"עד 1993 היה אפשר לספור את הג'יפאים באלפים בודדים", אומר אבירם ברקאי, מחברם של ספרי טיולים לרכבי שטח, מדריך טיולים וחצי-גורו לטיילי ג'יפים בארץ, "אבל אז נפתח יבוא מסודר של איסוזו לישראל, והשאר היסטוריה. פתאום התברר שג'יפ זה משהו מאוד סקסי מצד אחד, ושלא צריך להיות חיית שטח כדי לנהוג בו מצד שני. רכבי השטח הפכו למכונית המחמד של נהגים רבים, ושידרו כוחניות וכסף גדול. אין לי בעיה עם זה, אבל אני אישית לא מבין את זה, כי אני בא ממקום אחר".
ברקאי מונה שני סוגי טיולים. "האחד לבעלי ג'יפים בנהיגה עצמית, שבכל זאת לא מכירים כל שביל ואתר, ורוצים גם לשמוע את הסיפור של המקום. הסוג השני מתאים לחסרי ג'יפים שרוצים לחוות את הנהיגה ואת הרוח. כך או כך, זוהי חוויה משפחתית יפה מאוד".
ברקאי מתנגד לטענה שלפיה טיילי הג'יפים אינם מתחברים לטבע ולנוף אלא בעיקר הורסים אותם. "מתוך ניסיון רב שנים אני יכול לומר שרוב הג'יפאים שלנו מחונכים. הם נוסעים רק בשבילים ובמסלולים המיועדים לרכבי שטח, לא דורסים כלניות ותורמוסים וחרציות, לא עולים על גידולים חקלאיים, ואוספים את הזבל. מי שמוציא להם שם רע הם חבורת עשבים שוטים שיוצרים בעיות ולא מתחשבים בטבע - העיקר שיוכלו להוכיח ששלהם גדול יותר. זוהי תת-תרבות של עבריינים מלאי אגרסיות, שעושים נזק לנו, ובעיקר לטבע".
הג'יפ והתא המשפחתי
בסוף שנות ה-90 הגיעה לישראל אופנת טיולי הג'יפים בחו"ל, ורוב הלקוחות היו חברות היי-טק שראו בכך דרך טובה לצ'פר את העובדים, בימים שבהם גם בהיי-טק היו הרבה יותר פינוקים. משם זלג הטרנד הלאה, וכשהבינו העוסקים בתחום שיש בישראל לא מעט משפחות המחפשות טיולים כאלה, וגם מוכנות לשלם בשביל זה, החלו חברות שונות להציע טיולי ג'יפים משפחתיים בארץ ובחו"ל.
עומר פלום, מנכ"ל חברת מדרפט הנחשבת למובילת הטרנד בחו"ל, אומר שטיול כזה מתאים למי שרוצה לשלב בין האהבה לג'יפ לאהבה לטיול בחו"ל. "טיול ג'יפים משפחתי בקבוצות קטנות, זה כמו להיות עם טיול מאורגן ולהרגיש בלי", הוא אומר. "זה להיות תחת חסות של מדריך שמכיר ויודע לנווט בשטח, עם מארגנים שיודעים היכן מקומות הלינה ובתי האוכל, אבל מכיוון שהטיולים הם בנהיגה עצמית, כל משפחה נמצאת בג'יפ שלה, בתא המשפחתי שלה. נוסף על כך, נוצרת אינטראקציה בין הילדים בקבוצה, המשפחות ממש מתאחדות ונוצר הוויי פנימי. לפעמים מתארגנות כמה משפחות מהארץ ויוצרות קבוצה או חלק מקבוצה".
עם זאת, הוא אומר, למשפחות שלא התנסו בטיולי ג'יפים בארץ יהיה קשה יותר להסתגל. "הייתי מציע למשפחה שעוד לא התנסתה לבדוק קודם עם עצמה, וחשוב מאוד שהנהג יהיה מיומן בנהיגת שטח. ככל שהקבוצה יותר הומוגנית, עם אהבה בסיסית לטבע ועם ראש מתאים לסוג הזה של טיול, המסע יהיה מוצלח יותר. ליעדים דרגות קושי שונות. בכל טיול אנחנו מנסים לשלב התנסויות כמו רפטינג, סנפלינג, שיט, רחצה במעיינות ובאגמים וטיולים רגליים".
קורין ספקטור, יועצת ומנחה באוניברסיטה הפתוחה, מעריכה ארצית של תוכניות לימודים במשרד החינוך: "גיליתי את היתרונות בנסיעת השטח המשפחתית הזאת, שבה הילדים יכולים לקטוף פירות מהחלונות תוך כדי נסיעה. הילדים שלנו כבר גדולים ברובם ואנחנו צריכים להילחם כדי שייתנו לנו כמה ימי חופשה יחד. בכל פעם שמתפנה יום אנחנו רצים איתם לטיול הרפתקאות, וטיול בג'יפ הוא דרך טובה לחוויה משפחתית כזאת. למדנו להכיר את הילדים שלנו מזווית נוספת".
אמנון אופיר, 80, סבא לנכדים, רואה בטיול ג'יפים דרך טובה לגיבוש משפחתי ולבילוי זמן איכות עם הנכדים. "לפני כמה שנים לקחתי שבט שלם לטיול ג'יפים בפירנאים, וזה כלל גם רפטינג, סנפלינג, נסיעה בהרים, חוויות קולינריות, בישול עצמי בשטח וטיולים ברגל".
