מגדל פיזה
המגדל העקום והמפורסם, זה שכולם אוהבים להצטלם כאילו הם מחזיקים אותו לפני שהוא נופל, הוא אתר תיירות שלגמרי ניתן לוותר עליו. למה? בגלל די הרבה סיבות. דבר ראשון, הוא נמצא בעיירת פיזה שדורשת נסיעה מיוחדת כדי להגיע אליה. מלבד המגדל העקום אין יותר מדי מה לעשות במקום והמגדל עצמו לא מצדיק את המאמץ והכסף. המקום מלא בתיירים שמצטלמים בפוזות שונות, והמגדל עצמו אפילו לא נראה כל כך עקום במציאות.
בת הים הקטנה בקופנהגן
מדובר בפסל ברונזה שנותן כבוד לסיפורה של בת הים הקטנה שנכתב על ידי הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן. מהכבוד הראוי שבהצבת הפסל ועד להפיכתו ליעד עלייה לרגל, יש פער מאוד גדול. אמנם הפסל מוצב במקום נגיש שלא עולה כסף להגיע אליו, אבל המוני האנשים שמתגודדים סביב דבר כל כך קטן ולא מאוד מרשים, נותנים את ההצדקה לוותר עליו.
הילד המשתין (מאנקן פיס) בבריסל
ממשיכים באותו הקו - הילד המשתין והמפורסם שניצב בבריסל, הוא למעשה פסל קטנטן, אמנם חמוד, אך לא כזה שמצדיק הגעה מיוחדת.
השעון האסטרונומי בפראג
בכיכר סטורמצסצקה שבמרכז פראג, ניצב שעון אורלגין עתיק מימי הביניים. השעון עצמו די מרשים, במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא נבנה לפני מאות שנים. מה שמוזר זו העובדה שבכל שעה עגולה מאות תיירים מתגודדים ברחבה שמתחת לשעון וממתינים בצפייה והתרגשות לתחילת "המופע המרשים". בפועל, מדובר בכמה בובות שלדים ואנשים שפשוט יוצאות מחוריהן, קצת כמו רכבת השדים ב"לונה פארק" תל אביב. משהו מרשים בטוח לא קורה שם וניתן לוותר על ההמתנה לשעה העגולה.
המונה ליזה בפריז
זו כנראה התמונה הכי מפורסמת בעולם, כזו שהעיניים שלה עוקבות אחריך לכל מקום אליו תלך. על הנייר נשמע מעניין, אבל בפועל תאלצו לעמוד זמן רב בתור, לשלם לא מעט כסף, לריב עם מאות האנשים שרוצים לצלם אותה ובסוף גם תגלו שהציור די קטן והוא בדיוק כמו שראיתם אלפי פעמים בתמונות לא מקוריות. שלא לדבר בכלל שאין לכם שום סיכוי לבדוק אם העיניים שלה באמת עוקבות אחריכם בגלל כמות האנשים שיש שם.
רחוב החלונות האדומים באמסטרדם
אנחנו אולי יכולים להבין איך פעם המקום הזה היה שם דבר, אבל היום הוא לא יותר ממביך ומיותר. עדיף להסתובב ברחובות הרגילים של אמסטרדם בנינוחות, מבלי שאיזו מישהי עם תחתונים וחזייה תקרוץ לך מבעד לחלון בזמן שאתה מנסה להתעלם באלגנטיות. על אחת כמה וכמה כשיש ילדים בסביבה.
חיות אקזוטיות בתאילנד
אנחנו מודים שגם אנחנו רכבנו על פילים וליטפנו נמרים כשהיינו בתיאלנד וכן, גם אנחנו ממש הצטערנו שעשינו את זה אחר כך. הפילים מסכנים, הנמרים מסוממים וכל החוויה הזו מרגישה לך לא טוב בזמן שאתה עושה אותה. לוותר דחוף.
קובה
קובה מתחלקת לשניים - כאלה שממש אהבו את האותנטיות שבה, הצבעוניות והייחודיות של שנות ה-50, וכאלה שלא יכלו לסבול את זיהום האוויר, קושי השפה, החום והאווירה הכללית. אנחנו לא אומרים לוותר באופן גורף, אלא חושבים שאתם צריכים להבין טוב טוב אם זו סוג החופשה שמתאימה לכם. לקובה יש שם של מקום שמעניק חוויה בלתי נשכחת, ויש לא מעט אנשים שדווקא היו רוצים לשכוח אותה. קחו את זה בחשבון.
חוף קופה קבנה בריו דה ז'נרו
עוד מקום שהשם שלו מבטיח יותר ממה שהוא נותן, זה החוף של ריו דה ז'נרו. בזמן שיש אין ספור חופים אקזוטיים כמעט בכל מדינה שנייה בעולם, החוף שנמצא בעיר הברזילאית לא מצליח להעניק את תחושת האקזוטיות שנדמה שהוא ייתן לנו. המים לא כל כך כחולים, החוף מפוצץ באנשים ומזג האוויר ערפילי הרבה פעמים. אם אתם בעיר, שווה לעשות בו סיבוב, אבל הוא לא שווה ביקור מיוחד. מזכיר מאוד את החוף של תל אביב, שהוא אחלה, אבל הוא לא כמו החופים של מקסיקו למשל.
הקרחון המתנפץ פריטו מורנו בפטגוניה
הקרחון המתנפץ הוא דוגמה מובהקת לאתר תיירות שנכנס ל"שביל החומוס" היוקרתי ללא הצדקה מיוחדת. מה הכוונה? בכל יעד "ישראלי", כמו דרום אמריקה או הודו, כזה שטסים אליו אחרי הצבא לרוב, יש מקומות שכל ישראלי שמטייל בהם מרגיש שהוא חייב לעבור דרכן. הגיע הזמן לשנות את הנוסחה - הקרחון המתנפץ למשל, הוא מעבר חובה ישראלי בשביל המוכר, אבל הוא לא מרשים כפי שאתם חושבים. התופעה שהעניקה לו את השם "המתנפץ", בה חלקים מהקרחון קורסים לתוך המים, קורית לעתים רחוקות וקשה מאוד לתפוס אותה. אם זה מעניין אתכם, אתם כמובן יכולים להגיע, פשוט חשבו אם אתם עושים את זה כי זה מגניב, או כי כולם עושים את זה. הנה, אפילו סיימנו בנקודה למחשבה.
יש לכם עוד אטרקציות שניתן לוותר עליהן? מוזמנים לכתוב לנו בתגובות
>> לעוד עידכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש