ברחבי העולם קיימים אתרי תיירות פופולריים שכולם מכירים וכולם אוהבים להמליץ עליהם. אבל למען האמת, לא כל מונומנט על פני כדור הארץ שווה ביקור ויש כאלה שאפילו מאכזבים את מי שנוסע לקצה השני של העולם במיוחד כדי לראותם. הרבה פעמים זו אשמתם של המבקרים הרבים שפוקדים את המקומות המפורסמים ופוגמים במעט האותנטיות שנותרה בהם, אבל בהרבה מן המקרים הבאזז סביב אותן אטרקציות מקומם לנוכח המראה שבסוף עומד לנגד עיננו.
אספנו את מיטב האטרקציות המאכזבות ביותר בעולם, אלה שגרמו לנו לחוש מרומים, לפחות יותר מאשר מרוצים. גם לכם זה קרה? טקבקו לנו!
בתולת הים, קופנהגן, דנמרק
קופנהגן היא עוד עיר מדהימה מלאת אנשים יפים, שמשום מה אינה מהווה מוקד משיכה לתיירים. הדבר הכי קרוב לכך בעיר הנפלאה הזו הוא פסל שסביבו האגדה המפורסמת של הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן משנת 1837- פסל בת הים הקטנה. הפסל נחנך בשנת 1913 והוא המפורסם ביותר בקרב תושבי המקום – עד כדי כך שראשה וזרועותיה הושחתו על ידי אלמונים כבר מספר פעמים.
כשפוסעים לעבר הפסל, הציפיות נבנות באופן טבעי לאחר הליכה ארוכה לאורך הנמל. ואז אתה מקבל את הרמז האמיתי היחיד שלך לפסל - קהל של תיירים נבוכים המתאספים סביבו ומצטלמים עימו אך ברקע שואלים אחד את השני: "בשביל זה הלכנו את כל הדרך לכאן?". אורכו של פסל בת הים הקטנה הוא כ-4 מטרים, אבל הוא נראה יותר כמו מודעה על יציבה גרועה יותר מאשר פניה הגאים של העיר.
(רונה סרור)
גשר לונדון, אנגליה
הכל מתחיל בשיר "גשר לונדון מתמוטט", אותו אנחנו מזמזמים עוד משחר ילדותינו. נכון, אין ספק שאפשר היה להניח שהגשר יתמוטט בשלב זה או אחר, אבל עדיין – ההוכחה היא שגשר בשם "גשר לונדון" עדיין ממשיך להתקיים בבירה האנגלית.
וכשאנחנו מגיעים ללונדון, אנחנו מיד רוצים לראות במה מדובר – אחרי כמובן שביקרנו בביג בן. מי שבאמת יצלח את המסע ימצא את הגשר מעל התמזה. אבל למרבה ההפתעה, במקום לקבל את הגשר המתמוטט והעתיק מהשיר (אגב, גשר לונדון המקורי הוא הגשר היחיד שהיה על התמזה עד 1750), עומד לפנינו גשר מדהים וחדש יחסית (בנייתו הושלמה בשנת 1972), ומתברר לנו שגשר לונדון המקורי מן השיר בכלל נמכר (כן,כן, נמכר, תמורת יותר מ-2 מיליון דולר) לאמריקאי עשיר וביתו החדש הוא כעת בלייק האואסו סיטי באריזונה. אז בהחלט, מי שמחפש את גשר לונדון הישן והידוע משיר הילדים, כדאי שייקח את הטיסה הראשונה לארה"ב.
(מאי ברונפמן)
כנסיית סגרדה פמיליה, ברצלונה
כולם אמרו לנו שאנחנו חייבים לראות את הסגרדה פמיליה אם מגיעים לברצלונה. אז נסענו. ותראו איזה קטע - זה לא מדהים. אין ספק שמדובר במבנה מרשים - מבחוץ. אבל אחרי שמשלמים 11 אירו כדי להיכנס פנימה, מה רואים? שיפוצים! כל התיירים, אלה שקראו או אמרו להם כמה מדהים המקום הזה, מצטופפים על רצפה מאובקת וצופים בשיפוציניקים עובדים על הפלא הארכיטקטוני. אי אפשר לעלות במדרגות (סגור לשיפוצים), אי אפשר להסתובב באולם הגדול (נו, משפצים), אז מה כן אפשר לעשות? להסתכל דקה, להסתובב ולצאת החוצה. מדהים זה לא. אגב, דמי הכניסה אמנם כוללים גם מוזיאון אינפורמטיבי במרתף, אבל הם אינם כולל את ה-2.50 אירו שתצטרכו לשלם כדי לעלות במעלית לגג, שלא גמור כמובן, ממנו תוכלו לקבל תמונות טובות של ברצלונה. אגב, הבנייה כנראה לא תושלם עד שנת 2026, לכל הפחות.
תכל'ס? הגיע הזמן שמישהו יגיד סוף סוף את האמת על גאודי ועל הבניינים שלו: המלך הוא עירום, והוא מוערך יתר על המידה. מאות אלפי תיירים מגיעים מדי שנה להסתובב ברחובות ברצלונה, והם עומדים פעורי פה מול מבנה הסגרדה פמיליה מעורר הפלצות ומול יתר ההתחכמויות הכעורות של האדריכל הקטלוני רב השם בפארק גואל. באתי, ראיתי, קצת נבהלתי; מבלי להבין דבר באדריכלות, ניתן לומר שהעיצובים של גאודי לוקים בבעיה אסתטית חמורה וגלויה למדי לעין - יש בהם משהו מטריד, חסר שקט. אולי בזה טמונה הגאונות שלו? ניחא. להגיע לברצלונה – בטח. לא בגלל גאודי.
(ניר ליברך, נועה יחיאלי)
סן טרופה, צרפת
רבים מאתנו שומעים על כוכבים שונים המבקרים בעיירת הנופש שהוגדרה במרוצת השנים כעיירה הנוצצת ביותר בריביירה הצרפתית - בעיקר מאז הגיעה אליה בריג'יט ברדו בשנות ה-60 ומיתגה אותה ככזו. היעד התיירותי הזה הוא המועדף על המונים של תיירים מאירופה, כמו גם על כוכבים שונים מהוליווד.
אבל כשמגיעים לסן טרופה, שהייתה אגב כפר דיגיים קטן לפני שהתגלתה, מגלים שהיא בדיוק כמו שאר היישובים הסמוכים בריביירה, מה גם שהיא צפופה בטירוף במכוניות ובתיירים אחרים שנשבו בבאזז שיש למקום והתאכזבו בדיוק כמוכם. נכון, המקום בכל זאת יפה וכל עוד אתה עשיר גם תוכל למצוא בו חניה בקלות, אבל אם באמת מחפשים חופים יפים ואווירה צרפתית- ים תיכונית, יש מקומות יותר טובים להשיג אותם.
(ליה אור)
Manneken Pis (הילד המשתין), בלגיה
אלא אם כן אתה במקרה מעריץ גדול של מתחמי משרדים מודרניים וביורוקרטיה מקומית, לבריסל אין הרבה אטרקציות תיירותיות להציע – חוץ מוופלים בלגים כמובן, או תענוגות שוקולד המוגשים בכל פינה. ובכל זאת, מוקד המשיכה המפורסם ביותר בעיר הוא המאנקן פיס - מה באמת יכול להיות חצוף יותר מאשר פסל ברונזה של ילד קטן אשר תמיד מרוקן את מימיו לתוך מזרקה?
קרוב לוודאי שתתחילו את המסלול שלכם באחת הכיכרות המדהימות ביותר בעולם - the Grand Place – ואז תחצו כמה רחובות ארוכים לכיוון מערב, עד שתבחינו בקהל גדול המצטופף סביב מזרקה קטנה. כן, זהו הפסל שאמנם נראה כפי שדמיינתם לעצמכם, אלא קטן יותר, ואתם צריכים להבחין בו דרך תיירים מעצבנים שזכו לכרטיסים בשורה הראשונה והחליטו לא לזוז ממנה. עדיף כבר לחצות את הרחוב ולשתות בירה מעבר לפינה.
