גארי ארנדט יצא מהבית שלו לפני יותר משלוש שנים, ומאז הוא מטייל בעולם עם תיק גב, מחשב נייד ומצלמה. הוא ביקר במעל 70 מדינות, מהן הוא מעדכן את הבלוג המפורסם שלו "הכל בכל מקום". התובנות הבאות שייכות לו
רבים פוחדים מהעולם שנמצא מעבר לסף דלתם, וזאת למרות שהרוב המכריע של האנשים אינם גנבים, רוצחים או אנסים - הם פשוט אנשים כמוני וכמוכם, המנסים לחיות בשקט. אין גזע, דת או לאום שאינם נכללים בעובדה הזאת. הדרך שבה הם חיים את חייהם אולי שונה, אך המטרות הכלליות שלהם דומות לאלה שלנו.
רוב האנשים בעולם פשוט מנסים לחיות את חייהם בשקט | יח``צ:
משה שי לפלאש 90
התקשורת משקרת.
אם אתם לומדים על העולם רק מהחדשות, אתם עלולים לחשוב שהוא מקום נוראי. המדיה תמיד מפשטת ומציגה את הסיפורים כסנסציה: בשנת 2008 הייתי במזרח טימור (דרום-מזרח אסיה), בדיוק כאשר ניסו להתנקש בנשיא ובראש הממשלה. הדיווחים בחדשות הגיעו ממקור שני, מג'קרטה וקואלה-לומפור ולא מהבירה דילי שבה התרחשו המאורעות. השנה שהיתי בבנקוק בזמן המחאות הפוליטיות, ואי אפשר היה להרגיש בהן כלל אלא אם כן נכחתם במקום בו הן התרחשו. המדיה גורמת לנו לפחד ממקומות שונים בעולם, למרות שאין באמת ממה לפחד.
העולם משעמם.
אם אין אסון טבע או מלחמה, רוב המקומות לא היו אפילו מוזכרים בחדשות. מתי הייתה הפעם האחרונה ששמעתם על לאוס או על אומן בכתבה עיתונאית? החומר שיוצר חדשות "טובות" מורכב מאירועים יוצאי דופן ולא מאירועים רגילים; ברוב העולם, כמו בשכונה שלכם, משעמם.
אמריקאים לא מטיילים.
הסטריאוטיפ הזה נכון: אמריקאים לא מרבים לטייל אל מדינות מעבר לים כמו הבריטים, ההולנדים, הגרמנים, הקנדים או הסקנדינבים. יש לכך סיבות טובות (ארץ גדולה, חופשות קצרות) וסיבות גרועות (פחד ובורות). אצלנו לא נהוג לקחת שנת חופש אחרי התיכון כמו שנהוג בבריטניה, ואנו לא נוטים לקחת חופשות ארוכות בנות יותר משבוע. קשה לי לחשוב אפילו על מקום אחד שפגשתי בו מספר של אמריקאים המתקרב לכמות היחסית של האוכלוסייה שלנו.
שאר העולם לא מלא בחיידקים.
הרבה אנשים מטיילים עם אספקת מים משלהם, ועם חבית תעשייתית של חומר חיטוי לידיים. אני יכול להגיד בכנות מלאה שמעולם לא השתמשתי בחומר כזה ושלא התאמצתי יתר על המידה להימנע ממגע עם חיידקים במהלך הטיולים שלי. זה נכון שבהרבה מקומות אפשר להדבק במחלות נוראיות אם לא שותים מים שעברו טיהור, אבל אני לא חושב שזה אומר שצריך להיות אובססיביים. כל זה נכון, למעט במקרים בהם אתה יודע שיש לך מערכת חיסונית חלשה או מחלות אחרות. גם לא ממש הייתי דואג יותר מדי גם לגבי חרקים מקומיים.
לא צריך להיות אובססיביים לגבי איכות המים כל הזמן | צילום:
Mishakov, Istock
אתם לא צריכים הרבה ציוד.
הצורך לצמצם את החפצים בחיים שלי מבית בגודל 900 מטר מרובע לתיק גב, הביא אותי ללמידת שיעור חשוב על מה באמת חשוב. נוכחתי לדעת שאני יכול להסתדר מעולה רק עם 3% מהדברים שהיו בביתי. עכשיו, כשאני קונה משהו, אני חושב טוב מאוד לפני שאני מחליט שאני באמת צריך אותו, מפני שכל דבר שאני רוכש אני צריך לסחוב פיזית. בגלל שאני מחזיק באמתחתי מעט מאוד דברים, אני בקפידה רק חפצים בעלי איכות ועמידות גבוהה.
לא צריכים להיות עשירים כדי לטייל.
כן, אם אתם מתעקשים ללון במלונות של חמישה כוכבים או אתרי נופש יוקרתיים, הטיול יכול להיות מאוד יקר. אבל אפשר גם לבקר בהרבה מקומות בעולם תוך כדי הוצאה של 10-30 דולר ליום. בנוסף, אתם יכולים גם להרוויח כסף בזמן הטיול על ידי לימוד אנגלית (או כל שפה אחרת) או על ידי חיפוש עבודה בחוות אורגניות. פגשתי המון אנשים שהצליחו להוציא 1,000 דולר בחודש בטיול שלהם. אפילו פגשתי אוקראיני אחד שהוציא 300 דולר בחודש שבו שהה במצרים.
התרבות חשובה.
כשאנו פוגשים בתרבויות, ערכים וגישות שונות מאלו שאנו מחזיקים בהן, אנו נוהגים לחשוב שאנחנו צריכים "להציל" אותן ולהפוך אותן לדומות יותר למערב. זה לא תמיד נכון. אני זוכר מקרה שבו צעדתי ברחוב בהונג-קונג, חלפתי על פני סניף של בורגר-קינג שהיה מלא פרחים וחשבתי שזה נראה כאילו קיימו לוויה בתוך המסעדה. למעשה, מתברר שמקומיים שלחו פרחים כדי לחגוג את פתיחתו של הסניף. במקרה אחר, בסמואה, הייתה לי שיחה עם נהג מונית על כך שבאי ממנו הוא הגיע אין כמעט עסקים פעילים משום סוג. הנהג סיפר לי ש-90% מהרווחים שלו הוא מעביר לכפר שלו; אין לו בעיה עם זה, הוא אוהב לעזור למשפחה, כך אמר, אבל הבעיה היא שהאנשים שחיים שם מקבלים כל כך הרבה כסף עד שבסופו של דבר אין להם תמריץ לעבוד. כיום, רוב התוצר הלאומי הגולמי של סמואה מורכב מכסף שמועבר חזרה מארצות-הברית או ניו-זילנד. קשה לנסח מדיניות של סיוע לפיתוח מקומות עבודה כאשר התרבות לא נמצאת בתיאום עם הציפיות של אותם תורמים.
אנו חיים במאה ה-21, וכך גם רוב האנשים בעולם | צילום:
אריק ברא"ז
התרבות משתנה.
הרבה אנשים שטסים לטייל במדינות רחוקות מצפים לחוות חוויה "אותנטית", אלא שלמעשה הם רוצים לראות שהסטריאוטיפים שאותם הם מכירים – לפיהם אנשים שמחים חיים בבקתות בכפרים קטנים - הם סטריאוטיפים נכונים. לא מעט קורה שהם מתאכזבים כאשר הם רואים מקומיים שגרים בעיר עם טכנולוגיה מפותחת. טיול במדינות שונות ורחוקות לא אומר שאנחנו מטיילים בזמן; אנו חיים במאה ה-21, וכך גם רוב האנשים בעולם. יתכן שהם ילבשו בגדים מסורתיים, בדיוק כפי שאמריקאים חובשים לעיתים מגבעת כמו זו שהייתה לאברהם לינקולן. אך תרבויות משתנות לאורך השנים. עולים רעיונות חדשים, דתות חדשות והטכנולוגיה לא מפסיקה להתפתח. זה קרה בעבר, וכך זה גם היום.
כולם גאים במקום שממנו הם באו.
כאשר פוגשים מקומיים בארץ אחרת, הם בדרך כלל ימהרו להגיד לכם משהו לגבי העיר/כפר/אזור שהם גאים בו. גאווה ופטריוטיות נראית כמשהו אוניברסלי. אני זוכר שפעם ניסיתי לחצות רחוב בפאלאו, אחת המדינות הקטנות בעולם, ונער בגיל תיכון רצה להראות לי איך עושים את זה, הוא בא ואמר לי "ככה אנחנו חוצים את הרחוב בפאלאו!". אפילו חציית הרחוב נראית כמשהו שהפך להפגנת פטריוטיות למדינה שלו. לאלו מבינכם שקשורים בהתוויית מדיניות חוץ, שימו לב לפסקה הזאת.
לרוב האנשים יש תשוקה עמוקה לטייל מסביב לעולם.
