בדוח מדד הפיתוח האנושי (ה- UN human development index) שפורסם לאחרונה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC) הוכרזה רשמית כמדינה הכושלת בעולם. המדינה הוצבה בתחתית הרשימה שכללה 187 מדינות שונות. לא מעט מקרי רצח, כאוס מוחלט במנהיגות, גניבת אוצרות הטבע של המדינה והגב שהפנה לה העולם לאורך שנים, הן רק חלק קטן מהבעיות הגדולות של המדינה הזאת. העם הקונגולזי, שכבר איבד כל טיפת אמון בשיקומה של האומה, מחפש דרכים כדי לשרוד - מעטים מצליחים לברוח, אחרים נזהרים שלא להירצח, אך רבים לא ברי מזל.
מחר, ב- 28 לנובמבר, תיערכנה הבחירות לנשיאות בפעם השנייה בסה"כ ב-40 שנה. אולי בעזרת נשיא חדש והרבה סיוע מבחוץ, תחזור לאזרחי קונגו התקווה, או כמו שהם קוראים לה בשפתם: אליקיה.
בירת האונס של העולם
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא מדינה במרכז אפריקה, כשממערב היא גובלת ברפובליקה של קונגו. השם דומה, אך מדובר בשתי מדינות שונות לחלוטין. בעוד שהרפובליקה של קונגו הייתה תחת שליטה צרפתית עד שנת 1960, שכנתה נשלטה על-ידי הבלגים עד אותה שנה, הפכה למדינה זאיר, וב- 1997 נהייתה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
כאמור, אזרחי הרפובליקה הדמוקרטית כבר מזמן איבדו את אמונתם בכל הקשור למדינה שבה הם חיים, ואם נשיא המדינה טוען בגלוי, כי הממשלה אינה יכולה להתמודד עם בעיות כמו העוני הגדול והרעב הכבד, ובין היתר מוסיף שגם אינה מסוגלת לספק מערכת בריאות וחינוך, קשה שלא להסכים איתם.
הרפובליקה, המונה 70 מיליון תושבים, מחולקת למספר פרובינציות. רק ל-9 אחוזים מהאוכלוסייה יש גישה לחשמל, תוחלת החיים במדינה היא 48 שנים וההכנסה השנתית הממוצעת עומדת על 300 דולר. האזרחים הנמצאים באיזורים המסוכנים, משמע באיזורים בהם שולטות באכזריות מיליציות של צבא לא סדיר, רוצים לברוח למקומות אחרים. השליטה האכזרית מתבטאת לא רק במעשי הרצח, אלא גם במעשי האונס, והשם שניתן, ע''י אחד מחברי האו''ם לאיזור הפרובינציות המזרחי הוא: בירת האונס של העולם.
טבע מרהיב ביופיו
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מחולקת לשניים: כל מה שקשור למעשה ידי אדם הרוס או לא מומלץ לשימוש, וכל מה שקשור לטבע מרהיב ביופיו ושווה ביקור. ברפובליקה זורם נהר קונגו, שמתפרש על שטח ענק (1,734 ק''מ) בין קיסנגני לקינסשה, שהיא גם עיר הבירה בקונגו. בנוסף המדינה מלאה בג'ונגלים וסוואנות, בהם תוכלו לפגוש שבטים, חלקם נחמדים וחלקם פחות (יש גם שבטי קניבלים באיזורים האלה). כמו-כן, במדינה יש 250 קבוצות אתניות וכ - 700 שפות שבטיות. השפה הרשמית: צרפתית. רבים מהאזרחים עוסקים בטבע, כמו ייצור שמן דקלים, חפירות למציאת יהלומים, נחושת, ושאר אוצרות טבע, הטמונות עמוק באדמה ודורשות עבודת כפיים.
ויש בסיפור הזה גם אבסורד גדול. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא מדינה עשירה באוצרות טבע והחשוב בין האוצרות הוא המינרל "Coltan", אותו מינרל שהוא בסיסי למחשבים ומכשירי סלולארי. 70 אחוז מכמות העולמית של המינרל הזה נמצאים במדינה, כלומר: מי שמרכיב מחשב, חייב להגיע לשם. נשמע כמו דרך לצאת מהבוץ? במציאות זה לא כך. למדינה יש תשעה גבולות, והשכנים לא ממש נעימים. אוצר הטבע הזה, ואיתו גם יהלומים, נחושת ועוד אוצרות, מוברחים באופן שיטתי ותמידי דרך כל אחד מהגבולות, ולמדינה אין שום יכולת לפקח, לא על הגבולות, לא על ההברחות ולא על האוצר.
