מוקדם יותר השנה, גוונדולין ברוהן, בת 94, נסעה מביתה באי אואהו בהוואי לאי מאווי כדי להשתתף בחתונה של נינתה. בטרמינל היציאה בין האיים בנמל התעופה הבינלאומי דניאל ק. אינווי בהונולולו, גילתה ברוהן הפתעה בלתי צפויה.

על קיר הטרמינל היה תצלום גדול משנת 1947, המציג את דיילות הוואיאן איירליינס שעמדו בשורה מול מטוס, כשכל אחת לובשת את מדי החברה באותה תקופה: חולצה מכופתרת לבנה, חצאית באורך בינוני ופרחים בשיער.  עבור ברוהן, התצלום הזה לא היה רק הצצה מעניינת להיסטוריה של התעופה, אלא הייתה זו הצצה לעבר האישי שלה. "חשבתי, 'אוי אלוהים'", מספרת ברוהן ל-CNN Travel. "ראיתי את התמונה שלי, כפי שנראיתי לפני שנים".


>> הוואי: "ההתקדמות של זרמי הלבה יכולים להשתנות במהירות"

>> דיילת חושפת: זה הדבר הכי מעצבן שנוסעים עושים בטיסה

>> אלה הדברים שכולנו רוצים לדעת על דיילים


עולה לאוויר

הוואיאן איירליינס הושקה בשנת 1929, שנה בלבד לאחר לידתו של ברוהן, שהייתה דיילת בחברת התעופה מ-1947 עד 1950. בעוד שהיום הוואיאן איירליינס מטיסה נוסעים ברחבי העולם, בשנים הראשונות חברת התעופה טסה רק בתוך הוואי. אבל חברת התעופה כבר עשתה גלים, וחיברה איים שבעבר ניתן היה להגיע אליהם רק בסירה.

"באותה תקופה הם לבשו מדים אפורים יפים וחולצות צהובות, והם היו מאוד בולטים. הערצתי אותם מרחוק, בלי לדעת שיום אחד יהיה לי מזל ללבוש את אותם מדים עבור הוואיאן איירליינס", היא נזכרת. "הם שאלו אותי אם אי פעם טסתי במטוס, וחשבתי שעדיף שאגיד כן".

בטיסה הראשונה של ברוהן היא התמודדה עם בחילות, כשמטוס המדחף עשה את דרכו מהונולולו לעיר הילו (Hilo). היא עשתה כמיטב יכולתה להסתיר את אי-הנוחות שלה מהנוסעים. "הייתי אומרת לעצמי, 'אני לא יכולה להראות להם שאני סובלת מבחילות באוויר, כי אני אמורה להיות מישהי שהם יכולים לסמוך עליה", היא מספרת. 

מפורסמים ונוסעים קשים

ברוהן נזכרת במפגשים עם נוסעים מכל העולם, וזה היה אחד החלקים האהובים עליה בעבודה כדיילת: "אתה פוגש כל כך הרבה אנשים נפלאים בטיסות", היא אומרת. 

ברוהן גם עזרה לסלבריטאים ברחבי הוואי, כולל השחקן ג'ימי סטיוארט והשחיינית אסתר וויליאמס. ברוהן מספרת כי לדיילות הומלץ לא למשוך תשומת לב לסלבריטאים על המטוס, ולהתייחס אליהם באותו נימוס וכבוד שהם נוהגים בכל נוסע אחר."תמיד חשבתי לעצמי שאם אהיה במקומם, גם אני ארגיש כך - לא ארצה להיות המומה מאנשים שמצלמים אותי או משהו כזה", אומרת ברוהן.

ברוהן גם התנהלה במצבים שבהם היו מעורבים נוסעים קשים, מה שאומר שנוסעים שמפריעים תמיד היו קיימים. "הם פשוט לא הקשיבו כשהסברנו שצריך לחגור את חגורות הבטיחות", משחזרת ברוהן. בנוסף לכך, בעוד שהוואיאן איירליינס לא הציעה אלכוהול בשלב זה, זה לא מנע מכמה נוסעים לנסות להכניס בקבוקי אלכוהול קטנים. ברוהן הייתה נאלצת להסביר לאותם נוסעים בתקיפות ובנימוס, שאסור להם לשתות אלכוהול על הסיפון. 

View this post on Instagram

A post shared by Hawaiian Airlines (@hawaiianairlines)

המטוסים שהופעלו על ידי הוואיאן איירליינס בסוף שנות ה-40 היו קטנים, וברוהן הייתה לעתים קרובות הדיילת היחידה על הסיפון. לפעמים נוסעים היו חולים, וזה היה תפקידה לטפל בהם: "אבל, אתה יודע, התגברנו על כל זה ותמיד גרמנו לנוסעים להרגיש שאנחנו כאן כדי לשרת אותם", היא אומרת.

בתקופה שבה עבדה ברוהן בחברת התעופה, להוואיאן, כמו לחברות תעופה רבות באמצע המאה העשרים, היו תקני טיפוח מחמירים שברוהן ועמיתיה נאלצו לעמוד בהם. "תמיד ידענו שאנחנו צריכים להישאר רזים, ולא להיראות מרושלים", אומרת ברוהן.

70 שנה אחרי

אולי חלפו כמה עשורים מאז שברוהן עבדה על סיפון המטוס, אבל היא עדיין אוהבת לטוס. כשהיא על הסיפון, ברוהן מרבה להרהר בתקופת עבודתה באוויר. התעופה אומנם השתנתה, אבל היא עדיין רואה את עצמה בדיילות של היום. "אולי חלק מהן עברו את אותו הדבר כמוני כשהן התחילו, כשהייתי צריכה להעמיד פנים ששום דבר לא מפריע לי", היא אומרת.

כמה מבני משפחתה של ברוהן הלכו בעקבותיה ועבדו עבור הוואיאן איירליינס לאורך השנים. נכדתה סמנתה בומונט עבדה בחברת התעופה מ-2007 עד 2008: "המשך המורשת שלה היה בהחלט עניין גדול", אומרת בומונט ל-CNN Travel. "אני זוכרת שהתרגשתי לספר לה כשהתקבלתי לעבודה, ואז כשהצלחתי לעבור את ההכשרה".

View this post on Instagram

A post shared by Hawaiian Airlines (@hawaiianairlines)

כשבומונט עבדה בהוואיאן, היא טסה בקווים בינלאומיים וסבתה מודה שהיא קינאה מעט: "תמיד רציתי לבקר במקומות אחרים", אומרת ברוהן. "לדיילים היום יש מזל גדול שהזמן עבר ושנעשו שיפורים נוספים בעולם התעופה עכשיו. אני מקנאה בהם".

"עם זאת, אני שמחה שהיה לי את הזמן שלי עם הוואיאן איירליינס", ממשיכה ברוהן. "לעולם לא אשכח איזה מזל היה לי ואני שמחה שיש לי את כל הזיכרונות האלה. כשאני רואה בנות צעירות יותר עכשיו במדים, אני מחייכת לעצמי ואני אומרת: 'אני יודעת בדיוק מה הן צריכות לעבור'".