רבים מחובבי הגלישה מספרים שחוויית הסקי הראשונה שלהם הייתה דווקא באחד המועדונים המושלגים של הקלאב מד. ובכן, מכיוון שאינני מתכוונת להכניס את כפות הרגליים השמאליות שלי לנעלי סקי בזמן הקרוב, קפצתי על ההזדמנות: פעם ראשונה באלפים הצרפתים - וויקנד קייצי וארוך, הכל כלול, בקלאב מד פייסי ולנדרי (Peisey-Vallandry).
הכל כלול. הנחמה, הנחמה. פנים רבות לה לנחמה. הביצוע האירופי ל"הכל כלול" שפגשתי בעבר ביוון ובישראל והיה עבורי חוויה מעליבה, הישרדותית ומעוררת רגשות אשמה, הוא לא פחות ממנחם. אף אחד לא עומד בתור להיכנס לחדר האוכל – יש עמדת גבינות ונקניקים שנפתחת כל כמה שעות בזמן שהצוות עמל בין ארבע(!) הארוחות שמציע המלון לאורחיו בחדר האוכל. אף אחד לא עוטף קרואסונים במפית ויורד בנונשלנטיות את המדרגות עד לבריכה – ישנה עמדת קרטוני טייק אווי בפאתי הבופה בדיוק בשביל זה. אף אחד לא חושש למקומו באחד מהפעילויות הרבות שמציע המועדון, החוק הוא מאוד ברור וכולם יודעים אותו: נרשמים ערב קודם.
מגיעים לאלפים הצרפתים
בימים כתיקונם, הטיסות הישירות מישראל לז'נווה יוצאות כל כמה שעות אבל במקרה שלנו היינו חייבים לקחת קונקשן. אחרי שלוש שעות טיסה לאיסטנבול, החלפה, ועוד שעתיים וחצי טיסה הגענו לז'נווה. בגלל הטמפרטורה בגובה פני הים (קיצית כמו חודש מאי בארץ), וזו שמקיפה את המועדון בגובה של 1,600 מטר (אלפינית) לא הייתה ממש ברירה (בדיעבד ברור שהייתה) והצטיידנו בפריט המצמרר: מזוודה שהיא לא טרולי. כשחרדת אי הגעתה מרחפת מעל כל מי שנכנס למטוס, עשר דקות מהחתמת הדרכון כבר שלפנו אותה מהמסוע.
בהכל כלול כמו בהכל כלול יצאנו לדרך נוספת וכלולה, שעתיים וחצי באוטובוס פרטי בדרך לפסגה המיוחלת. המועדון ממוקם על צלע ההר והחבילה כוללת כמובן גם את הטיסה וגם את השינוע מהשדה לקלאב. לרגישים שבינינו מומלץ לנשום עמוק ולהתמסר לסיבובי האוטובוס המבחילים בדרך לפסגה.
בכל אופן, כשמגיעים אל היעד שוכחים את הבטן. מכל כיוון אפשר לראות את הפסגות המושלגות של האלפים, אפילו את מון בלאן (Mont Blanc) המפורסם אם העננים לא מסתירים אותו, ומתחת לכל פסגה כזאת מטפטפים מפלים דקיקים שמנצנצים בשמש.
מה עושים בקלאב מד פייסי ולנדרי?
קלאב מד, חלוצת ה"הכל כלול", פתחה את המועדון שלה בפייסי ולנדרי ב-2007 והעניקה לו ארבעה קילשונים, שיטת הדירוג המקבילה לכוכבים שמשמשת את המועדונים העולמיים והחלה להוציא מטיילים בכל העונות.
בכל זאת, פייסי ולנדרי הוא אתר סקי וניכר שהקלאב מד על שמו מיועד בעיקר לחופשות סקי, ולכן לטובת נופשי הקיץ נזקפת נקודת זכות ראשונית: החדרים הכי בסיסיים, המסדרונות, היציאות והכניסות למקום ואפילו המעליות, כולם רחבים הרבה יותר מהנורמה – אמורים להכיל ציוד סקי ומעילים.
האופי האתגרי של המקום לגמרי נשמר גם כשהשלג נמס והטמפרטורה עולה. לאורחי המועדון הקיציים עומד בכל יום תפריט עשיר במיוחד של פעילויות ספורטיביות, ביניהן שיעורי פילאטיס, מסלולי הליכה בארבע דרגות קושי שונות (ירוק להליכה רגועה, כחול לאחת בינונית, אדום למאתגרת ושחור למקצוענים), טיולי אופניים וטיולי אופניים חשמליים.