ואם אחד המרכיבים למחשבים הוא אוצר טבע, אז באופן אבסורדי, לפקידי הממשלה שאחראים על הרישומים השונים במדינה (למשל רישום אוכלוסין) אין מחשבים, במקרה הטוב. במקרה הרע אין להם בכלל חשמל.
התיירות בדעיכה, אבל יש ישיבה חרדית חדשה
התיירות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אם אפשר לקרוא לענף הזה תיירות, נמצאת בשיא השפל. מספר מאוד מצומצם של תיירים מגיע מדי שנה למדינה. מי שכן מחליט לבקר, נהנה מטבע מדהים ביופיו שלא נגמר. כמו כן, התיירים מקבלים שיעור אנתרופולוגי מעניין בין השבטים השונים, שחיים שם הרבה שנים, ורובם חוו את ההיסטוריה על בשרם.
לדתיים שביניכם, וגם לאלה שקצת פחות, כדאי שתדעו כי לאחרונה נפתחה במדינה ישיבה חרדית, בעיר הבירה קינשסה (ברשות הרב שלמה בן טולילא), ואולי בזכותה יהודים רבים, שירצו לטעום חיי קהילה יהודית קצת שונה, יגיעו לבקר באיזור. בנוסף, לאחרונה התפרץ במדינה הר הגעש ניאמולגירה. המקומיים רוצים להאמין שזה ימשוך קצת למעלה את ענף התיירות. התפרצות הר הגעש תועדה בסרטון וידיאו:
דרכים ליציאה מבוץ ואשמים
וכשהכל לא הולך והתשובות ממאנות להגיע מהדרגים הגבוהים, מנסים לעשות מהפכה. המהפכה מגיעה ממוסדות לא פוליטיים, כלומר: אקדמאיים, פעילי זכויות האדם ושאר חכמים, שמנסים בזהירות למצוא גאולה ועל הדרך לא להירצח. וכשלא מגיעה הגאולה המיוחלת, מחפשים אשמים.
ישנם עדיין מבוגרים הנוקפים את האצבע המאשימה לתקופה הקולוניאליסטית, כשבלגיה שלטה בקונגו, וטוענים בפה מלא: "אז החלו הצרות". ויש דווקא אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזאת, בה לפחות הייתה מדינה שנתנה ערבות למדינה שלהם.
אשמה נוספת נזקפת לחובת המלחמה הקרה, בה מנהיגים כוחניים שלטו באפריקה (כמו מובוטו ששלט בזאיר - שהפכה לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בשנת 1997) ביד רמה, תוך כדי מלחמות עקובות בדם, רדיפה אחר אוצרות טבע וטבח בעמים. וכל זה ללא שום התערבות של המעצמות שהן היו עסוקות במלחמה הקרה ביניהן, ולא רצו לקחת חלק.
אשמים נוספים הם השותפים לבעיות הכלכליות והטכניות של קונגו: "הקהילה הבינלאומית". כל השנים הקהילה הבינלאומית לא הביאה פתרון שיקומי לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, או דרכי פעולה שיחלצו אותה המצב, וכשבלגיה כבר הציעה דרך מקורית, תוך כדי שתיקח אותה כפרוייקט אישי (אולי בגלל רגשות העבר), נחסם בפניה הבנק העולמי. לא ניתן לה התקציב והתוכנית ירדה מהפרק.
טיפה של תקווה
אומרים שלכל אגדה יש סוף טוב, אז אמנם עוד רחוק להגיד, אבל ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו יש כאלה שרואים את הבזק האור הראשוני, המבצבץ לו מקצה המנהרה. לקראת הבחירות לקח על עצמו האו''ם להטיס אלפי תיבות הצבעה ולפזר ברחבי המדינה. בנוסף, האחריות על הרפובליקה נלקחה מהאזרחים והועברה לתמיכה הבינלאומית. הרשויות ויתרו על האג'נדות ונתנו לבנק העולמי ולקואופורציה הבלגית לבנות מחדש כבישים וגשרים שנהרסו במהלך השנים. משלחת של האו''ם, "המנוסקו", קיבלה את האחריות לביטחון המדינה ולמערכת הבריאות שבה. בריטניה אחראית לדרישת תוכניות ממשלתיות וכנסיות יהוו את הבסיס הראשוני למערכת חינוך.
ברור לכולם שהעזרה מבחוץ תחזיק מעט זמן. אמנם מדובר בעבודת קודש, אבל האזרחים הקונגולזים מתכוננים כבר ליום שאחרי. הרפובליקה הדמוקרטית קונגו אולי נחשבת למדינה הכושלת בעולם, אבל לאחר הבחירות - מי ייתן והמדינה תצא לדרך חדשה והאליקיה (תקווה בלאנגלית) תגיע.