"נסי למצוא שותף בלמטייל", "יכולים לנצל אותך". אם אי פעם חשבת לטייל לבד בחו"ל, רוב הסיכויים ששמעת את אחד או שני המשפטים האלו. לפעמים הרצון לעלות על מטוס ולעוף מכאן לחופשה ביעד מסוים לא מתיישב עם ציפיותיהם של השותפים לטיול, לשאר החברים הטיימינג לא נוח וחלקם פשוט לא בעניין. בעוד שגברים עצמאיים אינם חריגים בנוף התרמילאי, נשים שבוחרות לטייל לבדן עדיין מסתמנות כעוף מוזר.
עמודי הפייסבוק למטיילים מציגים מגוון רחב של שותפים פוטנציאלים ליעדים שונים בעולם. ממש כמו באתרי הדייטינג, ההיכרות עבור מטרה מסוימת עלולה להרגיש מאולצת או לא מחייבת. "יכולתי למצוא עוד פרטנרית בלמטייל, אבל זה היה נראה לי מלאכותי והעדפתי להתחבר לאנשים שבאמת מתאימים לי תוך כדי טיול". מספרת יפעת כץ, עורכת דין בת 36 מת"א שטיילה לבדה כחצי שנה במרכז אמריקה. "בגילאי ה-30 פלוס אנשים עסוקים בעבודה וילדים, לא רציתי לפספס את ההזדמנות בגלל שאין לי פרטנר". "לא תכננתי לטוס לבד". מזדהה רוני זקן-גלילי, חיילת משוחררת בת 22. "הייתי חברה בקבוצת מטיילים בפייסבוק, דיברתי עם אנשים אבל שום דבר לא התקדם. בסופו של דבר, הצורך לטייל בער בי ולכן בחרתי לצאת למסע הזה לבד".
נראה כי התמונה של אישה שנוחתת לבדה במדינה זרה מעוררת דאגה בקרב רבים. ההכנה הנפשית לקראת טיול עצמאי בעולם מלווה לא פעם בחששות אישיים, אך מלבד זאת, תגובת הסביבה עלולה להעצים את הפחד כשמדובר באישה שבוחרת לצאת למסע ללא שותפים. "כשהייתי במקסיקו המקומיים התרשמו מכך שטיילתי לבד, אך היו גם כאלו שהרימו גבה". מספרת כץ. "קרו לי מקרים בודדים שבהם היה חשוב לי לשדר שאני לא לבד, ולכן אמרתי למשל שיש איתי חברים במלון. מבחינת בטיחות, ידעתי שקיימים מקרי שוד, אך בסופו של דבר לא נתקלתי בהם במהלך הטיול והבנתי מהסביבה שהשודדים בעיקר מעוניינים בכסף ולא מעבר". "אני חושבת שאישה שמטיילת לבד היא יותר חשופה, לטוב ולרע". מוסיפה הגר כרמון בת 30, שטיילה לבדה ברחבי העולם במשך 6 שנים. "מי שלבד חשופה לחוויות שיכולות להוות פתח למקומות טובים וחדשים אבל גם למקומות נמוכים. העולם עצמו הוא מהמם, אלו האנשים שבסופו של דבר יכולים לראות בחורה לבד ולנצל את המצב. אני חושבת שלגבר כמעט ולא היו עושים את זה".
לנצח את הפחד
אם כבר התחלת לארוז את התיק למסע של חייך, קחי בחשבון שרוב המקרים תחושות החופש והעצמאות מתעלות על תמונת הבדידות המצטיירת בדמיון בשלב ההכנות. "יש יתרון גדול בלטייל לבד, בעיקר מבחינת הגמישות". משתפת כץ מניסיונה האישי. "אני יכולה להחליט שלא בא לי להיות במקום מסוים וללכת, אני לא תלויה באף אחד. יש בכך משהו שמעצים אותך, את יודעת שאת יכולה להתמודד עם כל דבר גם במקום זר לחלוטין". "הרגשתי הכי שלמה כשהייתי לבד, קשה לי להסביר את זה במילים". מוסיפה כרמון. "התמכרתי לתחושה ולכן נסעתי לבד במשך כל כך הרבה שנים להמון מדינות".
נראה כי הפתרון הטוב ביותר להתגבר על הפחד הוא להימנע מלנבא ולנתח סיטואציות עתידיות. "אני חושבת שלקום ולעשות זה מה שיבטל את הפחדים. ברגע שאת מתחילה להתעכב עליהם נוצרים עוד חששות. אני מאמינה שאם את סומכת על עצמך, את תסתדרי. אין משהו שתעברי שלא עברו לפנייך, את לא עשויה מסוכר".
