כששרת ההגנה של צ'כיה, יאנה צ'רנוכובה, ראתה את תוצאות ההצבעה בעצרת הכללית של האו"ם הדורשת הפסקת אש בין ישראל לחמאס, היא קראה למדינתה לעזוב את הארגון באופן מיידי. מבחינתה, הכרזה שכזו שלא כללה בתוכה גינוי חד משמעי לטבח הנורא של החמאס, היא ביזוי של הארגון כולו. "אני מתבייש באו"ם. לדעתי - לצ'כיה אין מה לצפות מארגון שתומך בטרוריסטים ואינו מכבד את הזכות הבסיסית להגנה עצמית. בואו נצא החוצה", כתבה.
בעוד שצ'כיה הייתה אחת מתוך 14 המדינות שהתנגדו להחלטה, היא בולטת במיוחד בתור אחת מבנות בריתה הקרובות ביותר של ישראל באירופה, ואולי בעולם בכלל. בשבוע שעבר הגיע לישראל ראש ממשלת צ'כיה, פטר פיאלה, ובפגישתו עם נתניהו הוא תיאר את חמאס כ"אויב משותף" של ישראל ואירופה. הוא התחייב לפעול לבידוד הארגון במוסדות האיחוד האירופי. למעשה, צ'כיה הייתה המדינה הראשונה ששלחה נציג ממשלה לאחר שהחלה המלחמה, עם שר החוץ יאן ליפבסקי שנפגש עם שר החוץ הישראלי אלי כהן לביקור סולידריות ותמיכה, והדגיש עוד יותר את הקשר העמוק בין שתי המדינות. קשר שנמשך עוד מרגעיה הראשונים של ישראל כמדינה.
Vím, že je dnes významný den pro a chceme slavit naše 105 výročí republiky. Ale tímto se prostě nedá promlčet, promiňte mi to. Přesně před 3 týdny Hamas vyvraždil více než 1400 Izraelců, což je na jejich počet obyvatel více obětí, než zavraždila militantní islamistické… pic.twitter.com/gd1hk8vdZU
חברה עוד מלפני שישראל נוסדה
הקשרים בין שתי המדינות החלו עוד לפני שישראל קיבלה את עצמאותה. במחצית הראשונה של המאה ה-20, נשיא צ'כוסלובקיה הראשון, תומאש מסריק, נודע בזכות אהדתו לציונות וליהודים, ובשנת 1927 הוא היה מראשוני המדינאים שביקרו במנדט הבריטי דאז של פלסטין. אירוע זה היה ללא ספק רגע גדול לעניין הציוני, למרות שביקורו לא היה רשמי. לפיכך, שורשיו של הסנטימנט הפרו-ציוני החזק, או הפרו-ישראלי בצ'כיה נעוצים במחשבותיו ובמדיניותו של טומאש מסריק, על שמו נקראת כיכר מסריק בתל אביב, שהשפיע על דרך החשיבה של הדורות הבאים של פוליטיקאים דמוקרטיים בצ'כיה.
יאן מסריק, בנו של טומאש, ולאחר מכן שר החוץ, הלך בדרכו של אביו. הוא גם היה תומך נלהב של הרעיון הציוני, ובשנת 1947 הייתה צ'כוסלובקיה אחת מ-33 מדינות שהצביעו בעד החלטת החלוקה של האו"ם הממליצה על הקמת מדינה יהודית. התמיכה הצ'כוסלובקית בישראל נמשכה גם לאחר הפוטש הקומוניסטי בפברואר 1948. ב-18 במאי 1948, ארבעה ימים בלבד לאחר הכרזת העצמאות של ישראל, הייתה צ'כוסלובקיה בין המדינות הראשונות שהכירו במדינת ישראל והיחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות כוננו ב-3 ביולי 1948.
