כשחיפש בימאי הסרט "רודף העפיפונים" אתר המדמה כראוי את נופי קאבול באפגניסטן, התגלגל עד הקצה המערבי ביותר בסין - בואך נאת המדבר הציורית קשגאר. כאן, בגבולו המערבי של מדבר טקלימקן החולי ולמרגלות הרי הפאמיר המתנשאים, מצאו יוצרי הסרט את שחיפשו: בתים מגובבים בנויים לבני בוץ, סמטאות צרות ומפותלות, שווקים שוקקים, עגלות עץ מובלות על-ידי חמורים ושפע ניצבים בעלי פנים ציוריות ועזות מבע.
כמה חבל שבשנים האחרונות הולכת קשגאר המסורתית ונעלמת. בניגוד לשכיות החמדה הארכיטקטוניות של אפגניסטן, לא מלחמה היא שמביאה כליה על נכסי העבר. במקרה של קשגאר, זוהי המדיניות הסינית הפועלת להחריב את העיר המסורתית פיסה אחר פיסה, ולהקים תחתיה עיר חדשה, גם אם במסווה של עיר משומרת.
הטענה הסינית הרשמית היא שהדבר נעשה בשם הסניטציה, וכי המבנים החדשים שמוקמים תחת אלה שנהרסים משמרים את סגנון הבנייה המסורתי של האזור. בני המיעוט האויגורי-מוסלמי החיים באזור, ששאיפתם לעצמאות מאיימת על סין, אומרים כי ההרס הסיני בקשגאר נועד לחסל את מורשתם, ועמה את תקוותם הלאומית.
רקמות קזחיות וריקודים הודיים
קשגאר, שפירוש שמה הוא שני נהרות, נמצאת על מניפת סחף עצומה שדרכה שוצפים נהרות, שמקורם בהרים. הנהרות מפוצלים בידי אדם לפלגים, המציפים חלקות חקלאיות בטרם יזרמו הלאה, אל המדבר שבו הם מתאדים ומותירים מליחות גדולות ששוליהן בוהקים מלובן. כתם הירק הפורה שפורץ מתוך האפרוריות מכה בתדהמה את כל מי שמגיע לכאן. אם רק מגיעה תעלת מים אל פיסת קרקע מעובדת, היא מצמיחה שלל ירקות מלבבים, תפוחים עסיסיים, משמשים, שזיפים, ענבים, תאנים מתוקות להפליא ועוד.
בשל מיקומה של קשגאר בשולי המדבר ולמרגלות ההר, היא היוותה בעבר צומת מרכזי של דרכי הסחר הקדומות. הדרכים שהקיפו את מדבר הטקלימקן מצפון ומדרום נפגשו בה אך ורק כדי לשוב ולהתפצל - דרומה אל טיבט והודו, מערבה אל מסופוטמיה וצפונה אל מרכז אסיה. ככזו, הפכה קשגאר למרכז מסחרי ותרבותי שאין דומה לו. הכול זרם אליה והכול יצא ממנה - סחורות, אמונות, הלכי רוח, טכנולוגיה, סגנונות אמנותיים וגנים. כך ניתן למצוא כאן לחמים בוכריים, בדי אטלס אוזבקיים, שיטות חקלאיות מסופוטמיות, רקמות קזחיות, עיטורים פרסיים, סגנונות ארכיטקטורה אפגנית, רוסית ומרכז-אסייתית, לצד ריקודים משופעים בתנועות הודיות ונשים המקפידות לחבר גבותיהן בקו רציף, בהתאם לאידיאל יופי שמקורו בתת-היבשת.
חשיבותה האסטרטגית של קשגאר באה לידי ביטוי בקונסוליות רוסית ובריטית שצצו בה בראשית המאה ה-20, כחלק מ"המשחק הגדול" של שתי המעצמות המובילות באסיה באותם ימים. מבנה הקונסוליה הרוסית, שהוקמה כדי ליצור קו חזית קדמי לשיבוש השליטה הבריטית בהודו, שרד. הוא נמצא בחצר מלון Seman ופתוח לביקורים. חלקו משמש כיום כמסעדה אויגורית משובחת. הקונסוליה הבריטית, שהוקמה בניסיון להרחיק את הרוסים מגבולה הצפוני של הודו, ניצבה במקום שבו נמצא כיום מלון Chini Bagh, שאהוב במיוחד על סוחרים פקיסטניים, ולא נותר ממנה אלא זכר דל.
קשגאר מתהדרת במסגד הגדול ביותר בסין - מסגד עיד קא. המסגד, הנתמך כולו על-ידי 140 עמודי ענק שעשויים גזעי צפצפה, הוקם במאה ה-15. בחצרו ובפתחו יושבים לעתים קרובות זקנים אפופי כבוד הלבושים בתלבושת מסורתית כשלראשם הדופה, הכובע האויגורי המסורתי, ומשוחחים בענייני דיומא.
