זיכרונות מפפריקה

לצלילי ואלס וינאי, באולם הנשפים המפואר שבארמון גודולו (Godollo), ישבה נסיכה יפהפייה בשמלה לבנה, עדויה ענק יהלומים נוצץ. אנשים ניגשו אליה, נישקו את גב ידה, קדו קידה, החליפו עמה כמה מילים, והצטלמו לצדה. זה קרה במאה ה-21, והאישה שגילמה את דמות הנסיכה הייתה בסך-הכול ניצבת, אבל זה לא הפריע לאנשים לנשק את גב ידה כאילו הייתה הנסיכה האמיתית. זו הייתה בת דמותה של אליזבת מבוואריה, הידועה יותר בשם הנסיכה סיסי. 111 שנים אחרי מותה הטרגי, אגדת סיסי חיה, קיימת וקמה לתחייה בארמון גודולו, הנמצא כחצי שעת נסיעה מצפון לבודפשט.
היא נחשבה ליפה בנסיכות אירופה. בציורים המוצגים בארמון היא נראית זוהרת. בזכות אופיה העממי והעובדה שדיברה הונגרית שוטפת, היא הפכה לאלילת העם ההונגרי, הייתה מושא הערצה ומודל חיקוי לדורות של נשים ושל נערות, וסדרת סרטים על חייה, בכיכובה של רומי שניידר היפהפייה, זכתה להצלחה עולמית בשנות ה-50 של המאה הקודמת.

נישואיה לקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ יוזף היו רצופי טרגדיות. בתם הבכורה סופי מתה בגיל שנתיים, בנם רודולף התאבד, וסיסי עצמה נרצחה בשנת 1898 בידי מתנקש איטלקי.

מותה הטרגי, והעובדה שלא הייתה מאושרת במחיצת בעלה ושמעולם לא הרגישה חופשייה, מעלים בעיני רבים קווי דמיון בינה לבין הנסיכה דיאנה, שנהרגה בתאונה בדיוק מאה שנים אחרי סיסי. לדיאנה קראו "מלכת הלבבות"; לסיסי - "קיסרית הלבבות". שתיהן לא הסתגלו לחיי החצר, ובמיוחד לא למלכה השתלטנית, אבל היו אהובות על העם. על סיסי מסופר שיופיה ושקו מותניה היו חשובים לה עד כדי כך, שעל-פי עדויות התקופה היא ידעה תקופות של אנורקסיה, והרי לכם עוד קו דמיון לדיאנה.

ארמונה של קיסרית הלבבות

הארמון, שנבנה במאה ה-18, שוכן באזור של גבעות מתונות. הדרך אליו עוברת בהונגריה השטוחה, הכפרית, שיערותיה שימשו כאזור הציד של פרנץ יוזף, בעלה רם המעלה של סיסי. הציד מותר פה גם כיום, אך הוא מותנה בהוצאת רישיון ובליווי של צייד מקומי. עבור שועי אירופה שרוצים לשחק בנסיכים, ההרפתקה הזו זולה כאן יחסית, ולרוב הם צדים חזירי בר, צבאים, פסיונים וברווזי בר, עם כל הטררם המתבקש של סוסים, כלבים וקרנות יער.

ב-1867, כשפרנץ יוזף וסיסי הוכתרו למלכי הונגריה, הם קיבלו את ארמון גודולו במתנה, יחד עם 137 משרתים, ספא, אמבטיה וגן חורף. סיסי, שנישאה לפרנץ יוזף כשהייתה בת 16, תיעבה את ארמון שיינברון המפואר, שם התגוררה עם המשפחה הקיסרית בווינה, והעדיפה את ארמון גודולו היפה והאינטימי.

כיום גודולו הוא אתר אופנתי לחתונות בקרב מתעשרי בודפשט, מתקיימים בו מופעי תיאטרון ואופרה ותצוגות אופנה בקיץ, וגם התיירים מתחילים לגלות אותו. חלק מהפריטים המוצגים בארמון מקוריים. רבים אחרים הם רפרודוקציות לפריטים שנהרסו בימי הקומוניסטים, כאשר הארמון שימש כבית אבות לבכירי המפלגה. מבנים רבים בחצר, שהפכו למחסני תחמושת וכימיקלים בזמן הכיבוש הסובייטי, נהרסו כמעט כליל באותה התקופה.

ב-1991, עם התרסקותה של ברית המועצות, החלו שלטונות הונגריה בשיקום הארמון, ובשל היעדר תקציבים מספיקים השיפוץ נמשך עד היום. האגף של סיסי צבוע בסגול ובלילה, הצבעים האהובים עליה. בחדרים רבים ניצבים תנורי חימום יפהפיים מחרסינה לבנה עם עיטורי זהב, ומערכות האוכל עשויות פורצלן מתוצרת מפעל Herend ההונגרי, שגם המלכה ויקטוריה רכשה בו סרוויסים.

בחדרו של פרנץ יוזף ניצב מכשיר טלגרף מן המאה ה-19, ובחדר הילדים שבו שיחקו ילדי הזוג הקיסרי מונחים עדיין כמה מצעצועי התקופה. בחדר השינה של סיסי חסרה המיטה, שכן היא נהגה לקחת את מיטתה לכל מקום שבו התארחה. האורווה שבחצר, שעומדת כיום ריקה, ידעה צהלות סוסים בימים הטובים. סיסי הייתה רוכבת נלהבת, ואף לקחה שיעורי רכיבה אצל אמן קרקס. בקרבת הארמון יש עד היום פארק סוסים עם מופעי רכיבה.

בקומת הכניסה יש חנות קיטש מקסימה, עם ספלי חרסינה שעליהם מוטבעים דיוקנאות סיסי ועוד מזכרות ברוח התקופה, ובבית הקפה הצמוד מגישים זאכר טורט, שטרודל, מרציפן ותופיני משמש, שהיו אהובים במיוחד על סיסי.

בארוק, פולקלור ויין

מצפון לבודפשט אפשר למצוא גם עיירות היסטוריות המתהדרות בבניינים יפהפיים בסגנונות שונים. הולוקה (Holloko) הוא כפר-מוזיאון עם בתים מסורתיים מהמאה ה-15, ומוצגים בו תלבושות, מנהגים וכלי קרמיקה. באגר (Eger), עיר בארוק יפה, שהייתה חלק מהאימפריה העות'מנית, אפשר ללמוד על ההיסטוריה הסבוכה של הונגריה, להתרשם מהמצודה שהותקפה על-ידי הטורקים בקרב מפורסם, ויש בה אפילו שרידי מסגד גדול.

כך גם באסטרגום (Esztergom), כחמישים קילומטרים מצפון מערב לבודפשט, השוכנת על גדתו הימנית של נהר דנובה, על גבול סלובקיה ממש. אסטרגום, שהייתה בירת המדיארים מהמאה העשירית עד אמצע המאה ה-13, היא עד היום מקום מושבם של ראשי הכנסייה הקתולית ההונגרית, והבזיליקה המפורסמת שלה היא הגדולה ואחת היפות בכנסיות הונגריה. המלחין ההונגרי פרנץ ליסט כתב מיסה לכבוד העיר. הגדולה בכיכרות העיר, כיכר סצ'ניי (Szechenyi), מתהדרת במבני בארוק ורוקוקו.

במאה ה-16, בזמן פלישות העות'מנים להונגריה, נאלצו בעלי כרמים בחבל טוקאי (Tokaj), בצפון מזרח הונגריה, לדחות בכמה שבועות את בציר ענבי היין. כשהכורם ספשי לצקו (Szepsi Laczko) הצליח להגיע לכרמו, הענבים כבר הפכו כמעט לצימוקים, והיין שהפיק מהם היה בעל מתיקות יוצאת דופן. כך, על-פי האגדה, נולד יין טוקאי המהולל. על-פי סיפור מורכב מעט יותר, היו אלה בקטריות מזן מסוים שהתיישבו על הענבים, והן שהעניקו לו את טעמו המובהק, ויש האומרים שהקרקע הוולקנית והשפעתו הממזגת של הנהר טיסה הן שאפשרו את התפתחותם של זני ענבי יין הייחודיים לאזור.

