טיול להודו טומן בחובו שלל חוויות תיירותיות, חלקן מהסוג שלא ניתן להשיג בשום מקום אחר בעולם. ההקפדה על הטיפוח והיופי של האנשים אל מול הזוהמה בה הם חיים, קניוני הענק לצד העוני המחפיר ברחובות, הרוחניות אל מול יכולת המיקוח של הסוחרים – ניגודים כאלה הם רק חלק מהתופעות המייחדות את תת היבשת.
אחת מהאטרקציות המקוריות שמספקת הודו למבקרים בה היא חווית ההליכה לקולנוע, שברוב המקומות בעולם נחשבת לבילוי סטנדרטי למדי. אלא שבהודו מדובר בסרט מבית היוצר של בוליווד, תעשיית הסרטים ההודית, שהיא ככל הנראה תעשיית הסרטים הענפה ביותר בעולם. שי שמשון, נציג ערוצי בוליווד בישראל, עזר לנו לפענח את חווית הקולנוע של הודו.
כמו באמריקה
תעשיית הקולנוע בהודו מייצרת כ-1,000 סרטים בשנה, כלומר כמעט 3 ביום. תקציבי הסרטים הגדולים מגיעים ל-20 מיליון דולר, והכוכבים הגדולים גובים בין 3 ל-5 מיליון דולר להשתתפות בסרט. לא כמו באמריקה, אבל כבר לא כל כך רחוק.
בכל רחבי העולם צופים בקולנוע ההודי כ-3.6 מיליארד איש. בהודו, כוכבי הסרטים מגיעים למעמד המזכיר את מעמד האלים - ההודים מעריצים את הכוכבים שלהם כאילו מדובר במינימום שיווה.
בשנים האחרונות נבנים יותר ויותר בתי קולנוע קטנים בהודו. מה זה קטן בהודית? אולם המכיל בין 500 ל-700 מקומות ישיבה. אלו נבנים בקומפלקסים של 6-8 בתי קולנוע, מתחמי ענק בהם תמצאו גם אולמות קטנטנים של 150-200 מושבים, במקום אולם אחד גדול במיוחד. לשמחת התיירים, נותרו עדיין בהודו כמה מבתי הקולנוע של פעם, בהם יכולים להתכנס יחד אלפי אנשים. קולנוע ארוס במומביי, למשל, עם 3,000 מקומות, ראג' מנדיר בג'ייפור עם 2,000 מקומות וליברטי במומביי עם 2,500 מקומות. כל אולם כזה מתמלא עד אפס מקום כאשר יוצא סרט חדש ומצליח לאקרנים, ומספק לצופה הזר חוויה מיוחדת במינה.
כמה זה יעלה לכם?
בהודו כמו בהודו, בכל מקום אותו השירות זוכה למחירון אחר. בבתי הקולנוע המודרניים של מומביי יכול מחיר כרטיס לנוע בין 150 ל-350 רופי, כ-15-35 שקלים. בכפרים, לעומת זאת, כרטיס לאותו סרט בדיוק יעלה בין 15 ל-20 רופי, כ-1.5-2 שקלים.
אם אתם הודים מיוחסים או תיירים עם כסף, אתם יכולים להכנס לאולם קולנוע VIP, כאילו אתם בסינמה סיטי. תמורת 1,200-1,500 רופי (כ-120-150 שקלים) תזכו לספות נוחות עליהן תוכלו ממש לשכב, כמו גם לאוכל ולשתייה חופשית עם מלצרים העומדים לרשותכם לאורך כל ההקרנה.
אם אתם לחוצים בזמן ונגמרו הכרטיסים לסרט שאתם רוצים לראות, בררו איך אפשר להשיג כרטיס בשוק השחור. רק קחו בחשבון מחיר הכרטיס יכפיל, ישלש ואף ירבע את עצמו, בהתאם לביקוש.
"תיזהרי, הרוצח מאחוריך!"
כל סרט הודי מכיל בתוכו שירים – מתוכם 2 שירים עם 20 רקדנים לפחות, כך קובע החוק בהודו. לכן, הפסקול הוא חלק חשוב מאוד מהסרט. כחלק מיחסי הציבור של הסרט, הפסקול עצמו משתחרר לשוק כשבועיים-שלושה לפני שהסרט עולה לאקרנים. השירים מושמעים ברדיו, נמכרים בחנויות המוזיקה, ובטלוויזיה מקרינים קליפים קצרים של 30-60 שניות מתוך קטעי השירה בסרט. אם הפסקול תופס, ההצלחה של הסרט תהיה גדולה יותר וחברת ההפצה תערך בהתאם. אם אתם מגיעים להודו ורצים לדעת לאיזה סרט ללכת, הקשיבו למוזיקה ובררו בחנויות הדיסקים איזה פסקול מצליח, ובחרו בהתאם.
ההודים הם עם יצירתי וצבעוני, שיודע לעשות הרבה רעש באותה המידה בה הם יודעים להתפלל בשקט. בהתאם, כך גם חוויית הצפייה בקולנוע לצידם: אלה הם לא המלצרים הנמצאים בכל אולם מהם אפשר להזמין אוכל ושתייה בתשלום נוסף, זה הקהל שעושה את כל הרעש.
הצופים בקולנוע שרים את השירים יחד עם השחקנים, שורקים וצועקים לדמויות על המסך ומביעים את דעתם על העלילה. הם עשויים להביע גם מחאה: כאשר הבמאית ממוצא הודי דיפה מהטה (deepa Mehta) עשתה סרט על לסביות בהודו בשם Fire, שרף הקהל המקומי בית קולנוע כדי למנוע את הפצתו. במקרים אחרים, שחקנים שהביעו דעות פוליטיות שנויות במחלוקת הביאו לכך שהקהל נמנע מלהגיע לסרטים שלהם.
גם אתם יכולים להיות כוכבים
עיקר תעשיית הקולנוע ההודית ממוקמת במומביי, ואם אתם חולמים להשתתף באחד הסרטים, יש סיכוי סביר שתוכלו לעשות זאת אם תגיעו לעיר. לא בתור אחד השחקנים המובילים, אך בהחלט בתור אחד הניצבים: בסצנות דוגמת אירועים, מסיבות, בסצנות ריקודים וכמובן בסצנות המערבות תיירים, ההפקה זקוקה לניצבים תושבי חוץ. כאשר אתם מגיעים לעיר, הגיעו לאזור הנקרא קולבה. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לשבת בבית קפה, ונציגי ההפקות השונות כבר "יגלו" אתכם ויציעו לכם תפקיד.