צ'כוסלובקיה סיפקה לא רק תמיכה פוליטית אלא גם צבאית, שהייתה חיונית לניצחונה של ישראל במלחמה הערבית-ישראלית הראשונה. תחת אמברגו שהוטל על ידי האו"ם, לכוחות היהודים חסרו נשק ותחמושת, וצ'כוסלובקיה הייתה אז המדינה היחידה שהייתה מוכנה למכור נשק ליישוב לאחר מלחמת העולם השנייה. מדינת ישראל שזה עתה הוקמה, רכשה ממנה מטוסים צבאיים ונשק, שסייע לה רבות ואולי אף הצילו אותה מהפסד כואב במיוחד. בהמשך התאמנו טייסי קרב בצ'כוסלובקיה, ורבים מהטייסים הללו הפכו מאוחר יותר לחלק מהטייסת הראשונה של חיל האוויר הישראלי. אחד האנשים הללו היה מפקד חיל האוויר הישראלי לעתיד ונשיא ישראל עזר ויצמן.
"הם הצילו את המדינה שלנו. אני לא מטיל ספק בכך. הנשק הצ'כי היה העזרה החשובה ביותר שקיבלנו. הם הצילו אותנו, ואני בספק גדול שהיינו שורדים את החודש הראשון בלעדיהם”, אמר ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן גוריון, אודות עזרתה של צ'כוסלובקיה לישראל. כך למעשה החלה אחת מהבריתות החזקות של ישראל עד היום.
תמיכה בלתי מעורערת גם היום
התקופה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה הייתה אפלה מבחינות רבות, גם ביחסים בין שתי המדינות. עם התקרבותה של ישראל למערב, ושייכותה של צ'כוסלובקיה לגוש הקומוניסטי, אנטישמיות התעוררה בכל רחבי מזרח אירופה, והיחסים בין המדינות התדרדר. עם זאת, לאחר נפילת קיר הברזל וחלוקת של צ'כוסלובקיה, הייתה זו פריחה מחודשת בין הרפובליקה של צ'כיה לבין ישראל גם בפן המדיני-צבאי וגם בפן הכלכלי.
ב-2006, כשישראל נלחמה בחיזבאללה, הדגישה צ'כיה, בניגוד למדינות רבות באיחוד האירופי, את זכותה של ישראל להגן על עצמה. יותר משנתיים לאחר מכן, בתחילת 2008–2009, צ'כיה הייתה גם אחת המדינות הבודדות שלא גינו את מבצע "עופרת יצוקה" של ישראל נגד חמאס בעזה. ובכל הנוגע להצבעה בעצרת הכללית של האו"ם, צ'כיה היא אחת מהמדינות הבודדות שבדרך כלל אינן מצביעות בעד החלטות אנטי-ישראליות.
בסקר משותף שערכו מרכז הרצל לחקר ישראל והמרכז לחקר השלום בפראג בינואר 2022, תושבי צ'כיה מצהירים על יחס חיובי יותר לישראל מאשר למדינות לא מערביות נבחרות כמו רוסיה, סין, מצרים ואחרות. כמו כן, רוב האוכלוסייה הצ'כית (83 אחוז) מסכימה שלא היה אכפת לה שיהיו לה שכנים יהודים. כמעט שני שלישים מהצ'כים (61 אחוז) חושבים שהשואה היא עדיין נושא שצריך לדבר עליו, וכמעט רבע גם מודים שהצ'כים נושאים באחריות מסוימת לסבלם של היהודים במלחמת העולם השנייה, לא כמו במדינות אחרות כמו פולין.
בשנים האחרונות הפכה פראג בירת צ'כיה לאחד היעדים המובילים לתיירים הישראלים. בנוסף להיסטוריה, התרבות והיופי של העיר והמדינה, באופן יחסי ליעדים אחרים באירופה, צ'כיה היא מקום בטוח לישראלים גם בזכות העובדה שהקהילה המוסלמית במדינה קטנה במיוחד ואין לה יכולת השפעה על ההחלטות המדיניות והפוליטיות. למרות שבפראג התקיימה הפגנה פרו-פלסטינית, היא כללה מאות בודדות של אנשים, מספר זעום לעיר שמתגוררים בה 1.3 מיליון איש.
למרות שהמרחק הגיאוגרפי בין שתי המדינות הוא יותר מ-2,600 ק"מ, קשה למצוא מדינה אירופית בעלת יחסים קרובים יותר עם ישראל מאשר צ'כיה, גם כשמסתכלים על היחס של גרמניה לישראל במהלך המלחמה הנוכחית. שמירה וחיזוק הקשרים הקיימים בין צ'כיה לישראל רצוי והכרחי, והיחסים ההדדיים החיוביים תורמים רבות לשתי המדינות.