כך או כך, שמעו של היין יצא עד מהרה למרחוק. היין הפך למאסט ברשימת היינות של שועי אירופה לדורותיהם, מלואי ה-14 והצארים הרוסים, ועד מנהיגיה הקומוניסטים של ברית המועצות והאוליגרכים של היום, שבשנים האחרונות רוכשים על גבעות טוקאי אדמות ונוטעים עליהן עוד כרמים. בשנת 2002 הוכרז האזור אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, אחד מאזורי היין היחידים בעולם שזכו למעמד הזה.

דרך הטוקאי

דרך היין מונה כיום 27 כפרים ועיירות, הרשאים לייצר יין תחת המותג טוקאי, בהם הכפר החביב טרצל (Tarcal). אדמות הכפר נחשבות למשובחות במיוחד לגידול גפנים. כיום יש פה הרבה שלווה וירק, ובתי אחוזה עם יקב צמוד שהופכים בשנים האחרונות לבתי הארחה.

טיול קצר בכפר מגלה כנסייה בסגנון גותי מהמאה ה-16, שעל יסודותיה נבנתה במאה ה-18 כנסייה בסגנון הבארוק. במשך המאות עברו באזור סוחרים איטלקים ויוונים, אך סוחרי היין החשובים ביותר, מתברר, היו דווקא יהודים. מבנה בית הכנסת - שנבנה במחצית השנייה של המאה ה-17 ושעדיין ניצב בכפר - הוא עדות אילמת לקהילה היהודית ששגשגה באזור עד מלחמת העולם השנייה.

התארחנו לטעימות יין ולארוחת שחיתות באחד מבתי האחוזה הגדולים בכפר, השייך למשפחת אנדרשי (Andrassy). בית האחוזה ההיסטורי נבנה במאה ה-18 בסגנון הבארוק, ולאחרונה נוספו לו שני אגפים. כיום זהו מלון פרטי מפואר בן 41 חדרים, מעוצב בסגנון מרכז אירופי ספון בעץ, עם נברשות, עם פינות ישיבה אותנטיות מהמאה ה-19, עם ספא מפואר, וכמובן עם יקב.

כמיטב תרבות המרחצאות ההונגרית, הספא הוא תת-קרקעי, מעוטר בפסיפסים, המים בבריכה הראשית מבעבעים, יש מיטות שיזוף, וגם "שלג" מלאכותי לצינון הגוף אחרי הסאונה. אני קיבלתי שם עיסוי פנים עם גימיק - מיץ ענבים ירוקים סחוט טרי.

אחרי הביקור ביקב הוזמנו לחדר שבו שולחן אליפטי ענק. בעל הבית, הונגרי עם שפם וטמפרמנט, הסביר בהונגרית עסיסית כל מה שיש לדעת על הטוקאי, ומזג לכוסות יין שצבעו צהבהב כעין טופז. "אצלנו אומרים שגברים לא חייבים להגיע פיכחים לעבודה", חייך והמשיך למזוג. הטוקאי 2006, מזן פורמינט, הוא חצי יבש והולך טוב עם אוכל מפולפל ועם מאפים מלוחים. האחרים שטעמנו היו כבדים ומתוקים יותר, יינות דזרט אמיתיים. "היינות האלה גורמים לגברים התקפי גבריות, ולנשים להיות נשיות יותר", פסק ההונגרי עם השפם. "גם בהמנון ההונגרי אנחנו מודים לאלוהים שהנחה אותנו אל הארץ שבה היין הוא כמו נקטר". **

הנסיעה מבודפשט ל-Tarcal אורכת כשלוש שעות בכביש המהיר M3. בכל אוגוסט מתקיימת כאן תחרות פורמולה 1, והכביש הופך למסלול המירוצים של הונגריה, Hungarian ring.

>> למדריך המלא של בודפשט
 >> מסעדות בבודפשט שחובה לטעום

• בודפשט
• הונגריה
• יין