(עומר רון)
שיט בגונדולה, ונציה
זה נראה בלתי אפשרי לבקר בוונציה מבלי לקחת את השיט הרומנטי בגונדולה דרך התעלות המדהימות של העיר. ואז אתה מגיע לוונציה ומוצא עצמך תקוע עם יותר תיירים מאשר בטיימס סקוור בערב השנה החדשה, גם אם אתה מגיע באוף סיזן.
עם זאת, אין ספק שנסיעה בגונדולה יכולה להיות קסומה, עד שאתה מגלה שנסיעה של 40 דקות מתחילה ב-80 אירו והיא אפילו יקרה יותר בשעות החשכה. בנוסף, האווירה הרומנטית לא ממש מורגשת תוך כדי השיט, היות ומסביב הגונדולה יש שפע של תנועה שהנהג שלך יצטרך להתמודד איתה. אבל היי, לפחות תוכלו להופיע בעשרות או מאות תמונות של תיירים אחרים.
(דן מאור)
הלובר, פריז
תחנות חובה בערי אירופה הן עניין בעייתי. כשמדובר בתחנות שהן מוזיאוני ענק – הבעיה כפולה ומכופלת. להיות בפריז ולא לבקר בלובר זה דבר שלא יתקבל על הדעת – הלא מדובר בסופר-מוזיאון, סופר-קלאסי, עם סופר-מונה ליזה ועוד יצירות מופת שאמורות לרגש אותנו, אבל איכשהו כמעט אף פעם לא עושות זה. מה שלא טורחים להגיד לתייר המסכן הוא שמדובר בשעמום המחץ למי שאינו חובב אמנות כבד, ויותר מזה – בשעמום המחץ שתובע לא שעה, לא שעתיים ואפילו לא יום שלם, אלא הרבה יותר מזה. המלצה שלי: הסתכלו על הלובר מבחוץ, רשמו לפניכם שבאמת מדובר במבנה מרשים, והמשיכו לפטיסרי הקרוב כדי לתדלק בקרואסון. זאת, זאת פריז האמיתית.
(דנה בר-אל שוורץ)
המונה ליזה, לובר - פריז
לאונרדו דה וינצ'י צייר במאה ה -16 אישה מחייכת ואיכשהו המונה ליזה הפכה ליצירה המפורסמת ביותר של האמנות על כוכב הלכת שלנו – למרות שרק מעטים יכולים להסביר מדוע. היצירה שוכנת במוזיאון הלובר המפואר, שהוא ללא ספק אחת מגולות הכותרת של העיר, וגם הוא אכזבה בפני עצמו, אבל זה כבר סיפור אחר. כל מי שמבקר בפריז חייב לעשות וי על המונה ליזה, כי כולם אומרים שאף צילום או עותק לא עושים עימה את הצדק. ובכן, זה באמת נכון – אבל לא באופן החיובי.
כאשר סוף סוף מצליחים להתקרב לחדר של המונה ליזה, אחרי שיטוטים רבים במוזיאון הגדול ורק אם תמרפק את דרכך אליה בין הקהל העצום שמקיף אותה (בקיצור, רק כח פיסי יעזור פה) ייתכן שתוכל לקחת תמונה שלך ושל הליזה עצמה, יחד עם לפחות תריסר אנשים אחרים לפניך שנאבקים על תצלום נורא דומה. ולפני שתתעלף תקלוט שמדובר בתמונה מאוד מאוד מאוד קטנה, שרחוקה ממי שמתבונן בה.