השוק הגדול באסיה
מדי שבוע נערך בקשגאר שוק יום ראשון המסורתי. השוק נחשב לגדול ביותר באסיה, ומושך אליו רוכלים וסוחרים מכל קצות האזור, וגם מפקיסטן, מקזחסטן, מטג'יקיסטן, מאוזבקיסטן ומקירגיסטן השכנות. בעבר השתרע השוק על-פני מתחם אחד עצום, אך כיום הוא מחולק בין שני אזורים שונים. שוק הבהמות הופרד מהשוק המרכזי, לטענת הסינים מטעמי ניקיון, והוא נערך במרחק כמה קילומטרים מהעיירה. משעות הבוקר המוקדמות נוהרים למקום סוחרים המובילים כבשים, חמורים, פרות וגם גמלים דו-דבשתיים, סוסים וערימות חציר. בעלי החיים והרוכלים מתרכזים כולם ברחבת עפר מאובקת ושוקקת חיים. ההתמקחויות הן טקס ממושך בפני עצמו, שכדאי לעקוב אחריו. את בעלי החיים בודקים משן ועד זנב, ולאחר מכן מתווכחים על המחיר. כשהמחיר מסוכם לבסוף, נפתח טקס משני של ספירה חוזרת ונשנית של השטרות - הן על-ידי הצד הקונה והן על-ידי הצד המוכר. במכירתם של בעלי חיים יקרים יותר, כדוגמת החמורים המשובחים של קשגאר, נעזרים הצדדים בדמותו הציורית של מתווך, שכמובן גוזר את חלקו מהעסקה.
בשנים האחרונות הוסדר השוק, והוא בנוי ברובו במערך של רחובות שתי וערב מקורים, אולם אין בסדר החיצוני הזה כדי לעמעם את התחושה האקזוטית העזה של שוק מרכז אסייתי - תוסס, עשיר וססגוני. חיש מהרה לומדים את המילה האויגורית "פוש", שפירושה "זוז הצדה, בבקשה" כדי לפלס דרך. מי שמתעמק מעט בתווי הפנים ובפרטי הלבוש יוכל לזהות כאן בני מיעוטים ולאומים שונים.
סמטאות ורחובות מודרניים
אין ספק שבנוסף לביקור באתרים, אחד הדברים היפים ביותר לעשות בקשגאר הוא פשוט לשוטט בסמטאות. מעבר לרחובות המודרניים המבתרים את העיר בקווים ישרים, והמתהדרים בחלונות ראווה נוצצים ובלילה גם בשלל שלטי חוצות, נמצאות כמה מובלעות שבהן שרדו השכונות הישנות. אחת השכונות הללו נמצאת על הגבעה הניצבת סמוך לשוק יום א'. לאחרונה החלו לגבות דמי כניסה מתיירים עבור עצם השוטטות בה, ולכן יהיה אולי מי שירצה לבקר באזורים אחרים, הנמצאים מערבית לה ומופרדים ממנה על-ידי שדרה סואנת.
כל שצריך לעשות הוא לבחור כיוון כללי ולהתקדם. בסופו של דבר תמיד מגיעים בחזרה לאחד הרחובות הראשיים, שבהם בדרך כלל קל להתאפס על הנקודה שבה נמצאים ולמצוא את הדרך הלאה. באזור שסביב מסגד עיק קא, שהולך וננגס על-ידי שיני דחפורים אימתניים, ישנם כמה שווקים מעניינים שבחלקם עדיין ניתן להתרשם ממלאכות היד המסורתיות.
מידע מעשי
הגעה: אל קשגאר ניתן להגיע ברכבת (גם מבייג'ין, אלא שהנסיעה אורכת כמה ימים) ובטיסות סדירות מהערים המרכזיות בסין ומאורומצ'י, בירת מחוז שינג'יאנג, שבו נמצאת קשגאר. יש חברות טיולים ישראליות רבות שמציעות טיולים מאורגנים לקשגאר, כחלק מטיול בסין או במרכז אסיה
מטבע מקומי: יואן; השער הוא פחות או יותר 6.3 יואנים לדולר
מקומות לינה: בקשגאר יש מקומות לינה בשפע - מבתי הארחה זולים ועד מלונות ארבעה כוכבים
מסעדות: בקשגאר מזון מגוון - המזון האויגורי כולל בשר כבש המוגש באופנים שונים, פילאף - אורז עם ירקות, אטריות שונות, לחם בוכרי ויוגורט; לצדו יש גם שפע מסעדות סיניות, ובמלונות הטובים גם מזון מערבי
עונות מתאימות לטיול: אביב, קיץ וסתיו. בקיץ עשוי להיות חם, בחורף קר מאוד