סיטואציה מוכרת לכל מי שאי פעם טס במטוס: אמצע הלילה, אתם מתים מעייפות, הרגע התיישבתם במושב שלכם וכל מה שבא לכם לעשות זה לעצום עיניים ולנסות, רק לנסות לישון קצת לפני שאתם נוחתים ומתחילים להסתובב שוב על הרגליים. אלא שמי שבעיקר מונע מכם לעשות את זה הם דווקא האנשים שאמורים לשרת אתכם - צוות המטוס.
פה הודעה מהקפטן, שם הודעה ממנהל השירות בטיסה וכמובן הדיילים, שעוברים הלוך ושוב בתואנות שונות ומשונות. פעם זה לבדוק שכל המטען נכנס, פעם זה כדי לספור את הנוסעים, פעם זה כדי לבדוק שכולם חגורים, עוד פעם כדי לבדוק שכולם חגורים ואז בכלל בלאגן: עגלת משקאות, חלוקת ארוחות, איסוף זבל, משקאות חמים, עוד איסוף זבל, דיוטי פרי, תרומות, עוד משקאות, עוד זבל, עוד חגורות וכו' וכו'. האם הם באמת צריכים להסתובב במטוס כל כך הרבה? מתברר שממש לא.
האתר Quora ניהל סשן שאלות ותשובות עם סטודנט להיסטוריה של חברות התעופה (מתברר שיש תחום לימוד כזה), שבמהלכו הזכיר הסטודנט שבמהלך המחקר שלו קלט בקרב הדיילים מונח בשם "ריסוס יבולים" (Crop Dusting), שהוא שם קוד עבור דיילים שעוברים במטוס הלוך ושוב רק משום שהם צריכים לשחרר גזים. ולא, לא מדובר על פתיחה של פחיות של קולה.
מה שמפתיע פה הוא לאו דווקא שדיילים מפליצים, אלא שהם מנסים להסוות את זה ולגרום לכם לחשוב שמדובר באחד הנוסעים. מבחינתם, אגב, מדובר בפעולה טבעית לגמרי. דיילת אחרת הודתה בבלוג שלה: "זה קורה כל הזמן. אני חוזרת מטיסות כשאני שוקלת לפחות 2-3 קילו יותר, ולא בגלל שאני אוכלת המון. מדובר בספיחת מים וגז מוגברת עקב לחץ האוויר, וזה משהו שמשפיע על כל נוסע ונוסע...".
"עבורי ההשפעות הן מיידות", המשיכה הדיילת. "כשאני קושרת את עצמי למושב בזמן נחיתה, אני צריכה להרחיב את החגורה כי אני מתנפחת עקב הגזים, שנמצאים אצל כולנו. ככל שאנחנו נמצאים יותר באוויר אנחנו מתנפחים יותר, ועל זה תוסיפו את הנוזלים שמצטברים בגוף. אני שמה לב לזה גם במדים שאנחנו לובשים - בתחילת העבודה הם תמיד רופפים יותר מאשר בסופה". אז נסו לא להתעצבן יותר מדי על דיילים שעוברים לצדכם בלי סיבה נראית לעין – כאמור, זה לא תמיד בשליטתם המלאה.