העיר נוטינגהאם (Nottingham) זכתה בתואר "העיר הכי פחות מוערכת" בבריטני. על כך הכריז לאחרונה עיתון הטלגרף, שהדגיש שהדגיש את התרבות התוססת, סצנת הסטודנטים, המקומיים הידידותיים, הארכיטקטורה וקישורי התחבורה.
נוטינגהאם מציעה חיי לילה נהדרים, סצנת אמנות מפותחת ושפע של מרחבים ירוקים, כמו גם מרכז עיר ללא תנועת רכבים, מה שהופך אותה למושכת יותר למבקרים. יש בעיר גם תזכורת קטנה ללונדון, עם רובע הוקלי (Hockley) הדומה לרובע שורדיץ' בבירה. זהו רובע בוהמייני, המתגאה באמנות, גלריות, חנויות וינטג' וקולינריה שמשלבת בין סוגי מטבחים שונים מכל העולם. בשעות הערב הפאבים בסגנון של פעם מלאים במבלים, שמגיעים לספוג את האווירה המיוחד.
נוטינגהאם היא גם ביתו של שוק סניינטון הוותיק, עם קומפלקס המבנים שלו שבהם תמצאו סחורות מבגדים, חפצי וינטג' ומזון. בשוק גם מתקיימים גם לא פעם אירועים והופעות חיות, בעיקר של אומנים מקומיים. שלא לדבר, זה ביתו של צ'יפי שמוכר את החלק הגדול ביותר של פיש אנד צ'יפס בבריטניה.
ההיסטוריה העשירה של העיר היא סיבה נוספת למשיכה שלה. היא מתהדרת במלון קולוויק הול (Colwick Hall), אחד מאחוזותיה של משפחת ביירון, אחת ממשפחות האצולה הידועות בבריטניה. זאת בנוסף לאדריכלות ויקטוריאנית, ועיצובים בסגנון ארט-נובו הפזורים ברחבי העיר, וכמובן ידועה גם בתור המקום שבו התרחש סיפורו של רובין הוד.
למרות כל זה, נוטינגהאם היא נמצאת רק במקום ה-18 ברשימת הערים המתוירות של בריטניה לפי VisitBritain. לפי כריס מתיוס, מעצב גרפי והיסטוריון יליד נוטינגהאם, הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהעיר עשויה להיות לא מוערכת היום כי "קשה להגדיר אותה במונחים פשוטים. האם היא שייכת למרכז המדינה או לצפונה, היא היסטורית או מודרנית, פרובינציאלי או מטרופולינית, רדיקלית או שמרנית, קודרת או עירונית?".
מתיוס מסביר ואומר כי העיר היא "מקום היסטורי, עיר מחוז עתיקה בסביבה מאוד טבעית. אבל היא גם מאוד מודרנית, תוצר של המהפכה התעשייתית. אם יש לך תיאוריה ידועה מראש על היסטוריה ועיצוב, אז נוטינגהאם היא לא בשבילך. אבל אם אתה סקרן, יצירתי ופתוח, תיהנה מהמורכבות והניואנסים שלה". אולי המסתורין הזה, הוא מה שעושה את נוטינגהאם עוד יותר מסקרנת.