כמה עצירות וכמה לדר אתם אוהבים, יביאו אתכם ל-GABALA ולהר שעל שמו נקרא המלון Qafqaz Tufandag – המלון חדיש ומשוכלל, חדריו מבהיקים בניקיון אובססיבי ממש ועובדיו מתהלכים בשקט חרישי באתר סקי שהוא משהו בסדר גודל של החרמון ובגובה דומה (1,920 מ'), אתר חדש ומודרני שהוא רק כבן שנתיים עם רכבלים חדשים ותותחי שלג לימים מושלגים פחות, אתר שמצוייד בחתולי שלג מודרנים שמיישרים את השלג – לצד פועלים פחות מודרנים שעושים עבודה דומה באופן ידני. יש כאן סך של של עשרה מסלולים, שבימים שבהם היינו היו רק ארבעה היו פתוחים, כ-8 ק"מ מסלולי גלישה מתוך כ-18 ק"מ גלישה עתיידים מה שמראה עד כמה הכל כאן ראשוני, שפוטנציאל והפיתוח שעדיין בעיצומם.
והנה עוד סוג של נאיביות ושמרנות שרחוקה מאוד מהאקסטרים האירופי – גם כאן יש אופנועי שלג שרק ניקנו , אבל לא תוכלו לקחת אותם לדהירה בערבות הלבנות, כאן מדריך יושיב אתכם במושב האחורי וירכב בעדינות במסלול ישר מאה מטרים קדימה, ואז עוד מאה מטרים לצד השני, וזה מתאים מאוד לקהל רגוע יותר מאנשים כמוני, קהל שחלק גדול ממנו מגיע לכאן לא כדי לגלוש אלא רק להנות מהנוף הלבן, כאלו שהם לעיתים כאמור אותם איראנים ואירניות – שחלקן מכוסות רעלה.
מדובר באתר שיכול להתאים מאוד למשפחות ולמתחילים, עם הרבה מסלולים רכים וכחולים ועם מדריכים שיעלו כארבעים שקלים ליום, אבל מה ששבה את ליבי היתה העובדה שעובדה שהבחור שממנו אתה שוכר את ציוד הסקי מתכופף מולך לפתע ומתעקש ולנעול לך את מגף הגלישה, וזה פעולה משמחת עוד יותר כשאתה חוזר בסוף יום גלישה מותש,והבחור המשופם – אלא מה - מחכה לך שוב כדי לעשות את אחת הפעולות הכי מהנות בסקי שאף אחד לא מעז לדבר עליהן – מוריד לך את המגף המסורבל . פרט קטן ומפנק , משהו שאין סיכוי שיקרה באיזשהו אתר סנובי באירופה. נכון, לא תמצאו פה מסיבות לילה סוערות ב"אפרה סקי" כמו שסקיירים אוהבים לומר במבטא צרפתי, זה לא קורה בשל העובדה שבאמצע השבוע האתר הזה ריק למדי מה שגורם לך להרגיש כמו נסיך נפט אזר משום שאתה מוצא עצמך גולש כמעט לבד במה שהופך להיות סוג של מסלולים פרטיים, תחושה נפלאה ומוזרה בעת ובעונה אחת שגורמת לך לחשוב שבאמת יש לך הרבה כסף בבנק גם בגלל המחירים שמזכירים כמה כוסות קפה באתרים אחרים - סקי פס וציוד במחיר של כ-80 ₪ ליום. ועם זאת, אחרי הכל, נדמה שאחד הדברים היותר מהנים שהמקום הזה עושה לך היא העובדה שאחר כך במשרד, כשתחזור הביתה תוכל לזרוק באגביות סנובית לאנשים שלא יודעים את ההבדל בין קזחסטן לטורקמניסטן – "אה כן, חזרתי מחופשת סקי באזרביז'אן".
* הכותב היה אורח של חברת Sky Star Travel ושל מונה טורס