אולי אלה המנות התפלות שמוגשות במטוסים, אולי המושבים הצפופים ואולי בכלל התורים שבשדה התעופה, אבל דבר אחד בטוח - מעטים הם האנשים שאוהבים טיסות. בעיצומו של החודש העמוס בשנה בנתב"ג, יצאנו לברר (כלומר לבדוק עם סבתא) - איך נראו טיסות בשנות החמישים, שלא בכדי נקראות גם "תור הזהב של הטיסות".
השלב הראשון: להזמין את כרטיסי הטיסה
נתחיל בהתחלה. בשנות החמישים, הרבה לפני האינטרנט, הייתם יכולים להזמין כרטיסי טיסה רק דרך סוכן נסיעות - פנים מול פנים, דרך הטלפון או דרך הדואר. אחת לחודש, סוכני הנסיעות היו מקבלים חוברות מחברות התעופה, ובהן פירוט של כל הטיסות הצפויות להתקיים באותו חודש וקדימה. בדרך כלל, הסוכנים לא רק בחרו את הטיסה ואת המושבים, אלא גם כתבו בעצמם את כרטיסי הטיסה. התהליך כולו, שדורש היום כמה קליקים בעכבר המחשב, היה אורך שעות. גם הטיסות ארכו זמן לא מבוטל, ואם הייתם רוצים להגיע ליעד רחוק - כנראה שהייתם צריכים לצאת למסע של כמה ימים, ובמהלכם המטוס היה עוצר בלא מעט עצירות ביניים.
ועכשיו לחלק הכי מעניין - כמה זה היה עולה לנו? ובכן, במילה אחת - הרבה. לטוס נחשב לדבר יוקרתי שלא כל אחד היה יכול להרשות לעצמו, והטיסות שווקו מלכתחילה לבני המעמד הגבוה. למעשה, כשמביאים בחשבון את עליית המחירים, טיסות בתור הזהב היו עולות פי ארבעה או חמישה מאשר עלותן היום, ואפילו טיסה פנימית קצרה הייתה יכולה לעלות כמו משכורת חודשית.
השלב השני: הדרך למטוס
שלוש שעות לפני הטיסה - זו ההמלצה הרשמית של חברות התעופה היום, באשר לשעת ההגעה לשדה התעופה. בימים ההם, כשמספר הנוסעים היה מועט וכך גם סידורי האבטחה - הייתם יכולים להגיע ולעבור את כל התהליך כחצי שעה בלבד לפני מועד הטיסה. בנוסף, כרטיס הטיסה היה למעשה הדבר היחיד שהייתם חייבים להביא איתכם לשדה. תעודת זהות או דרכון, לעומת זאת - לא היו בגדר חובה.
כמו שאתם אולי מנחשים - אם הייתם טסים בשנות החמישים, טרנינג (או כל דבר נוח אחר) ממש לא היה בא בחשבון עבור הטיסה. מאחר וטיסות נחשבו לדבר יוקרתי, היה נהוג ללבוש את מיטב מחלצותיכם. כך, הגברים היו לובשים חליפות שלושה חלקים, ואילו הנשים - שמלות, נעלי עקב ופנינים. כמו כן, במקום הטרולי האהובה, הנוסעים נשאו מזוודות וינטג' אופנתיות (שאז כמובן לא נחשו לווינטג').
כמו כן, כחלק מההתרגשות שהביאה איתה הטיסה, נוסעים היו נוהגים להצטלם בחגיגיות רגע לפני העלייה למטוס. טוב, האמת היא שחלקנו עושים את זה גם היום.
השלב השלישי: הטיסה עצמה
בהתאם לעלות הכרטיס, חוויית הטיסה בשנות החמישים הייתה אחרת לגמרי. החל מעיצוב הפנים של המטוסים ועד המדים שלבשו הדיילות - הכול נועד לשדר יוקרה. וכמו העיצוב, כך גם התפריט, שהיווה ארוחת גורמה מלאה, כולל מנות כמו לובסטר וקוויאר. את כלי הפלסטיק שאנחנו מכירים היום, החליפו כלי זכוכית יוקרתיים.
בין הדברים שהכי מפריעים לנוסעים בטיסות היום, נמצא הרווח, או בעצם היעדר הרווח, לרגליים. אלא שבשנות החמישים, כשטיסה נחשבה מותרות - מקום לא ממש היווה בעיה. למעשה, מחלקות התיירים של אז, שכללו מקומות לכ-20 נוסעים בסך הכול, דומות מאוד למחלקות העסקים של היום. אם זה לא מספיק, רוב המושבים גם נפתחו למיטות, וגם המקום ששמור היום לתאי אחסון הכיל אז מיטות מתקפלות.
היום, דבר שעלול לסבך אתכם כהוגן במהלך טיסה הוא עישון סיגריה בסתר. בשנות ה-50, הייתם יכולים לעשן להנאתכם לא רק סיגריה, אלא גם סיגר או מקטרת. וזה לא נגמר שם - שתייה הייתה פופולארית במיוחד כדרך להעביר את הזמן, ולמעשה כל המטוסים כללו בר של ממש, כשאלכוהול הוגש ללא עלות נוספת וללא הגבלה.
ומה בנוגע לבידור פורמאלי? כמו שאתם ודאי מתארים לעצמכם, אייפדים היו מעט פחות פופולאריים בשנות החמישים. למעשה, רק במהלך שנות השישים הגיעו הסרטים הראשונים אל המטוסים, ורק בשנת 1985 אפשר היה להאזין למוסיקה במהלך הטיסה. אז מה היו עושים כדי להעביר את הזמן? כותבים גלויה, מסתבר. חברות התעופה היו מחלקות לנוסעים גלויות שעל גבן הופיעו בדרך כלל תמונות של המטוס או של הארוחה שהוגשה במהלך הטיסה, והנוסעים היו מעבירים את הזמן תוך שהם כותבים גלויה לחברים על הקרקע, ובה הם מספרים על מהלך הטיסה שלהם. חוויה בלתי נשכחת, בכל זאת.
ועכשיו לדיילות. בשנת 2015, דיילות אל-על פתחו במחאה עקב דרישת החברה כי ינעלו נעלי עקב במהלך עליית הנוסעים למטוס. בשנות החמישים לעומת זאת, היה מדובר בדרישה לגיטימית. בנוסף, כללה התלבושת הרשמית חצאית מיני, מחוך וכובע. מעבר לכך, הדיילות נדרשו להיות בעלות שיער קצר יותר מקו הצווארון, וחברות מסוימות אף דרשו כי הדיילות יהיו רווקות, ישקלו פחות מ-57 קילוגרם וכן יהיו "בעלות סטנדרטים מוסריים גבוהים".
אם עד כאן חשבתם שטיסות בתור הזהב היו כיף אחד גדול, כדאי שתחשבו שוב. בשנות החמישים המוקדמות, רוב המטוסים הופעלו עם בוכנות ולא עם מנועי סילון. כתוצאה מכך, הם היו רועשים, רועדים וממש נחבטים בכיסי אוויר. והנה עובדה שאולי תשמח את אלה מביניכם הסובלים מחרדת טיסה: סטטיסטית, הסיכוי להיהרג בתאונת מטוס או התרסקות בשנות החמישים היה גדול פי חמישה מאשר בימינו. הסיבה הברורה היא טכנולוגיית הטיסה שעדיין הייתה בחיתוליה, דבר שהיה מסוכן במיוחד בעת נחיתות במזג אוויר לא טוב - שהובילו ללא מעט התרסקויות.
