אם אתם מתכננים נסיעה לחו"ל בחג אבל חוששים ממזג אוויר סתוי, החלטנו לבדוק במיוחד בשבילכם מהם הריקודים הלוהטים בעולם, כאלה שיחממו אתכם וגם יכניסו אתכם לאווירת המקום. בדרך הגענו לפורטו-ריקו, ספרד, קובה, ארגנטינה ואפילו לטורקיה. אתם מוזמנים להציץ, ואולי אפילו ללמוד כמה צעדים.

סלסה

שורשי ריקוד הסלסה נעוצים בקובה, בפורטו-ריקו ובאמריקה הלטינית. ריקוד הזוגות החושני הזה ידוע בצעדיו הפלרטטניים ומלאי החיים. הריקוד, שהתפתח בתחילת המאה ה-20 בקובה של לפני המהפכה הקומוניסטית, הופץ בסופו של דבר לכל העולם המערבי לאחר שהגיע לעיר ניו-יורק. הזוג המבצע אותו יכול אפילו להופיע בנקודה אחת על הבמה, מה שהופך את האינטרקציה ביניהם למעניינת במיוחד. הצעדים מושפעים ממגוון סגנונות, וביניהם ריקוד הסון הקובני, הוואוונקו האפרו-קובני, הסווינג, הממבו, הצ'ה צ'ה צ'ה ועוד.

פלמנקו

פלמנקו הוא קודם כל סגנון מוזיקה צועני, שהתפתח באנדלוסיה שבדרום צרפת, שם ספג השפעות תרבותיות של העמים המקומיים: ספרדים, צוענים, מוסלמים וגם יהודים. מקורו בשירת הרועים בהרים, כאשר ההתפתחות כללה צירוף של גיטרה, כלי ליווי פופלרי בספרד שלפני הרקונקיסטה, יחד עם מחיאות כפיים ורקיעות קצביות. הריקוד האמוציונלי, שהצטרף מאוחר יותר, הוא חלק ממסורת ספרדית מפוארת, שכוללת כמובן גם תלבושות מרהיבות, לרוב בצבעי אדום (בדומה ללוחמי השוורים, המטאדורים הידועים). רקדנית הפלמנקו מאובזרת בנעלי עקב, חצאית או שמלה שופעת בד, מניפה, קסטנייטות ובעיקר – מבט מצועף ותנועות סקסיות.

ריקודי בטן

מקור המחול מזרחי, או בשמו העממי ריקוד בטן, במזרח התיכון ובצפון אפריקה. למרות השם המקובל, מדובר בריקוד שמחייב תנועה של כמעט כל שריר בגוף. לרוב מדובר בריקוד שמבצעת רקדנית בודדת, מה שהפך אותו לריקוד נשי במיוחד. הרקדנית, שמשתמשת לרוב באלמנטים של אלתור, משתדלת לבטא באמצעות התנועה האינסופית רגשות התואמים את המוזיקה המושמעת. התנועות מודגשות על ידי ניעור או תנועה בולטת, תוך שימוש באביזרים רבים - החל בסלים, חרבות ומקלות, וכלה בצעיפי משי ושיפון -כל אלה מיועדים להציג את יכולותיה לראווה.

טנגו

אין ספק שצריך שניים לטנגו - מה שהופך את הריקוד הזוגי הזה לסקסי במיוחד. ארגנטינה נחשבת למולדתו (אף שהיסטוריונים קבעו כי שורשי הטנגו במקצב התופים של העבדים האפריקאיים, הנקרא גם טנ-גו), ויש הסבורים כי מקורו במילה הלטינית "tangere" - לגעת. הטנגו נחשב בתחילת דרכו לריקוד נחות, עקב חושניותו הבלתי ניתנת להכחשה, ועל כן רקדו אותו בבתי בושת, ולאחר מכן בבתי קפה. כיוון שהוא נחשב ללא ראוי לנשים מהוגנות, נהגו גברים לרקוד את הריקוד עם בני מינם. הטנגו נחשב לריקוד של פשוטי עם, עד שהגיע לצרפת. כיום ישנם שלושה סגנונות עיקריים: הארגנטינאי, הצרפתי והאמריקאי. בכל אחת מהגרסאות, הגבר מוביל את האישה לאורך הריקוד כולו, כאשר הזוג רוקד צמוד במיוחד בחלק העליון - אזור הלבבות. בעיקר ידועות הרמות הרגליים הגרנדיוזיות, שמשאירות הרבה מקום לדמיון.

רומבה

מקור ריקוד הרומבה בקובה, והוא נחשב, מעל לכל, לריקוד אהבה. הקצב איטי יחסית לשאר הריקודים הלטינים, ובת הזוג מסמלת מאהבת חושנית, שלא תמיד תתן לבן זוגה לקחת אותה בהמשך הערב. זה ריקוד שמאחוריו הסיפור התמידי: היא משחקת איתו, בעוד הגבר מנסה להשיג לעצמו דייט. הריקוד החושני מבוסס על תנועות אגן איטיות, והוא ידוע בעיקר בשל יופיים של הצעדים המסונכרנים בקצב האיטי.

אוהבים לרקוד? תעשו לנו לייק
>> שבעת פלאי הטבע של תבל: יבשת אמריקה