(שלומית תירוש)
ברבון סטריט, ניו אורלינס
ניו אורלינס. ג'אז, בניינים יפים, צרפתית, וודו וכיף ברחובות. לפחות זה מה שאומרים. כמו בכל עיר תיירותית בדרום ארצות הברית גם פה יש את הרחוב הראשי בו כל האקשן קורה - ברים עם הופעות חיות, הופעות רחוב והרבה אנשים צוהלים, ובניו אורלינס זה Bourbon Street. בפועל, זה בית זונות אחד גדול. יש באמת המון ברים בהם מנגנים מוזיקה חיה, אבל ממש גרועה. כל הברים מתחרים אחד בשני ומעלים את הדציבלים של המוזיקה בטירוף – לכן כשהולכים ברחוב שומעים המון צלילים שמתנגשים. בין הברים ברחוב ישנם עשרות מועדוני חשפנות ובכניסה שלהן עומדות בחורות בתחתונים שמנסות לפתות אותך להיכנס ומעל הכל, הרחוב עמוס בתיירים מהסוג הכי גרוע – כאלו ששותים בירה בכוסות של ליטר וחצי בצורת מגף או מבחנה ענקית, הולכים עם הכובע הפוך וצועקים "וווהוו!" כל שתי דקות. בבוקר, המצב גרוע עוד יותר כי כל האזור מסריח מקיא.
הרובע הצרפתי של ניו אורלינס הוא באמת אזור יפהפה, אבל ברבון סטריט הוא באמת אכזבה אחת גדולה ומסריחה.
(עידית נרקיס כ"ץ)
פארק טורס דל פינה, צ'ילה
טוב אז עכשיו אחרי שצעיר ישראלי חשוד בכך ששרף את פארק טורס דל פינה בצ'ילה, זה הכי לא פוליטקלי קורקט ללכלך על הפארק הלאומי הזה. אבל את האכזבה המרה מסלעי הגרנית שמהווים את האטרקציה המרכזית שם – איש לא ייקח ממני. גם אני נסעתי צעירה ונלהבת אחרי הצבא לתור ביבשות רחוקות, והתעקשתי לסמן וי על כל מאסט ששמעתי ממוצ'ילרים אחרים. מסלול הטרק בפארק, זה שאני בחרתי ללכת בו, אורך כארבעה ימים של הליכה עם משא כבד על הגב ואכילת אורז ועוגיות. אבל הכל שווה בשביל טיול הזריחה לשלושת סלעי הגרנית ש"נצבעים בצבע כתום זוהר של השמש העולה". אז לאחר כמה ימים מאומצים שבהם ראיתי את חיי חולפים אל מול עיני, הגיע הרגע המיוחל לקום בבוקר קפוא ולח ולטפס טרוטי עיניים כדי לחזות ב.. ובכן... שלושה סלעים, בלי צבע מיוחד. המסקנה: הקלישאה הממוחזרת "זה הטיול שלך – תעוף עליו" היא כל כך נכונה, אסור ללכת כי כולם הולכים.
(נטע ספיר)
כיכר דורבאר – ציפור האבן, נפאל
"ומספרים,
כלואה ציפור הפלא
שבאבן מפוסלת
בנפאל הרחוקה, הרחוקה" (גלי עטרי)
(יעל אורון)
חומת הקרמלין, מוסקבה
במוסקבה ביקרתי בחורף, העונה האהובה עליי, וחשבתי שגווני האפור והלבן יהפכו את הכיכר האדומה למפוארת יותר. אך האכזבה הייתה קשה. לחומת הקרמלין עליה שמעתי רבות, היו צבעים עייפים ומשעממים, ושלא כמו בגלויות - האדום היה כמו זיכרון דהוי של הקומוניזם והפאר נקבר לו תחת שכבות קרח עבות. איפה הסרט 'אנסטסיה' של דיסני, ואיפה הקרמלין? המגדלים לא גירדו עם צמרותיהם את העננים, הם היו קטנים ועלובים והרגשתי שיכולתי בעצמי לבנות מלגו את אותה פיסת היסטוריה שכל כך אכזבה אותי ולהזמין את חברי להתפעל ממנה.
(דורית אורן)
קניה קומרי, הודו
מדובר בעצם בקצה של הקצה של המדינה היפה הזאת – מקום בו נפגשים האוקיינוס הפסיפי, ההודי והים הערבי ויוצרים נקודה ייחודית במינה.
הגעתי ביחד עם חבר בשביל לחזות בפלא הזה ולקחנו חדר עם נוף לים. הספקנו בדיוק לראות את השקיעה והתרגשנו מהעובדה שלמחרת נקום ונראה את הזריחה מאותה נקודה בדיוק. למחרת בבוקר עלינו לגג המלון וחזינו בזריחה מדהימה. לאחר שהתאוששנו מהחוויה הייחודית הזאת הסתובבני לרדת וכל האור הפך לחושך. העיר קניה קומארי היא אחד מפחי הזבל הגדולים שחזיתי בהם. כמובן שבהודו לכלוך זה חלק מהחיים, אבל כאן היה מדובר בחירייה מפוזרת על פני עיר אחת. רצנו לחדר, העמסנו את התיקים ומיהרנו לתחנת הרכבת על מנת לא להישאר עוד דקה מיותרת בחור הזה בקצה העולם.
(רועי ברגר)
הקפלה הסיסטינית, רומא
הקפלה הסיסטנית היא כנסייה הנמצאת במתחם ארמון האפיפיור שבקריית הוותיקן, ברומא. התקרה שלה, אותה צייר בטכניקת הפרסקו האמן מיכאלנג'לו, נחשבת לאחת מיצירות האמנות המרהיבות ביותר של העידן החדש, כשגולת הכותרת היא כמובן "ציור הבריאה" בו נפגשת אצבע אלוהים עם אצבע האדם. את כל זה לומדים בשיעור אמנות בבית הספר, והדמיון לקראת הביקור במקום מרקיע שחקים.
קחו את הפנטזיה הזו, ותגררו אותה שעתיים על המדרכה ברחובות רומא, ביום רגיל של אמצע השבוע, בתור לכניסה למוזיאונים של הותיקן. אחרי שעמדתם שעתיים בתור, לכו מהר לשירותים בכניסה למוזיאונים, כי בשעתיים הקרובות לא יהיה להם זכר.
אחרי הצעידה המפרכת, מאות מדרגות, עשרות חדרי תצוגה, ובלי שום יכולת לחזור אחורה או למצוא איפה לעשות פיפי (או לשבת לנוח), תמצאו את עצמכם באולם קטן ואפל, דחוס במאות תיירים מזיעים, שמסתכלים עם משקפות למעלה, מנסים לקלוט משהו מהתקרה הלא ברורה וצועקים בקולי קולות בשלל שפות, עם עדיפות ליפנית. ביניהם מסתובבים השומרים האיטלקים ומנסים להשליט סדר ושקט. היו מתים. אור? סולם? משקפת? לכו חפשו. בסוף, במרכז, אחרי עשר דקות של חיפושים, תראו מרחוק ריבוע של מטר על מטר וחצי (בערך) ובו שתי דמויות מטושטשות. אלה אלוהים והאדם. בשביל לראות את האצבעות שלהם תזדקקו לטלסקופ החלל האבל. פלא שהעולם נראה ככה?
(אסף נבו)
איי וויטסנדיי, אוסטרליה
האוסטרלים הם מלכי השיווק בכל הקשור לאתרי התיירות שהיבשת הדרומית מציעה. כך למשל, אזור איי וויטסנדיי, הוא אכן אזור מדהים הכולל בתוכו גם את ה-Great Barrier Reef. בכל התמונות והאתרים של האזור, תראו תמונות מדהימות של חופים לבנים, מים בצבע טורקיז ובחורות ובחורים שזופים בבגדי ים מינימליים, עושים שנורקלינג ומשתזפים על החוף.
ומהי האמת העגומה? ובכן, המים באיים שורצים חיות מסוכנות, החל ממדוזות שעקיצתן יכולה להרוג וכלה בקרוקס (המכונה בפי האוסטרלים Salty), שהם תנינים בגודל אימתני של 3 מטרים, החיים במים מלוחים. ברוב החופים חל איסור להיכנס למים, ובחלקם מומלץ לשבת מרחק של כ-10 מטר מהמים פן תיטרף. נשמע כיף, לא? ואם חלמתם על שנורקלינג במי הטורקיז – מוטב שתצטיידו בחליפת צלילה מיוחדת שתכסה אתכם מכף רגל ועד ראש, למניעת עקיצת המדוזות הרוצחות.
(נועה הלפגוט תמיר)