זה לא מפתיע, אבל כל יום אני פוגש אנשים שמוקסמים מהדרך שבה אני חי. הרצון לטייל קיים אצלם, אבל פחד ותירוצים שונים בדרך כלל מונעים מהם מלעשות את זה. אני מבין שמעט מאוד אנשים יכולים לעזוב יום אחד את כל מה שהם עושים ולצאת לטייל בעולם למשך שלוש שנים, אבל טיול אל מעבר לים אפילו למספר חודשים אינו דבר לא מציאותי בשלב מסויים של חייהם. אפילו כאשר שהיתי באי באמצע הפסיפיק, מוקף באנשים שכנראה לעולם לא יעזבו את האי שבו נולדו, סיפרו לי המקומיים על הרצון שלהם לראות יום אחד את ניו-יורק או לונדון במו-עיניהם.
אפשר למצוא אינטרנט כמעט בכל מקום.
הייתי מופתע מהמקומות שמצאתי בהם גישה לאינטרנט. באיי סולומון ביקרתי בכפרים מרוחקים אשר החזיקו במכשירי רדיו שמעבירים תשדורת אינטרנטית מהאיים השכנים. הייתי באינטרנט-קפה באיי מרשל שהתחברו לרשת דרך לוויינים, ואפילו ראיתי בקתות באמצע היערות של בורנאו שמחוברות לרשת. גם כאשר ישבתי בטאייפי על גג של בניין מצאתי 27 רשות אלחוטיות במחשב הנייד שלי. אנחנו באמת חיים בעולם מרושת.
במדינות מתפתחות, הממשלה היא בדרך כלל הבעיה.
הייתי בשוק מרמת השחיתות שקיימת במדינות מתפתחות. אפילו אם טכנית זו דמוקרטיה, רוב האומות הללו פועלות לטובת האליטה אשר שולטת במוסדות הכוח. רציחות על רקע פוליטי, שוחד, סחיטה ומתן טובות הנאה הם בגדר דבר נורמלי. בחלק מהמדינות שביקרתי כמעט אין הבדל בין המאפיה לבין הממשלה. בפיליפינים, רמת השחיתות הייתה מפתיעה במיוחד. לא רק האליטה מושחתת, גם השוטרים סוחטים אזרחים באמצע הרחוב בשביל לקבל קצת כסף, סיגריות או אלכוהול.
האנשים לא אשמים, אלא הממשלה | צילום:
אריה דהן, טבע הדברים
אנגלית היא שפה אוניברסלית.
אני מעריך שישנן לפחות 35 שפות שהיה עלי ללמוד לו הייתי רוצה לדבר עם המקומיים בשפתם. וזה לא כולל את השפות הקיימות בגינאה החדשה, ואנאטו או ניבים מקומיים שונים. זה בלתי אפשרי לבן אדם אחד ללמוד את כל השפות הללו. אולי בגלל זה, השפה האנגלית נהייתה בפועל השפה המדוברת השנייה בעולם. הגענו כבר כמעט למצב שבו אנחנו צריכים ללמוד רק שתי שפות, זו שההורים שלנו דוברים, ואנגלית. השפה האנגלית נהייתה כל כך פופולארית שהיא מתפשטת במהירות אל מחוץ לארה"ב והממלכה המאוחדת. מדינות כמו ניגריה והודו משתמשות בה כשפה שמאחדת את האנשים (בגלל השפות והניבים המרובים שקיימים בהן). בארצות אחרות בפסיפיק כמו סמואה או טונגן, מלמדים באנגלית מכיוון שהשפות המקומיות אינן מספיק מפותחות כדי לכתוב בהן ספרי לימוד.
מודרניזציה אינה מערביזציה.
כאשר אנשים משתמשים בחשמל ויש להם מים זורמים בברז, זה לא אומר שהם נוטשים את את התרבות שלהם והופכים למערביים. אין כל קשר בין טכנולוגיה לתרבות. יפן ודרום קוריאה הן מדינות בעלות תרבות אסיאתית לגמרי, אך הן גם מתקדמות מאוד מבחינה טכנולוגית. ברור כי תהליך המודרניזציה משנה תרבויות, אך אין זה אומר שהן מנסות לחקות את המערב.
כולם צריכים לטייל.
מתישהו בחיים שלכם, אם זה אחרי הלימודים או כשתצאו לגמלאות, כולכם צריכים לצאת לטיול ארוך מחוץ למדינתכם. הדרך היחידה לגלות איך העולם עובד, היא לראות אותו בעצמך.
