געגועים לחצות בפריז של פעם
בשנים האחרונות נדמה שכל סרטיו של וודי אלן ממומנים על ידי לשכת התיירות המקומית, המבקשת למשוך אליה עוד ועוד תיירים באמצעות צילום סרט מז'אנר הקומדיה הרומנטית של הבמאי היהודי הניו יורקי עטור הפרסים. "ויקי כריסטינה ברצלונה" עשתה לעיר יחסי ציבור שאפילו היא לא ידעה לעשות לעצמה, ורומא מעולם לא נראתה נטולת מלכודות תיירים כמו ב"לרומא באהבה".
סרטו של אלן מ-2011 "חצות בפריז" בהחלט עושה שירות טוב לעיר: שיטוט בגן מוזיאון רודן מלא הפסלים, חבצלות המים של מונה בג'יברני (לא בדיוק פריז, אבל במרחק נסיעה קצר), כיכר הקונקורד, פון נפט - הגשר החדש, כל אלו מציירים לצופה עיר קסומה כמו יצאה הרגע מגלויה.
כל מי שצפה בסרט בוודאי מצא את עצמו משתוקק לשוטט בעיר האורות, אך לא בזו של ההווה, כי בזו השוכנת בעבר. בדומה לגיל, גיבור הסרט, רבים הם המחפשים אחר פריז בעידן הפילוסופי והאינטלקטואלי שלה, בתקופה של הסופרים סקוט פיצ'ג'רלד וארנסט המינגווי, פטרונית האמנים גרטרוד שטיין, ושל ציירים כאדוארד דגה, סלבדור דאלי ופבלו פיקאסו, שאף הם נמשכו לעיר התוססת וכתבו עליה לא מעט.
"מה שבאמת יפה בפריז אלה חיי הלילה בבתי הקפה. אחרי שעבדת כל היום, אתה מטייל בבולוואר סן ז'רמן ובלי לקבוע פגישות, אתה יכול להיות בטוח שתמיד תפגוש חברים שאיתם תוכל לבלות קצת לפני שתלך לישון", כתבה סימון דה בובואר, פילוסופית פריזאית שחיה בעיר בתקופה המתוארת בסרט. פריז הקסומה אחרי חצות, לצערנו הרב, יכולה להתקיים רק בסרט בדיוני, אך זה לא מונע ממנה להיות אחת הערים המתויירות ביותר בעולם.
אביב נצחי בלנזרוטה: חיבוקים שבורים בחופים שחורים
את סיפור האהבה של לנה ומטיאו מהסרט "חיבוקים שבורים" מ-2009 של אלמודובר קשה לשכוח: השניים מנהלים רומן סוער בעת צילום סרט במשותף, רומן שנחשף בפני האיש שמימן את הפקת הסרט, שלנה היא גם הפילגש שלו. וגם אם אתם לא זוכרים את כל פרטי המשולש הרומנטי הסבוך הזה, אין ספק שאת החופים בעלי אדמת הבזלת השחורה אליהם נמלטים השניים לחופשה, ושם גם נקלעים לתאונת דרכים שבה מתה לנה ומטיאו מאבד את מאור עיניו, אי אפשר לשכוח.
החופים השחורים האלו נמצאים באי הקנרי לנזרוטה (Lanzarote), והמקור ההיסטורי שלו דרמטי לא פחות: האי נוצר מהתפרצות וולקנית והוא כולו בנוי מכ-300 הרי געש, רובם נכחדים וכמה רדומים. הבחירה באי הזה כאתר צילומים לא נובעת אך ורק מהנוף המרהיב, אלא גם מהעובדה שתחזית מזג האוויר שלו לא משתנה ובכל ימות השנה ניתן למצוא בו טמפרטורה נוחה של 22-25 מעלות.
אגב, אם אלמודובר לא מדבר אליכם, אולי יעניין אתכם לדעת שגם "התנגשות הטיטאנים" מ-2010, וגם ארבעה פרקים בסדרה הנצחית דוקטור הו מ-1984 צולמו במקום.
לשיר ולרקוד לצלילי המוזיקה בזלצבורג
העיר האוסטרית זלצבורג ידועה בעיקר בזכות שלושה דברים עיקריים: מכרות המלח ("מבצר מלח" בגרמנית) שהביאו לעיר את עושרה; עיר הולדתו של מוצרט - פרט היסטורי שמשרד התיירות המקומי ממנף היטב; והעובדה שהסרט "צלילי המוזיקה" מ-1965 צולם ברחבי העיר היפהפייה.
מריה מתיזה מים ממזרקה עם ראשי סוסים (Residenzplatz) במרכז העיר; מריה והילדים מתרגלים שירת "דו רה מי" - גני ארמון מיראבל; או מריה צועדת, בטוחה בעצמה עם גיטרה ביד אחת ומזוודה ביד השני -Hellbrunner Allee. כל מי שראה את הסרט ונשבה בקסמיו זוכר את העיר העתיקה והמרהיבה אליה לוקחת מריה את הילדים בשעה שאביהם נוסע לענייניו בווינה הבירה.
