סביר להניח שגם אתם, כמו כולם, מאטים את הרכב כשאתם מבחינים בתאונת דרכים בצד הכביש: לא כי אתם רוצים חלילה להפריע לתנועה, אלא פשוט מפני שקשה שלא להסתכל. כנראה שבכל זאת טבועה בטבע האדם המשיכה להרס ולחורבן – איך אפשר להסביר אחרת את תופעת תיירות האסונות?
טיולי האסונות, גם אם לא שמעתם עליהם עדיין, אינם טרנד חדש. למעשה, כל טיול מכוון - בין אם מאורגן או עצמאי - באזור שבו קרה אסון ותוצאותיו עדיין ניכרים בשטח, נחשב לתיירות אסונות. התומכים בטיולים המאורגנים הללו טוענים כי יש חובה להוציא סיורים מוסדרים למקומות האלה, על מנת לייצר מודעות לאסון ואולי אפילו לגייס תרומות, במידה והאירוע התרחש בזמן האחרון. המתנגדים יאמרו כי מדובר בניצול ציני של סבלם של התושבים למטרות מסחריות.
כמו שניתן להבין, יצירה של אתר תיירות חדש מהסוג הזה לא דורשת מהנדס בניין, אישורי בנייה ופועלים שיבנו אותו. האתרים המככבים בתיירות האסונות נוצרים על ידי איתני הטבע וטעויות אנוש, או על ידי עמים ומנהיגים שלא מצליחים להגיע להסכמה איך חיים יחד בשלום. טיולים מאורגנים לגראונד-זירו בניו-יורק, לאושוויץ או לכל מחנה ריכוז או השמדה אחר, לפיכך, יכולים להיחשב גם הם לתיירות אסונות. אספנו כמה דוגמאות המאפיינות את התופעה.
צ'רנוביל: יומיים טיול כמו צילום רנטגן אחד
בדיוק בעת בה מציין אסון הכור הגרעיני בצ'רנוביל 25 שנה, שב ועולה שמו בהקשר לרעידת האדמה ביפן. חצי יובל עבר, והקרינה באזור הכור עדיין אימתנית – מה שלא מפריע למדריכי תיירים הרפתקנים לקחת אל האזור קבוצות אמיצות במיוחד. אלה יכולות לצאת לסיורים באזור הכור, ולבקר בעיר הנטושה בה מסתובבות רק קבוצות קטנות של תיירים ואנשים הלבושים בחליפות מגן לבנות – פועלים העובדים בימים אלה על איטומו מחדש של הכור.
ניתן להתקרב עד כדי מרחק של קילומטר מהכור, ורמת הקרינה במרחק הזה גבוהה לפחות פי 60 מזו המקובלת בסביבה הרגילה שלכם – אבל האמת היא, שאין כל סכנה בסיורים התיירותיים. למעשה, בטיול בן יומיים בצ'רנוביל יספוג גופכם קרינה השווה לצילום רנטגן אחד – פתאום זה לא נראה נורא כל כך, נכון? הסיור עולה 150-450 דולר לאדם.
ניו-אורלינס: שכונות שמעולם לא שוקמו
בשנת 2005 הכה הוריקן "קתרינה" בחופי ארצות הברית, בעיקר בקרבת העיר ניו-אורלינס שבלואיזיאנה. העיר, שבעברה הייתה מפורסמת בשל פסטיבל המרדי-גרא שהתקיים בה בכל שנה, הפכה בחלקה לאיי-חורבות. כמעט 2,000 בני אדם נהרגו, אבל גם צילומי הוידיאו של הניצולים – הממתינים לעזרה על גגות הבתים - לא הספיקו לחומדי האסונות.
זמן קצר לאחר האסון הפכו מדריכי התיירים של העיר למדריכים מסוג אחר לגמרי: במחיר ממוצע של כ-50 דולרים ניתן היה להצטרף לסיור בשכונות שנפגעו באסון. התושבים שהבחינו בתיירים המסיירים בין ההריסות נפגעו, וטענו שמשתמשים בהם ומרוויחים כסף על חשבון סבלם. מארגני הסיורים נטו להשיב שמטרתם היא יצירת מודעות; הסיורים בניו-אורלינס קיימים עד היום, ועדיין ניתן להצטרף אליהם ולראות את הקו אליו הגיעו המים, ואת שכונות העוני בהן פגע השיטפון ושמעולם לא שוקמו.
הר הכרמל: המיקום בו נשרף אוטובוס הצוערים
גם בישראל התקיימה – ועדיין מתקיימת עד היום - תיירות אסונות של ממש. כבר בסוף השבוע הראשון שאחרי כיבוי השריפה הגדולה בהר הכרמל הציפו אלפי מטיילים את האזור, בתקווה לראות גזעים שחורים ואדמה חרוכה, שאולי ימחישו להם את גודל הזוועה. כולם רצו לראות היכן בדיוק נשרף כליל אוטובוס הצוערים, ולוודא באופן אישי שקיבוץ בית אורן נמחק כמו שהתעקשה התקשורת לדווח.
בימים הראשונים לאחר השריפה, היה האזור סגור למטיילים עצמאיים מסכנת עצים נופלים. קק"ל יזמה סיורים מוסדרים ללא תשלום כדי לענות על הצורך של האזרחים להגיע ולחזות במימדי האסון, וגם כדי לעודד את תחיית התיירות לכרמל באופן מיידי. היום, רואים תיירני הכרמל ברכה בהתעניינות העקבית של הציבור הישראלי באזור, ותנועת המטיילים לא פוסקת גם חצי שנה לאחר השריפה.
אזורי לחימה: טיול ברמת סיכון גבוהה
אם חשקה נפשכם לראות אסון בהתהוות, באתר "בבל-תיירות" תוכלו להזמין מקומות בטיסה הבאה לסודן, דארפור, עיראק, איראן או כל מדינה אחרת שסובלת ממלחמות אזרחים, דיכוי שליט אכזר או סתם רצח עם. המחירים אינם שווים לכל נפש, ונעים בין 6,000 ל-10,000 יורו; תלוי במשך הטיול, במספר המטיילים, בתאריכים, בביטוחים שאף פעם לא חשבתם שתצטרכו וברצון שלכם לקבל גם מדריך מקומי, ולא רק מערבי דובר אנגלית.
לפני שאתם נוסעים, היכנסו לאתר COME BACK ALIVE שהוקם על ידי עיתונאי קנדי בשם רוברט יאנג פלטון. באתר תוכלו למצוא מידע על מגוון המקומות המסוכנים בהם ביקר פלטון, לצפות בקטעי וידיאו ובכתבות עיתונאיות שלו, ואף לכתוב ולקרוא בפורום - בו חברים אוהדי תיירות אסונות להוטים נוספים.