היא ידועה כבירה הפלסטינית דה-פקטו, המקום שבו יושבת ההנהגה הפלסטינית והגורמים הממשלתיים שלה. אך בנוסף לתפקיד האדמיניסטרטיבי שלה, רמאללה כונתה לא פעם "תל אביב של השטחים": מוזיאונים, מסעדות, בתי קפה וחנויות שהופכות אותה, כמעט כמו את תל אביב, למעין בועה תרבותית עם אופי פתוח יחסית מבחינה דתית בהשוואה לערים האחרות.
אבל ככל שזה נוגע לתיירות, רמאללה היא ממש לא בין הערים המובילות במזרח התיכון במספר המבקרים שמגיעים אליה, ממגוון סיבות. המרכזית והברורה ביותר היא כמובן המתיחות הביטחונית והפוליטיקה האזורית שהופכים את הביקור בה לפחות מאידיאלית עבור מבקרים מבחוץ.
מעבר לכך, רמאללה משתייכת לאותם יעדים שאליהם מגיעה בעיקר תיירות נישתית, במקרה הזה מדובר בתיירות עם פן פוליטי, שבהכרח מצמצמת את המספרים באופן דרמטי. למעשה, לרשות העירונית אין דרך לדעת כמה תיירים מבקרים בה בכל זמן נתון, אך ניתן להסתמך על העובדה שמרבית התיירים שמבקרים בגדה המערבית מגיעים לרמאללה.
עם זאת, גם במקרה זה הנתונים אינם חד משמעיים: בשנת 2018 דיווח משרד התיירות הפלסטיני על כך שמעל 3 מיליון תיירים ביקרו בגדה המערבית, אך לעומת זאת מקורות אחרים מצביעים על מספר נמוך יותר סביב 600 אלף תיירים בסך הכול. בכל אחד מהמקרים, על פי הנתונים, כמחצית מאלו שביקרו בגדה המערבית היו אזרחים ערבים המתגוררים בישראל.
>> חופשה במדינה מתפוררת: סוריה רוצה להחזיר את התיירות
>> הנפט החדש: סעודיה מתכננת להפוך לבירת התיירות החדשה של העולם
איך התיירים מגיעים לרמאללה?
התיירים שמגיעים לבקר בעיר עושים זאת לרוב בשלוש דרכים אפשריות. הראשונה והקלה מכולן היא כניסה לשטחי הרשות הפלסטינית בנסיעה ברכב שכור דרך מעבר קלנדיה או חיזמא. בכניסה לשטחי A אין דרישה להציג תעודה או דרכון, אך על התיירים להציג מסמכים מזהים בחזרה.
האפשרות השנייה והפשוטה גם כן, היא נסיעה בתחבורה ציבורית. אוטובוס שיוצא משער שכם לרמאללה, עובר גם הוא במעבר קלנדיה ומשם ממשיך עד למסוף אל-בירה שממוקם במרכז העיר. אפשרות נוספת היא לנסוע במונית או אוטובוס למעבר קלנדיה ומשם במונית נוספת עד לעיר בנסיעה קצרה. גם כאן נדרשים התיירים להציג תעודה מזהה או דרכון בדרך חזרה.
מאחר ומרבית התיירים שמגיעים לרמאללה עושים זאת במסגרת טיול מאורגן במספר ערי הגדה המערבית, ישנן מספר חברות תיירות שדואגות להסעות שמלוות במדריכים שמסבירים על המצב הפוליטי כמו גם על המרקם החברתי-תרבותי של האזור. במסגרת הסיורים האלה, רמאללה היא נקודה מרכזית שמצליחה לשלב את הסיפור בכללותו עם פן מודרני ומתפתח.
איפה התיירים ישנים ברמאללה?
בעיר יש לא מעט אפשרויות לינה, מאכסניות זולות שמשכנות אצלן בעיקר את המטיילים הצעירים מחו"ל, ועד למלונות ברמת חמישה כוכבים, אצלם לנים גם אנשי עסקים, משפחות ונופשים שמגיעים לביקור משפחות או עולים לאתרים דתיים.
אחד המלונות המוכרים בעיר הוא מלון מילניום (Millenium) ברמת חמישה כוכבים, שקם תחילה כחלק מרשת מלונות היוקרה השווייצרית מובנפיק (Movenpick), ובו בריכה חיצונית גדולה חדרים זוגיים וסוויטות. מלון נוסף שזוכה לשבחים הוא מלון פלסטין פלאזה (Palestine Plaza), גם הוא ברמת חמישה כוכבים ובו חדרי ספא וטיפולים, כאשר גולת הכותרת שלו היא מסעדת המלון על גג המבנה עם תצפית פנורמית על העיר והאזור. למרות שמדובר בשני מלונות ברמה גבוהה, המחירים באופן טבעי זולים כשלילה זוגי נע בין 500-700 שקלים.
מסעדות, אמנות ופוליטיקה
ברמאללה שלוש נקודות ציון מרכזיות מידיות: מסוף האוטובוסים, כיכר אל מנרה וכיכר אל סעה (כיכר יאסר ערפאת). למרות שלא מדובר בנקודה תיירותית מעניינת במיוחד, מסוף האוטובוסים אל-בירה המרכזי מהווה את אחד העוגנים הראשיים בעיר, בייחוד לתיירים, ובדרך כלל רוב המוניות שיסיעו את התיירים מבחוץ יורידו אותם בתחנה. מרגע זה, יימצאו עצמם התיירים בלב העיר הסואנת.
