חוף השנהב היא מדינה של קיצוניות; ארץ של מטרופולינים תוססים ויערות גשם בתוליים, כנסיות עצומות וגבעות מוריקות, מסעדות מפוארות ודוכני רחוב רחבי ידיים. המוניטין שלה אולי נפגע על ידי מלחמת האזרחים האחרונה שהתחוללה בה, אבל רוב האזורים יציבים כעת ובשלים לקבל תיירים.
בשבוע שעבר נפגש שר החוץ אלי כהן עם בכירים בחוף השנהב והידק את היחסים בין שתי המדינות, בעיקר בתחומי המסחר, החקלאות, הטכנולוגיה והביטחון. "שתי המדינות שלנו מתמודדות מול איום של טרור, בעיקר התפשטות חיזבאללה, זרוע הטרור של איראן. בשיחותיי עם בכירי הממשל בחוף השנהב הסכמנו לחלוק מהידע הישראלי בנושא התמודדות משפטית, פיננסית ומודיעינית. אנו פועלים בנוסף בתחום הסיוע הבינלאומי כשישראל מספקת בשנים האחרונות מהידע שלה בתחומי החקלאות לטובת העם בחוף השנהב. הפורום הכלכלי שפתחתי עם המשלחת העסקית הישראלית יתרום רבות להגברת הסחר בין שתי המדינות".
אבל למרות שחוף השנהב, או בשמה הצרפתי Cote D'Ivoire, מלאה בפלאים מעשי ידי אדם וטבע מרהיב, היא לא נמצאת בראש יעדי התיירות הבין-לאומיים. רישומי התיירים מצביעים על 2 מיליון תיירים שהגיעו למדינה בשנת השיא 2019 (במדינה יש 30 מיליון תושבים), עם תרומה של 5 אחוזים לתמ"ג, אך לא ברור אם הנתונים מדויקים. עם זאת, חוף השנהב היא אחת האומות המודרניות ביותר ביבשת אפריקה, והיקף ההתפתחות שלה לעומת המדינות הסובבות אותה הוא עצום.
תחת קולוניאליזם ומלחמות אזרחים
חוף השנהב שוכנת בחוף הדרומי של יבשת אפריקה. יש לה גבולות יבשתיים עם גינאה בצפון-מערב, ליבריה במערב, מאלי בצפון-מערב, בורקינה פאסו בצפון-מזרח, גאנה במזרח ומפרץ גינאה בדרום. הבירה הפוליטית של חוף השנהב היא יאמוסוקרו (Yamoussoukro), והבירה הכלכלית של חוף השנהב – כמו גם העיר הגדולה בה – היא אביג'אן (Abidjan).
השפה הרשמית של חוף השנהב היא צרפתית, אם כי השפות המקומיות מדוברות באופן נרחב גם הן: באולה (Baoule), דיולה (Dioula), דן (Dan), אנין (Anyin) וסבארה סנופו (Cebaara Senufo) הן השפות הילידיות המדוברות רבות. ישנן כ-78 שפות שונות המדוברות ברחבי הארץ. במדינה יש אוכלוסייה עשירה ומגוונת המשקפת את חיי היום יום של האנשים, כשגם המטבח משתנה בין האזורים השונים.
הידע על ההיסטוריה המוקדמת של האזור שידוע כיום כחוף השנהב מוגבל – ישנן עדויות מסוימות לפעילות ניאוליתית, אבל עדיין צריך לעשות הרבה מחקר כדי לבסס את הטענות האלה. בתחילת המאה ה-16, מגלי ארצות פורטוגלים היו האירופים הראשונים שהגיעו לחוף השנהב, והם יזמו סחר בזהב, פלפל וכמובן שנהב, ממנו הגיע שמה. הצרפתים הגיעו למקום בשנת 1637, כשעמדות מסחר צרפתיות הוקמו משנת 1830 ואילך. עד סוף המאה ה-19 סוכמו הגבולות של הקולוניה הצרפתית של חוף השנהב עם ליבריה וחוף הזהב (גאנה היום).
בשנת 1904 הפכה חוף השנהב לחלק מהפדרציה של מערב אפריקה הצרפתית (Afrique Occidentale Française) ונוהלה כטריטוריה מעבר לים על ידי הרפובליקה השלישית. האזור הועבר ממשלת וישי לשליטה של צרפת החופשית ב-1943, בפיקודו של שארל דה גול. בערך באותו זמן, הוקמה הקבוצה הפוליטית הילידית הראשונה: הסינדיקט Agricole Africain בראשותו של פליקס הופואט-בויני (SAA, African Agricultural Syndicate), שייצגה חקלאים ובעלי קרקעות אפריקאים. הופואט-בויני שלט בחוף השנהב במשך 33 שנים, ובמותו היה הנשיא המכהן הארוך ביותר של אפריקה עד מותו בשנת 1993. בתקופת נשיאותו, היו לפחות שלושה ניסיונות הפיכה, והטינה גברה נגד שלטונו החד-מפלגתי.
חוף השנהב אחרי הופואט-בויני הייתה במצוקה קשה, ונפגעה קשה מכלכלה כושלת המבוססת על גידולים חקלאיים (במיוחד קפה וקקאו) ומינרלים גולמיים, ועם ההאשמות גוברות על שחיתות שלטונית המדינה הייתה בדעיכה. למרות קשרים הדוקים עם המערב, הנשיא בזמנו בדיה נתקל בקשיים והצליח לשמור על מעמדו רק על ידי איסור על מפלגות אופוזיציה מבחירות כלליות. בשנת 1999 הופל בדי בהפיכה צבאית.