מסיפורי המסע השונים נראה כי המטיילות זכו לפרגון ואהדה בקרב תיירים ותושבים מקומיים. "במהלך החודשיים בהם טיילתי קיבלתי תגובות תומכות, נתקלתי בנשים שהעריכו את האומץ לטייל לבד, אפילו רצו לצאת לטראק לבדן בעתיד אחרי שפגשו אותי". משתפת זקן-גלילי. למרות הסטיגמה הישראלית, בעולם המערבי לא מעט נשים בוחרת לצאת למסע לבדן. "פגשתי המון נשים שמטיילות לבד, בעיקר אירופיות או אמריקאיות". מעידה כץ. "כנראה שזה קשור לתרבות הישראלית - ישראלים נוסעים בחבורות ואילו בחו"ל יש הרבה יותר סוליסטים. אף אחד לא רואה במישהי שנוסעת לבד מסכנה".
אל תתבלבלו, יהיו גם רגעים קשים
נראה כי כל יעד מביא איתו אתגרים שונים עבור נשים המטיילות לבדן, אך למרות הקושי נראה כי ניתן להתגבר על כל מכשול. אם טיילתן בהודו בטח נתקלתן במקומיים נלהבים שרצו לצלם אתכן או ליהנות מחברתכן כנשים מערביות במדינת עולם שלישי. "מכל הודי שניסה לצלם אותי הייתי מבקשת 100 רופי לתמונה". משחזרת כרמון מהמסע למזרח. "זה מטריד ברמת ההצקה בלבד, את מגיבה אליהם כאל כל אדם שמעצבן אותך בשגרה. בסופו של דבר, הכל עניין של גישה. עם הזמן התחלתי לדבר את השפה שלהם, וברגע שהמקומיים רואים שאת מלאת ביטחון, הם אלו שמבוהלים ממך".
במקביל לרצון לראות עולם ולסקרנות לחקור מקומות אקזוטיים, קיים סיכוי להיקלע למצבים מטרידים. "בצפון ארגנטינה הייתי חולה". מספרת כרמון. "אני זוכרת את עצמי רצה בעיירה, שוברת את השיניים להסביר למישהו את המצב עד שרוקח אחד שלח אותי לרופא באזור. זו הייתה סיטואציה די מפחידה. המרפאה הייתה רעועה ורק הוא נכח בה, בדק לי את הבטן התחתונה וזה היה מאוד לא נעים. אלו רגעים שאת שואלת את עצמך 'מה אני עושה פה?' 'איך אני יוצאת מהסיטואציה הכואבת והלא נעימה הזו?' למזלי הוא לא נגע בשום דבר שלא היה צריך, זו בהחלט הייתה חוויה מחשלת".
"בתאילנד היה מקרה שהסתובבתי לבד בלילה וקצת לא התמצאתי בדרך חזרה להוסטל". משתפת זקן-גלילי. "זו תחושה לא נעימה. הרגשתי שמסתכלים עליי יותר מדי, אבל בסופו של דבר סמכתי על עצמי ומצאתי את הדרך. כשהייתי בניו זילנד עשיתי טיולי טרקים ושם הקושי היה בעיקר פיזי. בדיעבד הייתי מוצאת שותפים לטרקים, כך שבמידה ויקרה משהו, יהיה מי שיעזור".
אז ללכת על זה או לא?
כמו בארץ, גם במקומות אחרים על גבי הגלובוס, קשב לסביבה ולאינטואיציה הנשית הם כלי לכל דבר. מעבר לתחושות ולכללי הזהירות במהלך המסע, נראה כי המטיילת העצמאית אשר יוצאת לכבוש את העולם נהנית מחוויה המזוהה עם העצמה נשית. "אני חושבת שאת מגלה הרבה דברים על עצמך, מבינה טוב יותר את הרצונות שלך". אומרת כץ. "את רואה את עצמך בהרבה סיטואציות, לומדת להסתדר עם מצבים חדשים, תנאי שטח לא ידועים וזה מאוד מחזק". "זו חוויה מחשלת". חותמת כרמון. "עצם התחושה שהחלטתי, קמתי ועשיתי זו הרגשה שאין שווה לה, שום דבר לא דומה לתחושה של אני מול העולם. את מפתחת חוזק שאף אחד לא יכול לקחת ממך, את מפתיעה ומגלה על עצמך כוחות חדשים, יכולות חדשות. העצה שלי היא לעוף על החיים ולא לוותר על הרצונות שלכן בגלל פחדים".