עיראק אמורה להיות אחד מיעדי הטיול המושכים ביותר בעולם, אך השלכות שלטונו הארוך של סדאם חוסיין והמלחמה שהגיעה אחריו, גרמו לכך שרוב עיראק אינה יעד בטוח לתיירים בינלאומיים. רוב הזרים שהגיעו לעיראק מאז הדחתו של סדאם ב-2003 לבשו אפודים צבאיים ונשאו נשק - אבל לאחרונה החל זרם קטן של חלוצים שרוצים לגלות מחדש את המדינה השנויה במחלוקת הזו.
"עיראק הייתה בשלוש המדינות המובילות שלי", אומרת התיירת איליאנה אווואלה, בת ה-50 מקליפורניה, שהתרגשה לראות את האתר המסופוטמי בן אלפי השנים של בבל בחודש מרץ האחרון. "כאן התחילה הציוויליזציה. אני חושבת שמעט מדי אנשים מבינים עד כמה האזור הזה חשוב".
>> חופשה במדינה מתפוררת: סוריה רוצה להחזיר את התיירות
>> הנפט החדש: סעודיה מתכננת להפוך לבירת התיירות החדשה של העולם
בשנה שעברה, עיראק משכה 107,000 תיירים כולל מבריטניה, צרפת, ארה"ב, טורקיה ונורבגיה. על פי נתוני רשות התיירות, מדובר בגידול של פי שלושה משנת 2020. למרות העלייה הדרמטית במספר התיירים המגיעים אליה, רוב ממשלות המערב עדיין מפרסמות אזהרות מסע לכל עיראק או חלקיה, ומצביעות על סיכונים מחטיפות ועד הפצצות ג'יהאד ונפלי תחמושת שלא התפוצצה מהמלחמות המרובות שידע האזור.
יחד עם זאת, עבור כמה מתיירי העולם האמיצים, שאינם מפחדים מהמחסומים הצבאיים, עיראק היא יעד חדש ולוהט עם אתרי מורשת עולמיים רבים שנפתחים מחדש בהדרגתיות לעולם.
עשורים של סכסוכים ומלחמות
עיראק ניסתה פעמיים בעשורים האחרונים לבנות את תעשיית התיירות ולאפשר לה למצות את הפוטנציאל שלה. הפוליטיקה והעימותים השונים שפקדו את האומה העתיקה מנעו לאורך השנים מהפרויקטים הללו להגיע לכדי מיצוי של ממש.
בסוף שנות ה-70, לאחר שהמדינה החלה להתפתח ולהתחדש במהירות כתוצאה מתנופת הנפט, השתפרו זמנית היחסים המתוחים של עיראק עם שכנותיה. היא חתמה על הסכם אלג'יר עם איראן של השאה במרץ 1975, והיחסים השתפרו באופן משמעותי עד למהפכה האיראנית ארבע שנים מאוחר יותר.
במהלך תקופה זו, בגדאד עשתה מאמץ רציני למשוך יותר תיירים על ידי בניית תשתית התיירות שלה עם מלונות חדשים ושיווק. זה היה חלק מתוכנית גדולה של מיליוני דולרים שמטרתה הייתה למשוך עד 500,000 תיירים בשנה. המדינה השקיעה בלימודי תיירות ובבית ספר להכשרת מלונאות, שכללו שליחת תלמידים למדינות ערב ואירופה כדי ללמוד על הענף, ותוכנן פרסום של 100,000 מדריכי תיירים בשפות שונות כחלק מקמפיין לליטוש תדמית המדינה בחו"ל.
לאחר שנים רבות של סכסוכים וסנקציות שהוטלו על ידי המערב בשנות ה-90, התיירות לעיראק ירדה מלמעלה ממיליון מבקרים במדינה בשנה לאלפים בודדים. רבים חיכו לרגע שבו הסקנציות יוסרו סופית והמספרים יגדלו. בסופו של דבר, הסנקציות נשארו במקומן עד להפלת המשטר על ידי הפלישה האנגלו-אמריקאית ב-2003.
בין נהר הפרת והחידקל: תקווה לתיירות בינלאומית בעתיד
רגע לפני שמגיפת הקורונה פרצה, בשנת 2019, הקצה משרד התרבות, התיירות והעתיקות העיראקי כ-78 מיליון דולר לתיקון אתרי המורשת ושיפור התשתיות סביבם, במיוחד בעיר העתיקה בבל. באמצעות מהלך זה קיוותה עיראק למשוך את תיירי העולם למדינה.
"כל עוד המצב הביטחוני יציב, ההקצאות הללו תורמות לגידול במספר התיירים, שכן עיראק מסווגת כמדינה תיירותית מבחינת טבע, היסטוריה, דתות ועוד הרבה דברים אחרים", אמרו גורמים בעיראק.
עכשיו כשהמדינה חוזרת לאט לאט לעמוד על רגליה, התיירים הסקרנים מתחילים להתעניין בה מחדש. הדלתות שלה נפתחות לתיירים שמעוניינים להכיר את עיראק האמיתית, לא רק זו שמככבת במהדורות החדשות.
מרבית התיירים נוחתים בבגדאד, בירת המדינה וגם העיר הגדולה בה. לעיר השוכנת על גדותיו של נהר החידקל היסטוריה רבת שנים, והיא מוזכרת במסמכים ישנים כמו כתבי היתדות האשוריים מהמאה ה-9 לפני הספירה. העיר נוסדה במאה ה-8, ומאז היא המרכז המסחרי והתרבותי של המדינה בשל מיקומה המצוין. כיום, בגדאד היא מטרופולין מודרני וביתם של מוזיאונים רבים וביניהם "מוזיאון עיראק", שבו אוספים של שרידים וחפצים מהתרבויות העתיקות ששכנו באזור.
