מהו המקום היפה ביותר בעולם? אנחנו לא היינו בכל כך הרבה מקומות בשביל לקבוע, ולכן פנינו לאנשים שכן היו. דיילי ודיילות ישראייר שמחו לעזור, וסיפרו על המקום הכי יפה שהם היו בו בחיים – בסין, בברזיל, בהונגריה, באיטליה, בארגנטינה ובהודו.
רישיקש, הודו/ עמרי אירם
את ראש רשימת המקומות היפים שהייתי בהם אני שומר לעיר רישיקש בהודו. לא משנה איפה אתם ברגע זה, תארו לעצמכם את ההתרגשות וההתחשמלות הרוחנית שחוויתי כשעמדתי על גשר חבלים משופשף וחורק באמצע לילה קפוא, כשמתחתי זורם בשצף נהר הגנגס ומולי רכס ההימלאיה היפיפה, מואר באור הלילה הרך. העיר רישיקש נחצית על ידי הגנגס עצמו, ושני החציים שלה יושבים כל אחד על רכס הרים נפרד - הצורה הזאת יוצרת מנהרת רוח עוצמתית שניסתה להזיז אותי מדרכה. הלילה הקר, הנוף המטורף, הרוח החזקה ואני שם על הגשר באמצע הלילה בין כל הטבע הזה, זו החוויה האישית הכי חזקה שלי.
צ'נקאלה, טורקיה/ ערן פרנקו
כשהייתי ילד קטן שמעתי סיפורים רבים על עיירה קטנה בשם צָ'נָאקָלֶה, היושבת על גדות מיצרי הדרדנלים בנקודה בה אירופה ואסיה נושקות זו לזו. סבי, סבתי ואפילו אימי נולדו שם, ואני תמיד הוקסמתי מהתיאורים של החמאם, בית הכנסת, הטיילת והרובע היהודי.
בשנה שעברה, לאחר שסבתי האהובה נפטרה, החלטתי שהגיע הזמן לחוות את כל זה בעצמי. מצאתי עיר נמל מקסימה עם היסטוריה עשירה, עתיקות מרשימות ונוף מזהיר של מיצרי הדרדנלים, המלאים בשחפים ואניות מכל הסוגים, שחוצות אותם הלוך ושוב.
אני יודע שוודאי יש מקומות מפוארים ונהדרים יותר מצ'אנקלה, אבל בשבילי לשבת על ספסל בטיילת, לאכול ערמונים חמים ולהביט על המייצרים הנפלאים ומלאי החיים האלו, בדיוק כמו שסבא של סבא שלי עשה, היה אחד הרגעים המרגשים והיפים בחיי, וזה מה שהופך את צָ'נָאקָלֶה למקום היפה בעולם בעיני.
ההר הצהוב, סין/ דפנית סופר
כדי להגיע אל אחד מהאתרים המתוירים בסין תצטרכו לעבור חוויה הכוללת עליה של כ-10,000 מדרגות (למודאגים, קיימת גם אופציה לעלות ברכבל) במעלה ההר. בסיום העלייה, לאחר שעוברים בתוך ערפל סמיך ועולים מעל ים העננים, מגלים נוף מרהיב שלא ראיתי כמותו.
גולת הכותרת בעיני הן הפסגות המרהיבות שיוצרות אווירה של סרט בדיוני חסר גבולות, או לחילופין של ציור סיני מסורתי. במעלה ההר ניתן למצוא שרשרות מנעולים אותם נועלים זוגות מאושרים ומשליכים את המפתח לתהום שמתחת, מה שמבטיח - על פי האמונה המקומית – כי בני הזוג יישארו יחד לעד.
קופנגן, תאילנד/ אלינור לוין
המקום הכי יפה שהייתי בו בחיים הוא האי קופנגן, זהו גן עדן טרופי של ממש. מה שהופך אותו לאטרקטיבי במיוחד הם החופים הבתוליים והנוף הפראי, שיחד עם חיי הלילה המעניינים עושים אותו לפופולארי במיוחד בקרב הקהל הצעיר. אני אוהבת במיוחד את המלון פאנגן בורי – הבריכה ממוקמת קרוב מאוד לים, הנוף משגע וגולת הכותרת היא השקיעה, שכמעט ולא רואים כמוה.
מלון באיים המלדיביים/ מתן פפקין
נראה לי שהתמונה שלי מדברת בעד עצמה. זהו המקום המושלם לחופשה המושלמת - מקום שקט בו ניתן לשמוע פרט לגלי הים ציוצי דולפינים, חוף לבן-לבן כמו באגדות, מים בגווני כחול, טורקיז ותכלת ומקומיים אדיבים ונחמדים המציעים שירות אדיב ונעים.
אני שהיתי במלון מדהים בשם אננטרה (Anantara resort & spa) , הממוקם 35 דקות טיסה במטוס ימי מנמל התעופה הבין לאומי של מאלה (עיר הבירה) ו/או שעה ורבע בסירת מירוץ תיירותית. המלון יושב על אי חול לבן בדרומה של קבוצת האיים מאלה. מי שיוכל להרשות לעצמו יוכל ליהנות מאטרקציה מדהימה – סוויטה היושבת כמאה מטר בתוך מימי האוקיאנוס ההודי השקט. לצערי הוא מעט יקר, אבל מספק חופשה של פעם בחיים.
