שירי ניצחון ומצעד צבאי עם ציוד שננטש על ידי חיילים זרים: הטליבאן חגג ביום רביעי את יום השנה הראשון לנסיגה מאפגניסטן של כוחות הקואליציה, בראשות ארצות הברית, וחזרתו לשלטון לאחר 20 שנות מלחמה.
רבים מתושבי קאבול (Kabul) העדיפו להישאר בבית ביום החג של המשטר. עם זאת, תומכיו של הטליבאן התאספו בכיכר מסעוד (Massoud), ליד שגרירות ארה"ב לשעבר, ונסעו ברחובות הסמוכים, חמושים בדגלים לבנים שעליהם כתובה הכרזת האמונה האסלאמית, ה"שהאדה". "מוות לאמריקה! מוות לכובשים! יחי החופש!" הם שרו כשגורמים רשמיים התאספו לטקס בבסיס האוויר לשעבר בגראם (Bagram), מרכז העצבים של כוחות ארה"ב במהלך המלחמה.
כמעט שנה חלפה מאז נפילת קאבול ב-15 באוגוסט 2021. האדונים החדשים-ישנים של המדינה הקרועה, הטליבאן, דחקו נשים מחיי העבודה ונפטרו מקבוצות של חיילים ועובדי מדינה. העם האפגני, שהצליח לעלות על מסלול של נורמליות יחסית בשני העשורים האחרונים, נמצא כעת בסחרור בלתי פוסק של כאוס, ממשיך לשקוע במשבר ההומניטרי הקשה.
באופן טבעי, במהלך עשרים השנים האחרונות אפגניסטן לא הייתה יעד מבוקש במיוחד לתיירים מהעולם. ההערכות מדברות על כך שבין 15-20 אלף אשרות כניסה חולקו לזרים בכל שנה, אך המספרים אינם וודאיים, ואין רישומים רשמיים של בתי מלון או עסקי תיירות. אבל אולי דווקא בגלל המצב ששורר בה במשך כל כך הרבה זמן, אפגניסטן ממשיכה לרתק את העולם עם המסתוריות שלה. ארץ שנכבשה פעם אחר פעם, יושבת באחד מהצמתים הגאוגרפיים החשובים, עם תרבות שחוזרת אחורה אלפי שנים.
האם אפגניסטן בטוחה לתיירים?
התשובה היא חד משמעית לא. כמעט כל ממשלה ממליצה בחום שלא להגיע לאפגניסטן לכל צורך שהוא. במשרד החוץ הישראלי דירגו את רמת האיום באפגניסטן כגבוהה ביותר, ומדגישים כי יש להימנע מהגעה למדינה. לישראלים אסור להיכנס לאפגניסטן, גם בגלל המצב כמובן, אך גם בגלל שמעולם לא התקיימו יחסים דיפלומטיים בין המדינות, והרפובליקה האסלאמית של אפגניסטן מעולם לא הכירה בזכות קיומה של מדינת ישראל.
לגבי תיירים זרים שאינם ישראלים, התשובה לשאלה זו מורכבת יותר. למרות שאי אפשר להחמיר יותר עם ההמלצה שלא להגיע לאפגניסטן, הכניסה אליה עדיין אפשרית. עם זאת, מדובר בסיכון גבוה ששום אדם בר דעת לא ייקח על עצמו. בין שלל האזהרות, מומלץ לתיירים שמגיעים לאפגניסטן להיצמד לאדם מקומי אמין, לא לטייל בחושך מחשש לחטיפות, להימנע מנסיעה בתחבורה ציבורית או משיכת תשומת לב, קיים איסור מוחלט לצלם נשים וכדאי תמיד להכין תכנית למקרה והמצב ידרדר – אפשרות שקיימת ומתרחשת כל הזמן.
