ההתקפות של מטוסים חטופים על מגדלי התאומים והפנטגון בניו יורק הרגו כמעט 3,000 בני אדם וגרמו למלחמה של 20 שנה לאחר שארצות הברית ונאט"ו פלשו לאפגניסטן ובשנת 2003 יצאו למלחמה בעיראק.
ההשפעה על הנסיעות הייתה הרבה פחות קטלנית, אבל מורשת ההתקפות מספקת מצביעים למה שאנו עשויים לצפות כשהעולם לומד לחיות עם קוביד-19.
ההשפעה המיידית הייתה מדהימה, כשהתעופה האמריקאית הייתה מקורקעת. בתוך ימים, מנהיגי התעשייה הזהירו מפני כישלונות. יו"ר איאטה ליאו מולין הזהיר את ממשלת ארה"ב: "לפחות שלושה מהחברים הגדולים שלנו נמצאים על הסף". העלייה בדמי הביטוח לבדה איימה להכריע את המגזר.
משרד התחבורה של ארה"ב (DoT) דיווח לאחר מכן: "לקח עד יולי 2004 לתעשייה להתאים ולעלות על הרמות שלפני 9/11."
>> אירוע חריג בנתב"ג: לפני ההמראה נוסעים קיבלו סרטון של מטוס מתרסק
מתקפת הטרור הקשה ביותר על אדמת אמריקה הובילה לאמצעי אבטחה מוגברים ולעיתים מלאי מתח בשדות תעופה ברחבי העולם, שמטרתם למנוע חזרה על אותו יום נורא. האסון תרם גם לשינויים אחרים גדולים וקטנים שעיצבו מחדש את תעשיית התעופה - ולצרכנים, הפכו את הנסיעות האוויריות למלחיץ מתמיד.
חודשיים לאחר הפיגועים, הנשיא ג'ורג' וו. בוש חתם על חקיקה שיצרה את מינהל אבטחת התחבורה, כוח פדרלי שהחליף את החברות הפרטיות שחברות תעופה שכרו לטיפול באבטחה. החוק דרש לסנן את כל המזוודות הנשלחות, לחזק את דלתות תא הטייס, ולהעלות סוכני ביטחון פדרליים לטיסות.
ה-DoT דיווח ב-2005: "תעשיית התעופה של היום מציגה תמונה שונה מאשר לפני ה-11 בספטמבר, עם יותר נוסעים שטסים בחברות זולות, פחות מושבים ריקים וכוח עבודה קטן יותר. המושבים הפנויים הגיעו רק לאחרונה לשיאים של לפני 11 בספטמבר. לעומת זאת, מספר הטיסות הגיעו לשיא שלהן של לפני 11 בספטמבר ביולי 2004 והמשיכו לגדול".
באירופה, חברת התעופה הבלגית סבנה קרסה בנובמבר 2001 לאחר שהבעלים החלקי של סוויסאייר לא הצליח להציע עזרה. סוויסאייר הלכה בעקבותיה והפילה את חברת התעופה השנייה בגודלה בצרפת אייר ליברטה, שהייתה בבעלות חלקית שלה. מתוך הכישלונות, צמחה חברת הבת של סוויסאייר, קרוסאייר, כאשר סוויס וסבנה פינו את מקומן לבריסלס איירליינס - שתיהן חלק כעת מקבוצת לופטהנזה.
השפעה על התיירות ברחבי העולם
לאחר הפיגוע, ארגון התיירות העולמי של האו"ם (UNWTO) ציין: "התיירות נהנתה משנים יוצאות דופן בשנים 2000 ו-2001. כניסות בינלאומיות ירדו ב-0.5 אחוז בשנת 2001, השנה הראשונה של צמיחה שלילית מאז 1982, פחות ממה שחששו אחרי ה-11 בספטמבר".
יבשות אמריקה ספגו ירידה של 6 אחוזים בכניסות של תיירים בין-לאומיים, וארה"ב חוותה ירידה של 11 אחוזים. לעומת זאת, באירופה נרשמה ירידה של פחות מאחוז, למרות שהכניסות לבריטניה ירדו ב-9 אחוזים, מה שמשקף כמעט עצירה בנסיעות הטרנס-אטלנטיות.
בשנה שלאחר מכן, UNWTO ציין כי "2002 בהחלט לא הייתה קלה", אך דיווח: "כניסות תיירים בין-לאומיים גדלו ב-2.7 אחוזים, למרות שחוסר הוודאות המשיך לשחק תפקיד מרכזי תחת איום התקפות טרור חדשות והסכסוך בעיראק הממשמש ובא.
"תנאים שליליים אלה לא הביאו לירידה בנפח הכולל, אלא לחיזוק השינויים בביקוש לנסיעות ליעדים מוכרים קרובים יותר לבית. הצרכנים אימצו גישה של 'נחכה ונראה', וכתוצאה מכך נוצרו לחץ על המחירים ועיכוב בהזמנות. סקטורים רבים עברו תקופה קשה, במיוחד חברות תעופה ומגזרים התלויים יותר בתנועה ארוכת טווח".
הכניסות לארה"ב ירדו בכמעט 7 אחוזים משנה לשנה ב-2002. אבל אסיה והאוקיינוס השקט ראו צמיחה של 8 אחוזים, אירופה 2 אחוזים ובריטניה 6 אחוזים. אסיה סבלה ממיתון משלה ב-2003 בגלל הסארס, אבל ה-UNWTO דיווח: "התיירות הבינלאומית חוותה התאוששות מרהיבה ב-2004".
התפתחות אמצעי הביטחון
אבטחה מוגברת היא ההשפעה המתמשכת של פיגוע התאומים על נסיעות, אם כי לא ניתן לייחס זאת רק לאירוע באותו היום. בדיקות אבטחה בנמלי התעופה הוצגו לראשונה בשנת 1974 לאחר מבול של חטיפות מטוסים. עד סוף 1972 היו 159 רק במרחב האווירי של ארה"ב.
שאלת הצ'ק-אין הסטנדרטית, "ארזת לבד?", הגיעה בעקבות פצצה שנמצאה בטיסת אל על מלונדון בשנת 1986. עם זאת, זה לא עצר את הפצצה שהפילה מטוס פאן אם בואינג 747 שעשה את דרכו מלונדון לניו יורק ב-1988, וכתוצאה נהרגו 270 איש.
באופן טבעי, ארה"ב היא זו שהובילה את תגובת ביטחון התעופה לפיגועי 2001, עם הקמת מינהל אבטחת התחבורה (TSA), הגבלת תיקי יד ואיסור על נשיאת פריטים כמו מספריים וסכינים. ניסיון של "מזימת הנעליים הממולכדות" להפיל טיסת פריז-מיאמי בדצמבר 2001 נוספו בדיקות אקראיות של נעלי הנוסעים.
אמצעי האבטחה התפתחו עם איומים חדשים, ולכן המטיילים התבקשו להוריד חגורות ולהוציא כמה פריטים לסריקה. דברים שברור שניתן להשתמש בהם כנשק, כמו פותחני השימורים ששימשו את חוטפי ה-11 בספטמבר, נאסרו.
בשנת 2006, השלטונות בבריטניה סיכלו מזימה לפוצץ מטוסים שעשו את דרכם לארה"ב באמצעות חומרי נפץ נוזליים בתיקים, מה שגרם לאיסור על נוזלים, ג'לים וספריי. מאוחר יותר שונה האיסור, ואיפשר כמויות קטנות של נוזלים.
ניסיון לפוצץ חומרי נפץ בתחתונים בטיסת אמסטרדם-דטרויט בשנת 2009, הוביל להצגת טכנולוגיית ההדמיה המתקדמת הראשונה – "סורקי הגוף המלא" בארה"ב ב-2010.
בשנת 2015 ה-TSA דרש בדיקה משופרת וחיפושים אקראיים בשדות תעופה עם טיסות ישירות לארה"ב, בתגובה לאיום הולך וגובר של מטעני חבלה מאולתרים סמויים. בשנת 2017, היא הרחיקה לכת, ותחילה נאסרה נשיאת מחשבים ניידים ומכשירים גדולים יותר מטלפונים בכבודת תא הנוסעים בטיסות מהמזרח התיכון ולאחר מכן הוצגה הדרישה לבדיקתם בנפרד.
נראה שקיים סיכוי קטן לביטול כל אחת מדרישות האבטחה העיקריות. נראה כי האיום של המגיפה יישאר איתנו באופן דומה, ויביא לדרישות מיון משלו. אולי פשוט נצטרך לחיות עם אלה ולצפות לחידודים במקום להסרה.