בהמשך הרחוב במרחק הליכה קצר מהתחנה נמצאת כיכר אל מנרה (Al Manara), הכיכר המרכזית של העיר המאופיינת בפסלי ארבעת האריות שניצבים במרכזה. ממוקמת בליבה של רמאללה, כיכר אל מנרה היא אחת מנקודות הציון המפורסמות והאייקוניות ביותר של העיר. בתקופת המנדט הבריטי חוברו הערים רמאללה ואל בירה לרשת חשמל. השם אל מנרה או "המגדלור", מתייחס לעמוד שהיה נטוע בין שתי הערים, עליו הוצב לוח הבקרה ששלט על תאורת פנסי הרחוב. בשנת 2000 החליטה הרשות הפלסטינית לבנות אנדרטה חדשה הכוללת עמוד אבן שעליו מנורה, ומסביבו פסלי אבן של ארבעה אריות המסמלים אומץ, גאווה ועוצמה.
נקודה זו היא ליבה של העיר ובה מתקיימות רוב ההפגנות והאירועים המרכזיים בה, וממנה יוצאים חמישה רחובות ראשיים, מלאים בחנויות בגדים ותכשיטים, מאפיות, בתי קפה ומסעדות. מנקודה זו של העיר מרבית התיירים ממשיכים לעבר הבזארים, שותים את הקפה הטורקי או התה המקומי ומעשנים נרגילה ומבקרים בשוק הפירות והירקות ההומה. אחד מבתי הקפה המוכרים באזור הכיכר, ששמו אולי יישמע לכם מוכר, הוא "סטארז אנד באקס" (Stars & Bucks Cafe), רשת בתי קפה פלסטינית ששואבת השראה חדה מרשת בתי הקפה האמריקאית "סטארבקס" בעיצוב ובמוצרים.
כמה צעדים מכיכר האריות נמצאת את כיכר אל-סעה (Al Sa'a). במרכזה של כיכר זו ניצב תורן, שבראשו מונף הדגל הפלסטיני ומתחתיו פסל אדם צעיר הנאחז בעמוד ומנסה להגיע אל הדגל. הפסל עם הדגל מסמלים בעיני תושבי המקום את חזונו של יאסר ערפאת לשחרור פלסטין, ועל כן נקראת הכיכר גם על שמו.
רמאללה תחתא (Tahta), או הדאונטאון של רמאללה, נחשבת לאזור ההיפסטרי והאלגנטי ביותר בעיר. על גגות השכונה יושבות מסעדות ברמה גבוהה ובתי קפה מעוצבים לפרטי פרטים מלאים בצעירים. האזור זרוע בכנסיות עתיקות ובכמה ברים וחנויות אלכוהול, שמוכרים ויסקי ויין. כל אלה הודות לאופייה הפתוח יחסית של רמאללה שמשך אליו צעירים מכל הגדה, ועזר לרובע אל תחתא להתפתח ולהפוך לשכונה הטרנדית שהיא היום.
בביקור ברמאללה אחד מהאתרים הפופולריים ביותר בעיר שייך לאחת הדמויות המוכרות ושנויות המחלוקת בסכסוך הישראלי-פלסטיני - יאסר ערפאת. בסמוך למוקטעה נמצא מתחם קברו של ערפאת, שהוקם במימון הרשות הפלסטינית ומהווה אתר עלייה לרגל לרבים. לזכרו של המנהיג הפלסטיני הוקם גם מוזיאון שסוקר את קורות חייו עם מייצגים וחפצים שהיו ברשותו.
רמאללה הופכת עם השנים להיות ידועה גם כבירת התרבות של הגדה המערבית, ולאוהבי אומנות קל להבין מדוע. בית למספר הולך וגדל של גלריות, מכונים וארגוני אמנויות ותרבות ללא מטרות רווח, העיר הפכה למרכז של חשיבה יצירתית, הודות לאוכלוסייה הצעירה ודור חדש של אמנים.
אף על פי שנחנך כבר בשנת 1997 כמרחב לשימור של התרבות והמורשת הפלסטינית, רק בשנת 2017 מוזיאון פלסטין פתח את שעריו לתערוכה הראשונה שלו. הבניין הגיאומטרי, שתוכנן על ידי משרד האדריכלים האירי Heneghan Peng, שוכן בגבעות של הכפר ביר זית, הממוקם ממש מחוץ לרמאללה. בשטחו החיצוני של המוזיאון ישנם מטעי שקד, רימון ועצי משמש, כמו גם צמחים מקומיים אחרים.
העיר, המארחת את המטה והמשרדים של הרשות הפלסטינית, הפכה בשנים האחרונות למטרופולין מודרני ושוקק של המזרח התיכון, צוהר לחיים הפוליטיים, התרבותיים והחברתיים של העם הפלסטיני. כפי שכבר אמרנו - תל אביב אביב של הגדה המערבית.