אכולי רגשות אשמה משפע המאפים ומקומות ההשתרעות שפרוסים סביב, בחרנו מסלול הליכה בבוקר הראשון וכשהחלוקה לקבוצות התבצעה, צרחתי לעבר המדריך "אנחנו מסלול אדום!". שעה של טיפוס לגובה 2,000 מטר מעל פני הים, קצת אחרי הפרות המתוקות שהולכות בשביל המסלול והפרפרים שמלווים את צעדינו. האוויר דל ומספיק ענן קטן שיסתיר את השמש לחצי דקה – וקור אימים. החלטנו בלב כבד לוותר, התיישבתי מתנשפת ובעצת המדריכה האדומה חיכינו למדריך הקבוצה הכחולה שהגיע בדיוק לספוט, המדהים ביופיו, בעוד חצי שעה.
לפני שנבהלים מאופיו האתגרי, חשוב להסביר שהמועדון הזה הוא אולי המקום הכי מפנק שתוכלו לדמיין. בתום מסלול ההליכה הראשון, חיכו לנו עובדי המלון מאחורי עמדות מפנקות של נקניקים וגבינות ותוך שעה מצאנו את עצמנו כבר צפים בבריכה החצי מקורה שמחוממת ל-28 מעלות, ממתינים למסאז' המפנק שהזמנו מבעוד מועד (הפעילות היחידה שלא כלולה במחיר). אחריו הרמנו לחיים עם כוס של "פדרו", קוקטייל חמוץ מתוק שהמציא פדרו, אחד הברמנים, וצלחת עמוסת פירות ומאפים.
ואם כבר אוכל, אין הרבה מסעדות על פסגת ההר, וגם אם יש הן סגורות בקיץ ופותחות שערים רק בחורף. ועל כן, חוץ מנשנושים בקומת הקרקע, עלינו למסעדת המלון לארוחת בוקר, בראנץ', צוהריים, אחר צוהריים, ערב וערב מאוחר. למי שמתקשה עם ערבובי בשר חלב או פירות ים ובייקון, או כל דבר אחר שמבושל במסות גדולות ומוקרמות, עדיין יוכל למצוא לעצמו ירקות טריים, ירקות מבושלים, לחם, גבינות מעולות, ריבות וקינוחים.
בדרך כלל, כך הסבירו לנו עובדי המקום, בנוסף לחדר האוכל בעל הבופה העשיר, מסתתרת במועדון מסעדה ברמה יותר גבוהה. בזמן החופשה שלנו היא הייתה סגורה בגלל "עניינים טכניים" אך בכל זמן אחר דלתה פתוחה עבור האורחים, והחשבון כמובן כלול גם הוא. הדבר היחיד שצריך לעשות הוא להזמין מקום מראש.
יוצאים מהקלאב
חוץ מחוגי הספורט השונים, הרכבלים ומגוון הפעילויות שהמועדון מציע, הוא גם נמצא במרחק נסיעה של שעה וחצי של ירידה הררית מאנסי (Annecy), העיר הגדולה ביותר במחוז סבואה עילית (Haute-Savoie) שבדרום-מזרח צרפת. חצי יום בעיר המתוקה עשוי להספיק לכל מי שרוצה לשלב קצת שופינג, מסעדות וטירות עתיקות בחופשת הקיץ שלו באלפים.
הפלוס הגדול ביותר במקום הוא ללא ספק האגם של אנסי, השלישי בגודלו בצרפת, שהופך את העיירה לוונציה הצרפתית וזה שנחשב לנקי ביותר בכל רחבי אירופה. מזג האוויר האיר לנו פנים בחודש יולי וחצי שעה אחרי שהגענו לאנסי כבר מצאנו את עצמו בסירת פדלים שעלתה רק 15 אירו לשעה (בנחל הירקון תוכלו לשכור דומה ב-145 שקלים לשעה) ומשם הדרך לצלילה באגם הייתה קצרה מאוד.
כמה זה עולה?
12-19.8.22: זוג +2 ילדים (גילאי 5-6), 7 לילות, כולל טיסות והעברות, החל מ- 8,436 אירו לכולם.
בשורה התחתונה
למי שחלם תמיד לראות את האלפים מקרוב אבל לא בהכרח מתחבר לשלג, ארבעה ימים מלאים בקלאב מד לא רק מספקים את החוויה הזו, הם גם מגלמים באופן מושלם מהי חופשה ללא התעסקות ובלי רגשות אשמה. עם שגרה כזו ספורטיבית אפשר לגמרי להרגיש בנוח עם כל האוכל הטעים שמוצע לנופשים, וגם להוסיף קצת כסף על מסאז' מפנק ולהיזרק בסאונה על יד הבריכה. ואם זה לא מספיק, חצי יום באנסי לגמרי סוגר לכם חופשה אירופאית.
*הכתבת הייתה אורחת במלון קלאב מד פייסי ולנדרי