השר הראשון של סקוטלנד, שמכהן למעשה כראש הממשלה ומנהיג המפלגה הלאומית הסקוטית, חמזה יוסף, היה המנהיג המערבי הראשון שקרא להפסקת אש בין ישראל לחמאס ולהקמת מסדרונות הומניטריים לעזה. כבר ב-10 באוקטובר, שלושה ימים לאחר הטבח שביצע ארגון הטרור ביישובי העוטף, הוא ביקש מממשלת בריטניה לקבל את הודעתו, ובראיון לאל-ג'זירה הוא אמר כי הוא מבין לחלוטין מדוע ישראל רוצה "להגן על עצמה מפני טרור, אך פשוט אי אפשר להצדיק את הענישה הקולקטיבית של גברים, נשים וילדים. לרוב המוחץ אין שום קשר עם חמאס".
השר אינו היחיד בחבל הארץ הבריטי שתומך בדעה זו. דווקא לו מכולם קיים אינטרס אישי לומר את הדברים מכיוון שאישתו ממוצא פלסטיני, והוריה שהו בעזה כשישראל החלה לתקוף ברצועה בתגובה לפעולות של החמאס. הוא גם קרא לבריטניה לקלוט פליטים פלסטינים והציע שסקוטלנד תהיה הראשונה להתנדב. בתחילת השנה הוא גם נפגש עם מנהיגי חמאס וקרא לעולם לבצע אמברגו נשק נגד ישראל. אך למרות שלרבים בסקוטלנד אין נגיעה אישית לנושא כמו זו של יוסף, רבים מהם תומכים בדעתו, עם סקוטים רבים שיוצאים לרחובות וקוראים בקריאות אנטי-ישראליות, ושימוש ברטוריקה שיכולה להישמע גם אנטישמית לרבים.
"אני מזועזעת מהתמיכה של התקשורת המערבית בישראל", אמרה סאלי ג'ונסון, מרפאה בעיסוק לשעבר שהשתתפה בהפגנה פרו-פלסטינית בעיר אינוורנס שבצפון סקוטלנד. "נראה שזה קשור לכסף ולכוח ללא התחשבות בזכויות האדם ובזכויות המשפחות לחיות בבתיהם. אני חושבת שזה קשור לדחף המלחמה העולמי של ארה"ב ולדחף המלחמה במזרח התיכון".
>> לא תמיד נחמדים: למה המדינה האירופית הזו כל הזמן נגדנו?
"לא מתים להילחם עבורנו – אבל אין פה גל שנאה"
מבחינה היסטורית, סקוטלנד לא נחשבת למקום שבו היהודים סבלו בו כמו במדינות אחרות באירופה. לא נרשמו כאן פוגרומים או חוקים אנטי-יהודיים מיוחדים, חוץ מאלה שהיו קיימים כמעט בכל רחבי העולם. הקהילה היהודית בסקוטלנד מעולם לא הייתה גדולה במיוחד, ובשיא מניין חבריה הגיע לכדי 15,000 יהודים. כיום מתגוררים בסקוטלנד כ-6,000 יהודים, חלקם הקטן ישראלים שהיגרו למדינה.
"אני יכול להגיד שבימים האחרונים הסיקור כאן של ישראל הולך ונהיה רע", אומר דורון פינקלשטיין שמתגורר בגלזגו יחד עם אשתו חן בשנתיים האחרונות. "אנחנו מנסים להתרחק מהפגנות ולא מסתובבים עם דגל ישראל ברגיל, כך שאנחנו לא ממש מרגישים את זה. מה שחמזה יוסף אמר לא ממש התקבל טוב והבריטים קטלו אותו והסקוטים די שונאים אותו. בדרך כלל בסופי שבוע במרכז העיר יש דוכן של Free Palestine ואני בכלל לא בטוח שיש שם פלסטינים אמיתיים או דוברי ערבית פשוט מחלקים פלאיירים ועושים פרופוגנדה ולעיתים יש דוכן לידם שקורא לשלום ויש בו גם את דגלי ישראל".
