בואו נודה בזה - כשאנחנו בחו"ל, למרות כל ההצהרות שלנו שאנחנו רוצים להתנתק משגרת היום יום, אנחנו לא באמת עושים את זה. לכל מקום אליו נגיע ישר נתחבר לאינטרנט, נבדוק מה קורה ברשתות החברתיות ואפילו נבדוק מיילים. פעמים רבות אפילו נבחר את המלון בו אנחנו ישנים לפי איכות הווי פי שיש במקום. זה בסדר, זה ככה אצל כולם.
אבל אם יום אחד תרצו לצאת לחופשה במטרה להתנתק באמת מהעולם החיצון, אתם מוזמנים להגיע לאחת ממספר המדינות המאוד מצומצם שנשארו בעולם, שמגודרות כמדינות ללא אינטרנט. מה הכוונה? חברת Akamai המספקת שירותי תוכן וענן מיפתה עבור ה-telegraph מדינות בהן פריסת האינטרנט נמוכה מ-20 אחוזים. כלומר, אם מאוד תתאמצו תוכלו למצוא בהן מקום לבדוק את הפיד או להעלות תמונה לאינסטגרם, אבל זו תהיה משימה לא קלה בכלל. במדינות הללו רק לאחד מתוך חמישה אנשים יש גישה לאינטרנט.
ברשימה האקסקלוסיבית הזו ניתן למצוא למצוא בסך הכל 35, כמה מהן מאוד מפתיעות. למשל: גואטלמלה, הונדורס, הודו ונפאל. מדינות שמוכרות מאוד לתייר הישראלי. לצידן נמצאות מדינות רבות נוספות באפריקה כמו: מדגסקר, גאנה, אתיופיה, נמיביה, בנגלדש, אוגנדה ועוד 20 אחרות. מוזמנים להציץ ברשימה המלאה.
כאמור, חלק מהמקומות הללו לא נמצאים בכלל בתכנון של התייר הישראלי והיעדר התקשורת במדינה נובע מעוני גדול או מצורת המשטר שלא מאפשרת זאת. אך חלק מהמדינות ברשימה הן מדינות מתויירות ואהובות ואם תבחרו להגיע אליהן תוכלו להצהיר שאתם הולכים "להתנתק מהעולם" ובאמת לקיים.
בנוסף לאלה, יש מדינות שבהן היעדר האינטרנט לא נובע מבעיות תשתית, אלא מאיסור ממשלתי. הדוגמה הקלאסית לכך היא צפון קוריאה כמובן. על אף שבמדינה יש תשתית מתקדמת הנובעת מכמות גדולה של טלפונים סיניים, אם תחליטו לבקר בה (וזה אפשרי), יאסר עליכם להשתמש באינטרנט המערבי ותאלצו להתשמש, אם ממש תרצו, ברשת האינטרנט המקומית והסגורה.
ברשימת המדינות הנוספות שמגבילות את רשת האינטרנט שלהן במכוון ניתן למצוא גם את קובה, בורמה ובלארוס. גם בסין, מצרים וויאטנם רשת האינטרנט מוגבלת לתייר המערבי. המדינות הללו אפילו נכנסו לאחרונה לרשימת המדינות בהן אינטרנט מוגדר כ"לא חופשי". אז מה אתם אומרים, שווה לטייל במדינות הללו, או שהייתם משתגעים?
(מקור)