את הטיול הראשון הם עשו באנטליה. "הנכדה הקטנה הייתה אז בת שנה ושבעה חודשים. הגענו לכפרים שלא מכירים ציביליזציה ופגשנו בכפריים שנראה כאילו לא ירדו מההרים. זאת הייתה חוויה לכל המשפחה, וגם הקטנה לא סבלה. בטיול לפירנאים הנכדה כבר הייתה בת 5 וחצי, ועשתה אפילו סנפלינג. נוסעים סבא, סבתא, הורים, ונכדים בני 5 עד 24. הגדולים יכולים לקחת סיבוב על הג'יפ, וזאת חוויה בפני עצמה".
ברקאי ממליץ לבדוק אם הילדים שלכם בנויים לטיולים מסוג זה - בלי מחשב ובלי קניונים ואטרקציות, בין שהם בני שנתיים ובין שאחרי צבא. "מדובר בטיולי שטח, שבהם הם ישמעו קצת גיאוגרפיה והיסטוריה, ואולי עוד סיפורים שעשויים להעצים את הטיול. המלצה נוספת היא להרבות בהפסקות קצרות לחילוץ העצמות, ולעצור להפסקת צהריים של שעה לפחות. כדאי גם שהמסלול לא יהיה ארוך מדי, לא יותר מארבעים קילומטרים ביום. טיול בג'יפ לא צריך להיות סדרת טירונות ביחידה צבאית סודית. באים כדי ליהנות ולא כדי לסבול".
היעדים החמים
אם עד לפני הברוגז עם ארדואן תיירות הג'יפים מישראל נסמכה רובה ככולה על טורקיה, בעיקר קפדוקיה, הרי הטאורוס והקצ'קר; כיום גיאורגיה היא היעד הכי פופולרי. "חלק מנופי גיאורגיה מזכירים את טורקיה", אומר עומר פלום ממדרפט. "מדובר ביעד חם, מוכר, ומלוטש מבחינת ההתארגנות בשטח, והנופים ופני השטח מתאימים מאין כמותם לטיולי ג'יפים. זה לא מפריע לי לקוות שנחזור גם לטורקיה ביום מן הימים".
עם הזמן עלו על מפת טיולי הג'יפים יעדים כמו מונטנגרו בבלקן והפירנאים בספרד, והחידושים של השנים האחרונות הם ארמניה, רואנדה, סרי לנקה ועוד. "ארמניה היא יעד נהדר", אומר פלום. "נופי הקווקז שבה יפהפיים, ועדיין אפשר להגיע בה בטיולי ג'יפים לאזורים שהם עדיין לא לגמרי מתוירים ומשופשפים, שניתן למצוא בהם אנשים שעדיין מופתעים ונרגשים לראות זרים, ושמחים לארח תיירים בבתיהם".
לדברי פלום, אין מדובר בג'יפאות לשמה. "הטיולים שלנו למשפחות הם דרך לחוות את הטבע. אנחנו לא מחפשים מסלולים טכניים ולא מכשולים, ולא עושים את הטיולים האלה כדי לבדוק עבירות. אנחנו גם מקפידים מאוד על כללי הבטיחות, מה שמוריד מרמת הדאווין. אפילו נערים ונערות בעלי רישיון נהיגה יכולים להתנסות בטיול כזה בנהיגת בתולים בשטח".
"לא כל טיול בג'יפ הוא טיול של ג'יפאים", מבהיר עופר אוגש, מנכ"ל אתר השטח הישראלי, שמתמחה בטיולים אתגריים. היעדים החמים שלהם הם הרי ההימלאיה ההודיים, יוון, ירדן, מרוקו וגיאורגיה. "טיולי הג'יפים שלנו מיועדים לרוב לג'יפאים מנוסים, חיות שטח, שאוהבים לאתגר את עצמם ולהגיע עד קצה גבול היכולת של הרכב ושל הנוהגים בו", אומר אוגש. "וזה אומר לנהוג מחוץ לשבילים, גם בלילה, להזיז סלעים, לחפור, לנסוע בשבילי חמורים. אם חמורים, אז עד הסוף".
אוגש מדגיש שחשוב לברר לפני ההרשמה לטיול ג'יפים באיזה טיול ובאיזו רמת קושי מדובר. אמנם טיולים רבים מתארים את עצמם כ"אתגריים", אבל יש אתגרי ויש אתגרי. חשוב לתאם ציפיות ולהבין עד כמה האתגר הוא מונח שיווקי וכמה הוא באמת נהיגה קשה בתנאי שטח.
"קורה לא פעם שמתקשרת אליי אישה שרוצה מתנת הפתעה מיוחדת לבעלה - טיול ג'יפים אתגרי", מספר אוגש. "כשאני מברר מה הניסיון שלו בנהיגה בג'יפ, מתברר שהוא נהג פעם בג'יפ של חבר.
"הנהיגה בג'יפ בעייתית לחסרי ניסיון, ושונה לחלוטין מנהיגה במכונית רגילה. הג'יפ רחב יותר, מרכז הכובד שלו גבוה יותר וההיגוי בו שונה לגמרי. צריך לדעת לנהוג במכונה הזאת, בוודאי כשמדובר בג'יפ שכור בחו"ל, ועל אחת כמה וכמה במדינות עולם שלישי, שם אין לג'יפים מערכות בקרה ויציבות, וגם הצמיגים לא מי יודע מה. מי שממש לא כשיר לטיול כזה הוא הסוג של הנהג הישראלי, שחושב שהוא יודע הכול".