ואם גם אתם רוצים ללכת במשעולים בהם צעדה מריה בעיר, תוכלו לעשות זאת באמצעות אחד הסיורים המודרכים שמוצעים במשרד התיירות המקומי, או, אם יש לכם ביטחון בעצמכם - עשו זאת לבד. אמנם לא לכל המקומות תוכלו להיכנס, כמו למשל ארמון לאופולדסקרון, שם צולמו סצנות האגם והגזוזטרה, אבל את חזית הבית תמצאו במרכז Hellbrunner Allee. את הביתן בו שרו ליזל ורולף תראו בהמשך הדרך בארמון Hellbrunner, שהכניסה לגן שלו חופשית, וגם במצודת העיר, המספקת נוף פנורמי על כל העיר העתיקה וההרים, שגם בשיא הקיץ עדיין יש עליהם שלג, תוכלו להעפיל באמצעות רכבל, ואף לבקר בבית הקברות Saint Peter, שם לכאורה צולמה הסצנה בה מתחבאת המשפחה מהנאצים. למה לכאורה? כי את הסצנה הזו, כמו רבות אחרות, צילמו בסטודיו בהוליווד. אבל למה להיות קטנוניים?
בא לי להתאהב בבאלי
לפעמים צריך להגיע לקצה השני של העולם כדי למצוא אהבה. זה לפחות מה שקורה לליז גילברט בגילומה של ג'וליה רוברטס, גיבורת שובר הקופות "לאכול, להתפלל, לאהוב" מ-2010. גילברט עוזבת את החיים המושלמים לכאורה שלה בניו יורק ונוסעת לגלות את עצמה עם תרמיל על הגב. תקציר העלילה, לכל מי שלא צפה או לא קרא את רב המכר (187 שבועות ברצף בראש המכירות בדירוג הניו יורק טיימס), הוא כדלקמן: ליז יוצאת למסע גילוי עצמי שכולל לאכול ברומא ודרומה ממנה באיטליה; להתפלל לגורו של בעלה לשעבר באשראם בהודו; ולהתאהב בפליפה - אותו היא פוגשת באי הטרופי באלי שבאינזונזיה. סיפור אהבה שמתחיל בתאונת אופניים vs רכב בפיתולים מלאי הירק באי.
אבל לא משנה כמה הצפייה בסרט מעוררת בכם חשק עז לנסוע לחפש אהבה בדמות גבר ברזילאי חתיך (או ניו יורקרית לוהטת לחילופין), בתאונת אופניים או בבר סוער המארח לילות שתייה לוהטים לחוף הים - אם אתם לא אנשי עסקים בעלי ויזת נסיעה מיוחדת, הגישה שלכם כישראלים לאינדונזיה אסורה בשלב הזה. וחבל, כי בבאלי אפשר למצוא שלווה ומרגוע, חופים מרהיבים ביופיים ואולי גם אפילו אהבה. בין האטרקציות התיירותיות הרבות באי ניתן למצוא: מקדשים, מעיינות חמים, ספא, צלילה, שיט, אמנות (אפילו מודרנית) והמון טבע - הרים, חופי ים שחורים ולבנים, ומפלים שוצפים. אז עד שיפרוץ שלום, נותר רק לחלום, ולהסתפק באיים קסומים אחרים.
למרחבים הירוקים האינסופיים של ההוביט
סיור לוקיישנים שערך פיטר ג'קסון אחר האתר המתאים ביותר לצילום טרילוגיית סרטי "שר הטבעות", הביא אותו לחוות אלכסנדר, הסמוכה לעיירה מטמטה (Matamata) בניו זילנד. ג'קסון ראה לפניו שדות מרעה ירוקים עצומים, החליט כי טוב המראה בעיניו, ונשאר לצלם שם ארבעה סרטים שכבר עלו על אקרני הקולנוע, ועוד שניים שמתוכננים לצאת בשנה הבאה וב-2015.
באחת הסצינות הראשונות בסרט האחרון ששוחרר לאקרנים ב-2012 "ההוביט - מסע בלתי צפוי", נראה פרודו יוצא מביתו של בילבו באגינס אשר על גבעה, ולפניו מרחבים ירוקים אין סופיים, עצים שאפשר רק לקנא בקיומם ואגם קטן. אחרי סיום הצילומים של הטרילוגיה הראשונה, פירק ג'קסון את חזית הבתים (הפנים צולם בסטודיו בלונדון), והשאיר רק "חור באדמה", בדומה לתחילת ספר ההוביט עצמו: "In a hole in the ground there lived a hobbit", אך הדבר לא מנע ממעריצים רבים להגיע למקום לראות את הכפר שעד אז לא ידע כזו כמות של תיירים. עם זאת, לכבוד צילומי הטרילוגיה החדשה, בנה ג'קסון את הכל מחדש, והפעם השאיר את הכל על כנו, כמתנה לאנשי חוות אלכסנדר.
המבקרים במקום, שיכולים להיכנס אך ורק בסיורים מודרכים, יכולים לשוטט ברחבי האתר באופן חופשי כמעט לגמרי וליהנות מהנופים המקוריים, כמו גם מתוספות מיוחדות שהוכנו לטובת הסרט, ביניהם עבודת האגרונומים שכללה הזרקת הורמונים לירקות כך שיידמו ענקיים מהרגיל.
הנה סרטון של הסיורים המודרכים: