באוקטובר האחרון, כשלושה חודשים אחרי הכרזת האו"ם על דרום סודן כמדינה, טס דודו אדרי לאוגנדה, שכר ג'יפ, חצה את הגבול צפונה, ובמשך חמישה ימים חרש את חלקו המזרחי של חבל אקווטוריה הענק במדינה שזה עתה נולדה. אדרי, מנהל מחלקת מסעות ואתגר בחברה הגיאוגרפית-ברק אפיק, נסע לבדוק אם ניתן להוציא לאזור קבוצות של מטיילים מישראל. בז'רגון הפופולרי בעולם הטיולים, הוא נסע כדי "לפתוח ציר". בדצמבר הוא כבר הדריך את הקבוצה הראשונה של תיירים ישראלים בדרום סודן.
האזור שבו טיילו הוא חלק בלתי נפרד מהטבע המופלא של קניה ושל אוגנדה. הם ביקרו בשמורות כמו Boma ו-Badingilo, שרק לאחרונה הוכרזו כשמורות טבע, אך הן רחוקות עדיין מלהיות מתוקתקות כמו המסאי מרה בקניה, למשל. הבוש (צמחיית הסוונות) שבהן גבוה, ואינו מאפשר לצפות בעושר של עולם החי. התשתית התיירותית סביבן כמעט אינה קיימת, הלינה בתנאי שטח, הדרכים מטלטלות אפילו בקנה מידה אפריקאי, ומפעילי טיולים כמעט אינם בנמצא. החידוש המרגש הוא בעיקר במפגשים עם ילידים מקבוצות אתניות כמו בני ה-Toposa וה-Murle, שנראים בחלקם כמו שזה עתה יצאו מהבוש.
כמו במדינות רבות באפריקה, גם בדרום סודן שורר אי-שקט, יריבויות בין השבטים השונים הן עדיין עניין שבשגרה, ומי שביקרו שם עד היום, היו לרוב עיתונאים שהתמקדו באזור הבירה ג'ובה. "במהלך הטיול שמענו שהיו יריות של שודדים על רכב מקומי, ושכל המיליציות החמושות התפרסו באזור כדי להגן על התיירים, כלומר עלינו", סיפר אדרי. כך הייתה יכולה הקבוצה הישראלית לרשום לעצמה חוויה נוספת במסע, אם כי סביר להניח שהקשרים שיצרו אנשי החברה עם האנשים הנכונים בשלטון המקומי וידאו מעבר לספק סביר שצירי המסע בטוחים ומאובטחים. "במגעים שלנו לקידום המיזם התיירותי בדרום סודן, נועדתי עם אנשי ממשל בכירים במדינה", מרגיע אדרי. "באתי כנציג של מדינת ישראל כדי לעזור בקידום התיירות, ואני נמצא איתם בקשר חם ומתמיד".
עניין של מיתוג
באוקטובר 2010 יצאתי למדבר האגמים בדאין ג'ראן בשולי מדבר גובי במונגוליה הפנימית. היינו ככל הנראה הקבוצה הישראלית הראשונה שטיילה שם. "כמה חודשים קודם הפיץ ספרדי אחד מצגת של מדבר האגמים באינטרנט, וכך נולד הטיול", מספר ספי בן-יוסף, שהדריך אותנו בטיול. "אני טיילתי שם עשרים שנה קודם, בלי לדעת שאני 'פותח ציר'", הוא עוקץ. "פתיחות הצירים נגמרו בזמנם של רוברט סקוט ושל רואלד אמונדסן" (שני החוקרים שהתחרו ביניהם מי יהיה האדם המערבי הראשון שיגיע לכיפת הקרח הדרומית).
- איך נוצרים אם כך יעדים חדשים?
"יעדים מהזן האקזוטי נולדים לרוב בעקבות דיווחים של תרמילאים צעירים או של מתבגרים, שנסעו מתוך סקרנות, בעקבות חלום ילדות, או כי קראו על המקום בצעירותם באנציקלופדיה או ראו סרט בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק. אם הסיפורים שלהם מעוררים הד מספיק חזק, בתעשיית התיירות עשויים להתייחס לזה כאל יעד פוטנציאלי חדש, ואז יש סיכוי שאיזו חברה תשלח נציג לבדוק אפשרויות לינה, טיסה, תחבורה בשטח ושירותים".
"פתיחת ציר", לדברי בן-יוסף, היא טרנד שיווקי, "ממש כשם שהיו פעם 'הטיולים הגיאוגרפיים', 'טיולי העומק' או 'המשלחות'. אני מציע לא ללכת שולל אחר תיאורים של יעדים חדשים, מפתים ויפים ככל שיהיו. בעוד שנתיים נשמע על מושג חדש. למעט המושג האנגלי expedition (משלחת), ביטויים כאלה אינם מופיעים בז'רגון הטיולים של אף מדינה, פרט לישראל. שלא לדבר על כך שיעדים חדשים למדינות שאינן נחשבות לאקזוטיות נקבעים חד וחלק על בסיס של כדאיות ושל היתכנות כלכלית, ועל כך שיזם מצא דיל טוב של טיסות ובתי מלון ברמה ליעד החדש. צריך לזכור שתיירות היא התעשייה השלישית בגודלה אחרי סמים ונשק".
ד"ר אלון גלבמן, מרצה בכיר במחלקה ללימודי תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כינרת בעמק הירדן, מתייחס לדברים בהומור הראוי: "הלשון העברית דלה אמנם בהשוואה לעושר של האנגלית, אך כשמדובר ביעדים חדשים, אנחנו מצליחים לייצר ביטויים מאלפים". מעניין לציין בהקשר זה את ההשפעה הרבה של עולם המונחים הצבאי: פתיחת ציר, רכבים, החלוץ, המאסף, הכוח.
"הראשונים שמגיעים ליעד החדש הם אכן הרפתקנים ותרמילאים בעלי נכונות לעמוד במכשולים פיזיים ואף בסיכונים", ממשיך גלבמן. "אלה הם פורצי הדרך האמיתיים. בשלב הבא מגיעים אלה שעיסוקם בכך ומזהים הזדמנות כלכלית. אלה מגיעים כבר לבדוק את השטח, את הנגישות ואת אפשרויות הלינה, ומתחילים להציע שירותים. ואז מגיעים מטיילים שכבר ראו עולם, שזקוקים לריגושים ולאדרנלין, לתחושת חלוציות ולחוויה של ראשוניות, ושהקשיים האפשריים בטיול ה'פורץ' אינם מרתיעים אותם", אומר גלבמן.
בשלב הבא מתחיל גידול בהיצע הטיסות ובשאר השירותים. "כך קורה באנטארקטיקה, וכך קרה במשולש הזהב בדרום מזרח אסיה, משולש האופיום, שהיה פעם בלתי נגיש לחלוטין והפך לאחד היעדים החמים של השנים האחרונות. קיים כיום מעין מרדף אחר המקומות הבתוליים ומעוררי הסקרנות שעדיין לא הגיעו אליהם, ומאידך יש רצון לשמר את הבתוליות שלהם".
- אילו יעדים חדשים מסתמנים?
סקס-אפיל ואופטימיות
כמו בתהליך פיתוח של כל מוצר, אף אחד לא מבטיח מראש שיעד תיירותי חדש יהפוך ללהיט. "רציתי לפתח תיירות לרוסיה הלא מוכרת ונסעתי לבחון את האזור הלאפי בחצי האי Kola, על ים בארנץ", מספר דמיאן יפה, מנכ"ל החברה הגיאוגרפית-ברק אפיק. "זהו אזור מרתק של תרבות ושל טבע, שבירתו היא העיר מורמנסק, מרכז הצוללות של חיל הים הרוסי. לצערי הגעתי למסקנה שאין שם תשתית תיירותית, שתנאי הלינה אינם מתאימים, ושהדברים אינם עומדים להשתנות בעתיד הקרוב. שלא כמו התיירים הצרפתים או הגרמנים, שלא בהכרח מעניינת אותם רמת בתי המלון והעיקר אצלם הוא תוכן הטיול, אנחנו לא שם עדיין".
אף שיעד נחשב למצליח ככל שמספר הקבוצות היוצאות אליו גדול יותר, לדברי יפה, מדד ההצלחה בחברות הבוטיק שונה במקצת. "ככל שהיעד יותר אזוטרי והחיכוך של האוכלוסייה המקומית עם האדם הלבן מוגבל יותר, כך קשה יותר לפתח אותו ומחיר הטיול גבוה יותר. אבל כשאתה מציע יעדים כאלה, אתה משדר לקהל שלך ייחוד וסקס-אפיל, והעובדה שאתה מצליח להוציא לשם קבוצות היא סוג של הצלחה".
אז מה גורם ליעד חדש להיכשל או להצליח? יורם מוטעי, מנכ"ל קבוצת קשרי תעופה, מנסה לענות על שאלת מיליון הדולר. "כשמדובר בתיירות לקהל הרחב, המדדים הם נגישות (כלומר טיסות ישירות), לינה ברמה של ארבעה וחמישה כוכבים, תוכן תיירותי, מחיר וכמובן שירות, וזה אומר ירידה עד לפרטים הקטנים. למשל, יש ביוון איים מקסימים שלא מעוניינים בתיירים ולא תמצאי שם תפריט באנגלית. יבוא התייר הישראלי ומיד יתחיל להתלונן, ובצדק מבחינתו".
יעד חדש יחסית הוא מחוז קלבריה בדרום מערב איטליה. "מבחינתו של התייר הישראלי, קלבריה היא עדיין בתולה", אומר מוטעי, "ויש בה כל המרכיבים שיהפכו אותה לסיפור הצלחה - חופים ומפרצים, בטן-גב, הרבה ירוק, מלונות בוטיק נחמדים, ערים עתיקות ואנשים מסבירי פנים, וכל זה במרחק של שעתיים וחצי טיסה מישראל".
אנו באנו
לרונן רז, הבעלים והאחראי על תוכניות הטיולים בחברת אקו טיולי שטח, זכות ראשונים על כמה וכמה טיולי קבוצות, כמו טרק בהרי הגעש של קמצ'טקה, מסע ללב סיביר ולאגם בייקל, הפלגה אל איי פוקלנד, ג'ורג'יה הדרומית ואנטארקטיקה, טיול אל מאלי ובו גם העיר טימבוקטו, מסע ג'יפים בהרי פמיר בטג'יקיסטן, או מסלול מקיף בונצואלה, שבה חי שנתיים וגידל בה תנינים.
"חוויה אישית חזקה זכורה לי בטיול הראשון שהובלתי בהרי Tepuy בונצואלה - הרי שולחן קדומים עם תצורות נוף ייחודיות, שמאחד מהם נופל המפל הגבוה ביותר בעולם, Salto Angel. לאחר שיט בן שלושה ימים בסירות קאנו בנהר צר המתפתל בין יערות גשם, כפרי אינדיאנים ולינה בערסלים, זכינו כולנו, עשרים איש, לעמוד בהתרגשות למרגלות המפל המרשים שנפל אלינו משמיים. התחושה האישית הנפלאה ורוממות הרוח שהייתה לכולנו הן בלתי נשכחות.
"העולם מלא מקומות מרתקים, והעניין האישי הרב שיש לי בלהוציא אותם לאור הוא גדול, ונובע למען האמת יותר מדחף פנימי מאשר מחישובים עסקיים וכלכליים. אני צריך לרסן את עצמי ולא להתפזר על יותר מדי פריצות דרך חדשות, שהרי בסופו של דבר אנחנו צריכים למצוא מספיק משוגעים לדבר שייסעו לטיולים האלה".
לפני כשבע שנים טייל רז עם אשתו בחבל אלטאי בסיביר, על גבול מונגוליה וקזחסטן. "מאוד נהניתי מהמקום, מהנופים ומהתושבים, אך התרשמתי ששירותי התיירות המקומיים אינם ברמה מספיק גבוהה, והחלטתי שלא להוציא לשם טיול. בשנה שעברה פנתה אליי חבורה קטנה של טרקיסטים, וגם אחרי שיידעתי אותם על הקשיים, הם החליטו לעשות את הטרק, שבסופו של דבר היה מוצלח מאוד. השנה החלטנו סוף-סוף שראוי להוציא לשם קבוצה מודרכת ומאורגנת ראשונה, והמדריך הוותיק שי טחנאי עומד להוביל את הטרק הזה לאלטאי".
כעת הוא עובד על הכנת מסלול אל האיים האנטיליים הקטנים בים הקריבי, בהם גואדלופ, מרטיניק וסנט וינסנט, שהוא מקווה להוציא אליו טיול בחורף הבא. "עבודות ההכנה לטיול שכזה הן רבות מאוד, וכוללות איסוף חומר גיאוגרפי, עיון במפות ובאינטרנט, מפגשים עם אנשים שביקרו במקום או חיו שם, יצירת קשר עם גורמי תיירות במקום ונסיעה לסיורי הכנה".
- מהו היעד הבא?
"אם מחר יפרוץ שלום עם סוריה, אני מבטיח לך שהמוני ישראלים ינהרו לשם, ומיד, ולו רק מהטעם שזו מדינת אויב לשעבר. כך זה היה בזמנו עם מצרים ועם ירדן, וכך זה עם סודן הדרומית כיום, ולא משנה שהאויב במקרה הזה היא סודן הצפונית. אנחנו מפתחים כעת טיול ייחודי לאזור נורמנדי, המתמקד בפלישה של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה ומיועד לשוחרי היסטוריה של מלחמה ושל קרבות".
- אתה אופטימי?
"אנחנו בביזנס של להיות אופטימיים".
