אתיופיה מוכרת למטיילים הרבה פחות מקניה ומטנזניה או מדרום אפריקה, וזו טעות - כי המדינה המרתקת הזו מאפשרת סוגים רבים של טיולים - הרים, מדבר, שמורות טבע, אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים עוצרי נשימה, אתרי תרבות, חוויות אנתרופולוגיות ועוד, שלא לדבר על הקשר המיוחד שלנו כישראלים אל המקום: גם בזכות יהודי אתיופיה שהשתלבו בארץ ועוררו את הסקרנות מאיפה באו, וגם בזכות הקשר ההיסטורי המיתולוגי בין המלך שלמה למלכת שבא.
צוות המגזין "מסע אחר" שבעה אתרים מומלצים לטיול באתיופיה, לעשות חשק למי שעדיין לא נחשף למדינה המסקרנת הזו.
1. אדיס אבבה: מפתיעה ומעניינת
רוב המטיילים ממהרים לצאת מאדיס אבבה - עיר הבירה הנוכחית של אתיופיה (קדמו לה שש ערים אחרות, בין היתר אקסום, לליבלה וגונדר) - לחלקים אחרים במדינה. זו טעות: העיר שווה שהות של יום-יומיים לפחות. הקים אותה בסוף המאה ה-19 הקיסר מנליק השני. כדי לספק מקור אנרגיה וחומרי בנייה לתושבי העיר החדשה ייבא הקיסר מאוסטרליה עצי איקליפטוס רבים, שידועים ביכולתם להתרבות במהירות (נשמע מוכר?), ונטע אותם בגבעות שסביב העיר, ולכן העיר זכתה לכינוי החיבה איקליפטופוליס.
ביקור בשני המוזיאונים החשובים בעיר מאפשר ראייה רחבה ומעניינת, המשלימה למבקר את התמונה האתיופית. האחד הוא המוזיאון הלאומי, שאוצר בתוכו ממצאי חפירות ארכיאולוגיות שנערכו באתיופיה במהלך המאה ה-20, וגם העתק של הפריט הפרהיסטורי המפורסם ביותר בעולם - "לוסי", שלד אישה כבת 30 שחיה לפני כ-3.5 מיליון שנים באזור אפאר (Afar) במזרח אתיופיה. גילויה של לוסי (שנקראה כך בהשראת שירם של הביטלס "לוסי ברקיע היהלומים", שנוגן ברכב החוקרים בעת הגילוי) ב-1974 שפך אור על תהליך הזדקפותו של היצור האנושי הקדום (Australopitacus Afarensis). לוסי הפכה לאייקון לאומי ולמקור גאווה לאתיופים, המכנים אותה דינקינש - את כה יפה.
המוזיאון השני הוא המוזיאון האתנוגרפי המרשים, בין השאר בשל מיקומו בתוך ארמונו לשעבר של היילה סלאסי, שהיום הוא חלק מהקמפוס המרכזי של אוניברסיטת אדיס אבבה. בשער הכניסה יש עיטורי מגן דוד, המעידים על הקשר הקדום של הממלכה לארץ ישראל, לפחות לפי אמונתם, הרואה בקיסר צאצא של לילה בלתי נשכח בין שלמה המלך למלכת שבא (הלוא היא אתיופיה). במוזיאון אפשר ללמוד על השבטים באתיופיה ועל הדתות במדינה, וליהנות גם מאמנות אתיופית מודרנית. אל תחמיצו את חדרי השינה והאמבטיה של הקיסר ושל רעייתו, סמל לצניעות שלטונית שאפיינה את הקיסר.
עוד ראויים לביקור בעיר: קתדרלת השילוש הקדוש (Kidist Selassie), שנחנכה על-ידי היילה סלאסי ב-1933, ובה הוא נקבר (בפעם השלישית) בשנת 2000; אזור הפיאצה, המשמר שרידים אורבניים מעטים מתקופת השלטון האיטלקי הקצר (1941-1936), ובמרכזה פסלו המרשים של מנליק השני; וקתדרלת סנט ג'ורג' שבה ציורי קיר מרהיבים, המתארים את עברה של הארץ מאז המפגש בין שלמה ומלכת שבא בירושלים ועד חזרת היילה סלאסי לשלטון ב-1941.
2. טאנה והנילוס הכחול:
טבע ומנזרים
3. לליבלה: כנסיות מתחת לאדמה
הכפר לליבלה (Lalibela) הוא אחד מאתרי הדגל של אתיופיה - מערך כנסיות חצובות מתחת לפני הקרקע, שהקים במאה ה-12 המלך לליבלה בכפר ששימש בירת הממלכה באותה העת. הכנסיות האלה הן העתק של הכנסיות בירושלים, שאליה נמנע מן העולים לרגל להגיע לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי סלאח א-דין ב-1187. הכנסיות אינן אתר ארכיאולוגי דומם, אלא מתחם קדוש של מנזרים פעילים המשמרים את הבטחתו של המלך לליבלה להעניק למאמינים את חוויית התפילה בירושלים האמיתית.
4. שמורת סימיין: הרים, יעלים, קופים
רכס סימיין (Simien), ששיאו בפסגת ראס דאשן (Ras Dashen, 4,543 מטרים מעל פני הים), היה החיץ הגיאוגרפי שבודד את אתיופיה מן העולם במשך מאות שנים, הגן עליה, ולכן גם שימר אותה במידה רבה כפי שהייתה בעבר. טיולים רגליים בהרים ובעמקים של סימיין ממחישים היטב מדוע לא הצליחו צבאות זרים לכבוש את הארץ בכיבוש קרקעי. היום השמורה מאכלסת מגוון מרשים של מיני בעלי חיים, בהם יעלים. וקופי הג'לדה האנדמיים לאזור.
5. פארק לאומי הרי באלה: פנינת טבע
ממזרח לאגמי השבר נמצא הפארק הלאומי הרי באלה (Bale), פנינה נהדרת לחובבי טבע. הפארק הוא מישור רחב ("פלאטו") גבוה מאוד, המתרומם לגובה של יותר מ-4,000 מטרים מעל פני הים. תנאי האקלים והגובה עיצבו כאן תצורת צומח אנדמית (ייחודית), דומה לזו שברצועת הגובה המקבילה בהר קניה ובקילימנג'רו.
בפארק באלה שוכנים כמה מיני בעלי חיים אנדמיים, שהידוע שבהם הוא הזאב האתיופי (Canis Simensis), שאוכלוסייתו מונה רק כ-360 פרטים. הזאב האתיופי הוא אחד ממיני הכלבים הנדירים ביותר בעולם, והוא נתון בסכנת הכחדה. צבעו חום-כתום, והוא חי בלהקות קטנות וניזון ממכרסמים קטנים. לא קל לאתרו בשמורה, אבל כשמצליחים למצוא אותו נשמעות קריאות ההתפעלות שבעל החיים הנדיר והיפהפה הזה סוחט מאיתנו.
6. נהר אומו
מוזיאון אנתרופולוגי חי
עמק נהר אומו (Omo) הוא ללא ספק אחד ה"מוזיאונים" האנתרופולוגיים המרתקים ביותר בעולם. במרחב לא גדול יחסית, במורד נהר אומו ולצדי פיתוליו הרבים, מתגוררות קבוצות אתניות שלכל אחת מהן שפה, אורח חיים וזהות תרבותית מוגדרת, שעד לפני כארבעים שנה כמעט שלא היו מוכרים לחוקרים ולמטיילים. הקבוצות הידועות והמעניינות ביותר הן האמר (Hamar), קונסו (Konso) ומורסי (Mursi). במהלך העשור האחרון חל שיפור ניכר בתשתית הכבישים והאכסניות באזור, והדבר הפך את כפרי עמק אומו לנגישים הרבה יותר למטיילים.
7. מדבר דנקיל: קלידוסקופ מעולם אחר
מדבר דנקיל הוא אחד האזורים המדבריים החמים ביותר על-פני כדור הארץ. בעונה הקרה הטמפרטורות מגיעות ל-37 מעלות צלזיוס, ובקיץ הן מטפסות ליותר מחמישים. האזור, בצפון מזרח אתיופיה, הוא חלק מהבקע הסורי אפריקאי, שנבקע בשל המתח והכוחות העצומים של שלושה לוחות טקטוניים ענקיים, הנמצאים בתנועת התרחקות מתמדת זה מזה. שקע אפאר במדבר דנקיל הוא לבו של התהליך, ובו מתרחשת פעילות וולקנית אינטנסיבית. בשיאו של הרכס הוולקני הרדום נמצא הר ארטה אלה (Erta Ale), ובתוכו לוע געשי עגול, פתוח ופעיל, שלבה נוזלית אדומה ולוהטת מבעבעת בו, ואפשר לעמוד על קצה הלוע ולהביט פנימה כמו בחלון אל לבו המבעבע של כדור הארץ.
הר אחר, דאלול (Dalol), הוא הר געש שנתיבו אל חלקו העליון של קרום כדור הארץ עובר דרך שקע קרקעי נמוך שהצטברו בו מלחים רבים. החום הרב פורץ אל פני הקרקע בצורת אדי מים וגזים לוהטים, ויוצר הרכבי מינרלים וחומצות, המטביעים את חותמם על פני הקרקע במה שנראה כמו קלידוסקופ ענקי, רב צבעים וצורות, המעניק למשוטט באזור הנידח הזה תחושה שהוא בעולם אחר.