סקוטלנד היא חבל ארץ שנמצא תחת ריבונותה של בריטניה, ולמרות שיש לה פרלמנט משלה, היא חלק בלתי נפרד מהממלכה. אבל למרות שבלונדון הוארו בניין הפרלמנט וביתו של ראש הממשלה ברחוב דאונינג 10 בצבעי דגל ישראל, הפרלמט בסקוטלנד סירב להניף את דגל ישראל ביום שאחרי הטבח. על פי הפרלמנט, מדובר בפעולה שמבקשת לא לתמוך באף אחד מהצדדים, אך מדובר בבחירה פוליטית ברורה, במיוחד כשהדבר התרחש לפני הפעולות של ישראל בעזה.
"אני חושבת שהרוח הכללית היא שאנשים לא מתים להילחם עבורנו ועבור המטרות שלנו, אבל גם אין פה איזה גל שנאה מהצד השני, נראה שיש אדישות במקרה הטוב וקצת פעילות פרו פלסטינית מתונה מהצד השני", אומרת חן. "אני חושבת שיש להם יותר צרות משלהם בסקוטלנד שהם מנסים להתעסק איתם, כמו יוקר המחייה עכשיו והפוליטיקה שלהם והסופה שהייתה בשבוע האחרון".
מאבקי זהויות והיסטוריות מתנגשות
בשונה ממקומות אחרים, ובאופן שדי דומה לאירלנד, בסקוטלנד המפגינים עצמם הם לאו דווקא מהגרים מוסלמים או כאלה שיש להם בני משפחה וחברים מצד זה או אחר של הסכסוך. גם פה, שוב בדומה לאירלנד, עדיין קיימת התחושה של אוטונומיות תרבותית שנובעת מהמאבק בבריטים והשימור של האופי המקומי שמוביל את הסקוטים לתמוך פעמים רבות בצד שלטענתם סובל מידיו של כובש חזק.
בסקוטלנד יש מסורת ארוכת שנים של שמאל רדיקלי בפוליטיקה ובחיים הציבוריים, ומעבר לאמונה בכלכלה סוציאליסטית ובמדינת רווחה, הרעיונות גם הופנו לעבר מטרות מועדפות על השמאל. אם בעבר בסקוטלנד המאבק היה נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, בשנים האחרונות הנושא הפלסטיני הוא זה שמתווה את הדרך, במיוחד בעיר גלזגו שנחשבת כעיר השמאלנית ביותר בבריטניה.
המחשבות הפוליטיות האלו גולשות לא פעם גם לתחומים שלא תמיד קשורים לעולם המדיני. ברחבי סקוטלנד, כדורגל וסוציולוגיה תמיד היו שלובים זה בזה, וקבוצות סקוטיות רבות הפכו כר פורה למאבקי זהויות, פוליטיקה והיסטוריות מתנגשות. אבל תופעת הדגל הישראלי-פלסטיני, שהחלה לפני כ-15 שנה, מותירה אוהדים יהודים סקוטים תקועים באמצע במחלוקת פוליטית שהם היו רוצים להימלט ממנה כשהם נמצאים במגרש הכדורגל.
"מי הם האנטישמים האמיתיים כשיש עכשיו נאצית שאחראית על איטליה, נאצי שאחראי על הונגריה, והם מתקבלים בברכה ברחוב דאונינג. בושה לאנשים כמו שרי הקבינט של הלייבור על כך שקיבלו את הקמפיין הזה בתוך מפלגת הלייבור ובאופן רחב יותר", אומרת המורה פראן קרוהרסט שהשתתפה בהפגנה הפרו-פלסטינית בגלזגו ומוסיפה, "אני לא מופתעת בכלל מהחיבוק של ביידן וסונאק לנתניהו. יש אנשים שחושבים שזה קשור רק למלחמת העולם השנייה, אבל הם תמכו בציונות מאז הצהרת בלפור. למה הם מתערבים באירועים האלה? כי הם רוצים כלב שמירה באזור הזה".