>> חופשה במדינה מתפוררת: סוריה רוצה להחזיר את התיירות
>> הנפט החדש: סעודיה מתכננת להפוך לבירת התיירות החדשה של העולם
>> התוכנית האיראנית: לחזור להיות יעד התיירות המוביל באזור
"פריז של מרכז אסיה": זמנים אחרים באפגניסטן
המשורר בן המאה התשע-עשרה, מוחמד איקבל, כתב פעם בשיר ש"ההדר של קאבול אינו ניתן לתיאור במילים", והלל את האקלים של העיר "הדומה לגן עדן", ואת המים שלה – "כל כך נוצצים והופכים את כדור הארץ לזוהר".
הוא כתב על התהילה של קאבול בשנות ה-30, כאשר העיר בת 3,500 השנים הייתה מפורסמת במסגדים, בגנים ובמזג האוויר הממוזג שלה לאורך כל השנה. פעם מודל לחיקוי עבור שאר העולם, בירת אפגניסטן הייתה מוקד של חדשנות, מודרניות, רעיונות מתקדמים וחיים עירוניים, וייצגה זמנים סובלניים הן למדינה והן לדרום מערב אסיה בשנות ה-60 וה-70. באותן שנים, ילידי קאבול העירוניים – הקאבוליס – פרחו בעיר הבטוחה והמודרנית שלהם. כשאפגניסטן התפתחה משנות ה-30 ועד שנות ה-70, קאבול הציגה את התקדמות האומה וזכתה לכינוי "פריז של מרכז אסיה".
העשורים האלה נודעו בתיאור "תור הזהב של קאבול", כאשר העיר הייתה סמל לשילוב של מודרניות ומסורתיות כאחד. אלו היו זמנים שבהם נשים שילבו חצאיות מיני וכיסויי ראש, אנשים נהנו מחירויות אישיות, ותיירים נהרו לבירה מרחבי העולם. עיר הגנים המוקפת בהרים מושלגים, הפכה ליעד תיירותי שונה ולא שגרתי.
בולט מעל כולם היה "שביל ההיפים", מסע שהתחיל במערב אירופה וחצה את הבלקן, המזרח התיכון ודרום מזרח אסיה. זו הייתה התקופה של וודסטוק, מחאות אנטי-מלחמתיות, כוח הפרחים ובעיקר צעירים שרצו להכיר את העולם מזווית שונה, והם סימנו את אפגניסטן כנקודת ציון זוהרת במיוחד.
למרות שלשביל היו מסלולים רבים, מטיילים בדרך כלל היו עוברים דרך הערים הראט (Herat), קנדהאר (Kandahar) וקאבול לפני שעשו את דרכם לפקיסטן. זרם התיירות הזה סיפק הזדמנויות כלכליות למקומיים שהחלו להפעיל סוכנויות כדי לספק את הביקוש הגואה לתחבורה ולינה.
מלונות הממוקמים ברחוב צ'יקן (Chicken Street), פעם שוק האמנויות והמלאכה המשגשג של קאבול, הפכו אותו לנקודת מפגש של היפים, שישבו עם ספקים שמוכרים תכשיטים, עתיקות וכמובן שטיחים – יצירת אומנות ייחודית שבה בולטת האומנות האפגנית בתצוגה מלאה. לפני השמדתן, הבודהות המפורסמות של באמיאן (Bamiyan) משכו מחפשי הארה רוחנית ובעלי נטייה לארכיאולוגיה.
אפגניסטן נשארה תחנה מסבירת פנים לאורך השביל עד הפלישה הסובייטית ב-1979. הסתערות החיילים סימנה את סוף העידן, קריסת עסקי התיירות, כאשר סגירת הגבולות ייבשה את זרמי המטיילים.
הסיפורים המסופרים על שביל ההיפים מציירים תמונה של עולם אבוד, אפגניסטן שהייתה יציבה יחסית ופתוחה לתיירות זרה. אבל שרידים של השביל הזה עדיין נשארים ברחובות קאבול. למרות שראה ימים טובים יותר, רחוב הצ'יקן נותר מאוכלס בספקי אומנויות ומלאכות, להוטים למכירה. מטיילים רבים זוכרים בחיבה את הכנסת האורחים של העם האפגאני, מנהג שלמרות עשרות שנים של עימותים, חי וקיים היום.