הגשר הישן, פירנצה, איטליה/ שרה טל
המקום היפה ביותר בו הייתי הוא הגשר הישן בעיר פירנצה שבאיטליה: גשר עתיק מאוד, שנהרס פעמיים בעבר בגלל שיטפון ושריפה. הגשר הנוכחי עומד על תילו מאז המאה ה-14 לספירה, וברבות השנים נבנו בסביבתו מבנים וחנויות רבות, המעניקים לו מראה מיוחד. מהגשר עצמו נשקף נוף מדהים ופסטורלי, המשרה אווירה של שלווה ורוגע. בכלל, העיר פירנצה כולה מרהיבה ומגוונת, ועל יופייה נכתב השיר האיטלקי: "SOGNA FIRENZE".
סאלאר דה אויוני, בוליביה/ עינת גל והדר מנדזוך
סאלאר דה אויוני הוא מדבר המלח הגדול בעולם, 12,000 קמ"ר של מישור לבן עצום שכולו מלח בישול. בלב המישור ישנו אי קקטוסים עליו צומחים קקטוסים ענקיים ולגונות מרהיבות. אנחנו ישנו במלון שעשוי כולו ממלח, ראינו שקיעה עוצרת נשימה על קו האופק המדברי, הבחנו בגייזרים המתפרצים וראינו גם חיות ייחודיות למקום שלא מוצאים במקומות אחרים. עם זאת, חשוב להדגיש שמי שסובל ממחלת גבהים יתקשה להסתגל – האזור גבוה מאוד וממוקם כ-4000 מטר מעל פני הים.
בוקס דל טורו, פנמה/ קרן לוי
המקום הכי יפה שהייתי בו בחיים הוא ללא ספק קבוצת האיים בוקס דל טורו - ארכיפלג השוכן בצפונה של פנמה, ומכיל שישה איים בתוליים עם נופים עוצרי נשימה. למרות שניתן להבחין בהשפעה אמריקאית על האזור, האיים עדיין שומרים בעקשנות על הצביון המקומי שלהם, וזה בעיני מה שמייחד אותם.
הדרך לאיים היא חוויה טבעית, פראית ובלתי נשכחת, וכשתגיעו תוכלו לראות ניגוד מקסים - מסעדות, ברים ומועדונים מערביים מחד ויופי טבעי וחמימות אנושית מקומית מאידך. התנועה אל האי המרכזי וממנו אל יתר האיים מתבצעת באמצעות סירות, כמעט ואין כלי רכב (רכבים ניתן לראות רק באי המרכזי). האיים עמוסים באתרי צלילה מרהיבים, אבל אם תגיעו בעונה הגשומה הראות במים בעייתית.
מפלי האיגואסו, ארגנטינה וברזיל/ ליאת קורן
מפלי האיגואסו הם סדרה של מפלי מים על נהר האיגואסו, השוכנים בקו הגבול שבין ארגנטינה לברזיל. בצד הארגנטינאי אפשר לתצפת על המפלים וללכת בשבילים ממש ביניהם, והצד הברזילאי מאפשר תצפית שונה לגמרי ומראה פנוראמי.
המפל המפורסם שנחשב ליפה ביותר הוא המפל המכונה "גרון השטן", צורתו כשל פרסה והוא ברוחב של כ-150 מטר ובאורך של כ-700 מטר. בשבילי יש למקום הזה משמעות מרגשת במיוחד, מאחר ובמפלי האיגואסו קיבלתי מבן זוגי הצעת נישואים.
גשר השלשלאות, בודפשט/ מיטל סלע
אין כמו בודפשט. נכון, מדובר בבירה אירופית קולוניאלית, אבל בעיני זוהי עיר מדהימה עם שפע של חוויות ואטרקציות למבקרים בה. היתרון הגדול ביותר של בודפשט הוא שהכל זמין וקרוב, והתחבורה הציבורית (רכבת תחתית, חשמלית, אוטובוס ומוניות) יעילה מאוד וידידותית לתיירים.
המקום היפה ביותר בעיני בבודפשט הוא גשר השלשלאות. הגשר מחבר בין צד ה'בודה' הנחשב לצד העירוני-מסחרי יותר של העיר ובין צד ה'פשט' (Pest), שהוא הררי יותר ויש בו אתרי היסטוריה לאומיים רבים. מצד ה'פשט' ניתן להשקיף ממספר תצפיות על העיר עצמה, הנהר החוצה אותה והגשרים המתוחים מעליו. מהגשר יש תצפית מרהיבה על כל בודפשט ועל נהר הדנובה, ובשעות הערב הוא מיוחד אפילו יותר והופך לרומנטי כאשר נדלקים להם אט אט אורות העיר.
לדעתי הזמן הכי טוב לבקר בבודפשט הוא דווקא בחודש דצמבר – חודש הכריסטמס; העצים מקושטים במנורות ובקישוטי חג, בכל פינת רחוב יושב אדם המחופש לסנטה-קלאוס ובערבים נערכים ירידי אוכל מקומי ומופעי פולקלור מקסימים הומי אדם.
פריטו מורנו, דרום ארגנטינה/ ניצן הראל
"פריטו מורנו", או "הקרחון המתנפץ" בשפת המטיילים והתרמילאים, הוא בעיני המקום היפה והמרהיב ביותר בו הייתי. מדובר בקרחון עצום מימדים – גובהו מעל ל-50 מטר ושטחו כ-250 קמ"ר, שהאטרקציה המרכזית בו היא העובדה שהוא אחד המקומות היחידים בעולם בהם ניתן לחזות בתופעה של התנתקות גושי קרח עצומים הנופלים מהקרחון למים בקול גדול. הצפייה מקרוב בקרחון המתפרק הייתה בשבילי חוויה מרתקת ונדירה, שגם גרמה לי לתהיות בנושא ההתחממות הגלובלית ותוצאותיה.