בשנת 2002 מרד צבאי באביג'אן פילג את המדינה מבחינה פוליטית – הצפון המוסלמי מהדרום הנוצרי והאנימיסטי, כשהלחימה נמשכה עד 2011. שיחות שמירת השלום הביאו לסיום הלחימה, אך המדינה נותרה מפולגת. כך בשנת 2010 התקיימה מלחמת האזרחים השנייה במדינה, וכחצי שנה לאחר מכן היא הסתיימה עם התערבותם של האו"ם וצרפת.
האם בטוח כיום לנסוע לחוף השנהב?
העבר הסוער מדינה הושאר באופן יחסי מאחור. המדינה הייתה עדה לתחייה כלכלית, ומצבם הכלכלי הכללי של האזרחים השתפר במשך השנים. חוף השנהב הוא יעד עסקי עבור ארגונים רבים וכן ביתם של פארקים לאומיים רבים. אלה מבטיחים שלמדינה יש מספר לא מבוטל של מבקרים בכל עת. עם זאת, משרד החוץ הישראלי מגדיר את חוף השנהב כמדינה בעלת רמת איום בינונית (כתום), כשבאתר המשרד כתוב כי "לאור פעילות גורמי טרור במדינה, בהם ארגוני אסלאם רדיקלי, קיים איום מוחשי לביטחון אזרחי ישראל השוהים בחוף השנהב".
למרות האזהרה של משרד החוץ, ישראלים יכולים להיכנס לחוף השנהב, אבל הם נדרשים להגיש בקשה לאשרה בשגרירות בישראל. כמו כן, לפני ההגעה למדינה יש לבדוק כי אתם מחוסנים בכל החיסונים הדרושים.
חופים לבנים, מים כחולים והרים ירוקים
כפי שהוזכר קודם לכן, הבירה הפוליטית של חוף השנהב היא יאמוסוקרו, בעוד הבירה הכלכלית היא אביג'אן, העיר הגדולה ביותר במדינה. היא מכונה "מנהטן של אפריקה", לאור מספר רבי הקומות וקצב הפיתוח המהיר. אביג'אן היא גם מרכז העצבים של רוב הפעילויות העסקיות ומהווה שער אל העולם החיצון. העיר קמה מהאפר של העבר הקשה שלה, וכעת יש בה מרכזי קניות ואזורי בילוי. לאחר מלחמת האזרחים, המדינה יחד עם בירתה, הייתה מלאה חורבות, אך המאמצים של הממשלה והאזרחים עזרו לחוף השנהב לעשות מהפך ולהפוך אותה לאחת המדינות המתקדמות באפריקה.
גרנד בסאם (Grand-Bassam) היא אחת הערים העתיקות ביותר במדינה, והיא ממוקמת בדרום מזרח חוף השנהב. העיר הייתה הבירה הקולוניאלית הראשונה וכיום היא פופולרית בקרב תיירים. האטרקציה העיקרית היא השכונה ההיסטורית שלה המוכרת על ידי אונסק"ו, ולמרות שהיא די רעועה, היא שווה ביקור, אפילו רק כדי לדמיין כיצד נראו החיים במקום בתקופה הקולוניאליסטית. העיירה ידועה גם בחוף שלה, Grand Bassam beach, רצועה ארוכה של חול לבן ומאחוריה שורות ארוכת של עצי דקל. לאורך החוף מגוון רחב של בתי קפה, מסעדות ובתי מלון. לחוף השנהב יש 550 קילומטרים של קו חוף, וטמפרטורה אידיאלית בכל ימות השנה. המדינה מציעה כמה מהחופים והמפרצים היפים בעולם, עם שפע של אפשרויות לספורט מים.
למרות שיאמוסוקרו היא בירת המדינה, מבחינה עירונית היא פחות מעניינת לתיירים מאשר אזורים אחרים. עם זאת יש בה חלק מהאתרים המפורסמים ביותר בחוף השנהב וביניהם בזיליקת גבירתנו של השלום של יאמוסוקרו (The Basilica of Our Lady of Peace of Yamoussoukro), היא עולה אפילו על בזיליקת פטרוס הקדוש, מה שהופך אותה לכנסייה הגדולה בעולם. בנייתה הסתיימה בשנת 1990, בהשראת הוותיקן ומשתרעת על פני שטח של 30,000 מ"ר. המבנה הוא תוצר של תקופת הרנסנס והבארוק ומזכיר את האדריכלות האירופית הישנה. יש בו מקום לקלוט עד 18,000 מתפללים, אם כי לעתים רחוקות הוא רואה קהל רב כל כך.
הר נימבה (Mount Nimba) ממוקם על גבולות גינאה, ליבריה וחוף השנהב, ומתנשא מעל הסוואנה שמסביב. מדרונותיו מכוסים ביער עבות למרגלות כרי מרעה ירוקים ועשבוניים. הם מכילים חי וצומח עשירים במיוחד, עם מינים אנדמיים כמו קרפדה מקומית ושימפנזים המשתמשים באבנים ככלי עבודה.
הפארק הלאומי קומואה (Comoe National Park) הוא אחד הפארקים הלאומיים הגדולים במערב אפריקה. הוא גם אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ואטרקציה לתיירים. גם הפארק הלאומי טאי (Tai National Park) הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, עם 11 מיני הקופים שלו שהפכו את האזור הזה לטריטוריה שלהם. במקום גם קיים היער הבראשיתי האחרון על פני כדור הארץ. מלבד הקופים, שאר בעלי החיים שניתן למצוא כאן הם היפופוטמים, זברות ואנטילופות מסוג צביון ז'נטינק.