אוצר חבוי: ארץ של טבע פראי ותרבויות עתיקות
אין זה מפתיע שהמדינה אינה יעד הטיולים הפופולרי ביותר בעולם – פלישות, מלחמה, התקוממות, חוסר יציבות פוליטית ובעיית טליבאן הקשו על המצב באפגניסטן מאז שנות ה-70. אבל אוצרותיה של אפגניסטן עדיין קיימים בחלקם, מחכים ליום שבו יוכלו שוב לצאת אל האור.
קאבול היא בירת אפגניסטן, מרכז הכוח הפוליטי, וביתם של כחמישה מיליון בני אדם. העיר שוכנת בחלק המזרחי של המדינה, יושבת בין נהר קאבול מצד אחד ורכסי הרי הינדו-כוש מהצד השני. קאבול היא אחת הערים העתיקות וההיסטוריה שלה מתחילה בסביבות שנת 1,200 לפנה"ס. קאבול ידועה בתרבות העשירה שלה, במורשת ובמבנים העתיקים, ונודעה כיצואנית גדולה של פירות יבשים, אגוזים, עור ושטיחים אפגניים.
באמיאן היא מרכז חבל הזארג'אט (Hazarajat) – המולדת של בני "הזארה" – במרכז אפגניסטן. ההזארה הם מוסלמים שיעים שנמצאים תחת אימת הטליבאן, שרואים בהם כופרים. כיום, ההזארה היא אחת הקבוצות האתניות המשכילות ביותר באפגניסטן. אזור זה הוא ביתם של גומחות הבודהה (אלה שהטליבאן הרס ב-2001), כמו גם בנד-א אמיר (Band-e Amir), הפארק הלאומי הראשון של אפגניסטן.
ממוקמת בחלק הצפוני המרכזי של אפגניסטן, העיר האגדית מזאר-י שריף (Mazar-i Sharif) היא אחת המתקדמות ביותר באפגניסטן. רוב האוכלוסייה מורכבת מהזארים, טג'יקים ואוזבקים, ועיר זו ממוקמת לא רחוק מהגבול האוזבקי. במזאר-י שריף נמצא המסגד הכחול, אחד מסמליה של המדינה.
הראת (Herat) ממוקמת בצפון-מערב אפגניסטן, בסמוך לגבולות עם איראן וטורקמניסטן. זוהי עיר פרסית עתיקה, גדושה בארכיטקטורה ג'ורידית וטימורית, ואוכלוסייה של דוברי פרסית, שבמובנים רבים יש לה יותר במשותף עם איראן מאשר לקאבול. הראת הוא ביתם של מסגד יום שישי, צריחים ג'ורידיים עתיקים, בזאר הומה ובתי מלאכה לאומנים.
קנדהאר (Kandahar) היא הבירה התרבותית של העם הפתאני (הפשטונים) באפגניסטן, אשר חלק מאמינים כי בני העם שייכים לעשרת שבטי ישראל האבודים. העיר הייתה בירת הטליבאן כאשר הם שלטו ברוב המוחלט של שטחה של אפגניסטן. העיר נוסדה לראשונה בשנת 330 לפנה"ס על ידי אלכסנדר מוקדון ונקראה "אלכסנדרופוליס", ויש בה אתרים רבים כמו מאוזולאים, מסגדים, סמטאות ורחובות עתיקים.
מסדרון וואקן (The Wakhan Corridor) הינו עמק צר וארוך המשמש מעבר בין פקיסטן, טג'יקיסטן וסין. זהו אזור הררי מאוכלס בדלילות של עמקים, פסגות מושלגות ושבילים מאובקים. זוהי המולדת של אנשי הוואקי (Wakhi), אנשים ידידותיים, מסבירי פנים ופתוחים, המשויכים לעם הפרסי מבחינה אתנית.