כעיר הערבית השנייה בגודלה בעולם (אחרי קהיר), בבגדאד אין מחסור בשווקים. הצבעוני ביותר מביניהם הוא שוק הנחושת בעיר העתיקה, עם אינסוף פריטים העשויים כולם מנחושת זוהרת.
אנדרטת השהידים היא אולי אחד מאתרי התיירות האייקוניים ביותר של בגדאד. האנדרטה נחנכה בשנת 1983 והוקדשה במקור לחיילים העיראקים שאיבדו את חייהם במלחמת איראן-עיראק של שנות ה-80. העיראקים רואים בה כיום אנדרטה לכל חללי עיראק.
נקודה תיירותית נוספת היא העיר בצרה (Basra) השוכנת ליד הגבול שעיראק חולקת עם כווית, לאורך נהר שאט אל-ערב, שהוא למעשה החיבור שבין הפרת והחידקל. בצרה משמשת כמנוע כלכלי ראשי מאחר ויש בה את הנמל הגדול בעיראק. הארמון הישן של סדאם חוסיין בבצרה הפך למוזיאון עם אלפי חפצי אמנות הקשורים לתרבויות מסופוטמיות, בבליות ופרסיות, חלקם משנת 6000 לפני הספירה.
כמה מקומות המוזכרים בתנ"ך ממוקמים כולם עיראק. ראשית, רבים מאמינים כי כאן נמצא גן העדן הבראשיתי, וכי אברהם הגיע מהעיר אור (Ur) שבעיראק. כאן גם אפשר למצוא את חורבות האימפריה הבבלית העתיקה שעדיין עומדות בדרום מערב בגדאד. למרות כל הביזה, ההפצצות ושאר האירועים הטרגיים שהמקום עבר, עד היום ניתן למצוא חלקים מהממלכה העתיקה. מאמינים כי מגדל בבל נמצא גם בעיראק ונאמר שהוא מבוסס על ה"אטמננקי" שהוא זיגוראת (מקדש) המוקדש לאל מרדוך המסופוטמי.
המורשת היהודית מאוימת על ידי נזקי הזמן והזנחה
שורשיהם של יהודי עיראק חוזרים 2,600 שנים אחורה. כאן כתבו את תלמוד בבל, בארץ שבה נולד אברהם אבינו. בבגדאד תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, 40 אחוזים מהאוכלוסייה היו יהודים. בשנת 1948, כשישראל נוסדה, חיו בעיראק 150,000 יהודים. שלוש שנים לאחר מכן, 96 אחוזים מהקהילה עזבה, רובם עלו לישראל.
עם זאת, הייתה תקופה שבה המיעוט היהודי בעיראק יכול היה להתפאר בכך שיש לו 118 בתי כנסת, 48 בתי ספר ושלושה בתי קברות, זאת על פי דו"ח משנת 2020. המחקר מנה את המורשת היהודית בעיראק ובסוריה, כולל אתרים עתיקים שנכחדו, המתוארכים לאלף הראשון לפני הספירה.
אחד השרידים שעדיין נותרו הוא בית הכנסת "מאיר טוויג" שממוקם באחד מהרובעים הפופולריים של בגדאד. שום דבר לא באמת מייחד את בניין הלבנים הדהויות, אם לא הכתובת העברית הדיסקרטית העולה על הכניסה, קשה היה להבחין במבנה שנשכח עם עברו המפואר שלא חמק מפגעי הזמן.
בבית הכנסת הזה, שנבנה בשנת 1942, הזמן עומד מלכת. המבנה נחרך מהשמש, הספסלים מכוסים בסדינים לבנים, וצבע התכלת המסורתי של הקירות מתפורר. המדרגות המובילות למשכן העץ מתפרקות. ארון ספרי הקודש מעוטר בשיש שבו חרוטים מנורה ופסוקי תהלים.
"לפני כן התפללנו כאן, חגגנו את החגים שלנו, השתתפנו בשיעורי דת בעברית בקיץ", משחזרת חברה בקהילה היהודית בהתייחסותה לבית הכנסת הנעול." כיום המורשת שלנו במצב מעורר רחמים. המדינה לא רואה אותנו".
המצב דומה גם במוסול (Mosul), מטרופולין צפוני ששוחרר מהג'יהאדיסטים בשנת 2017. בעיקול של סמטה ציורים מנצנצים מצביעים על חורבותיו של בית הכנסת הגדול "ששון". התקרה הממוטטת חושפת קשתות אבן ועמודים, מוקפים בפסולת מתכת, הריסות ואשפה מהשכונה שמסביב.
אבל ישנו שביב של תקווה. Aliph, הברית הבינלאומית להגנה על מורשת באזורי עימות, הביעה את רצונה לתמוך בפרויקט שיפוץ פוטנציאלי בבוא הזמן. כמו כן, בינואר הכריזה הקונסוליה האמריקאית בעיר ארביל (Erbil) על מימון של 500,000 דולר לשיקום בית הכנסת הקטן "יחזקאל", באזור הכפרי של אקרה (בצפון). גם קברו של הנביא נחום שופץ בעזרת סיוע אמריקאי, כספים מכורדיסטאן ותרומות פרטיות.