המשפט "אתה לא ספונטני" הוא טריגר ראוי עבורי כדי להוכיח לצד הטוען שאני דווקא כן, וכך זה שוב עבד לאם הבית, אישתי לינר. "אני מטפל בכרטיסי הטיסה והביטוחים, את סוגרת את בתי המלון", נתנו את האות למתווה האסטרטגי של המבצע - האחים גרי"ם (גפן, רז, יהונתן ומיקה) מגיעים לתאילנד.
לאחר שסיימתי להפיק את פסטיבל הסרטים בכנרת, החלטנו שזה זמן טוב למסע משפחתי חדש, אחרי שהיינו בסיני, שהרי מהי חופשה משפחתית בתאילנד אם לא מסע: ארבעה ילדים, שלוש טיסות, שני קונקשנים ותאילנד אחת.
הטיול הזה מתכתב עם הטיול הגדול במזרח של אחרי הצבא, לפני עשרים שנה בדיוק, אז הייתי רווק עם רעמת שיער והיום כמעט בלי שיער אבל עם ערימת ילדים. לינר הייתה בתאילנד לראשונה בגיל 30 והקטנה שלנו עשתה את זה כבר בגיל שנתיים. צחקתי על זה עם הדיילות באחת הטיסות, בהן גיליתי כמה דברים: שהבן שלנו לא אוהב שמדברים מעליו, לא אוכלים לידו ויין עובד לא רע בגובה 38 אלף רגל (ועוזר לשכוח את שני הסעיפים הקודמים).
יוצאים לדרך
במסגרת תיאום הציפיות וההכנות לקראת המסע/חופשה, חשוב לתווך לדור ההמשך את אתגרי היעד: הריחות, הטעמים, המראות (הצפיפות בשוק למשל) וגם אורך הטיסה. זה לא קל עם ארבעה ילדים, כל אחד צריך יחס, תשומת לב, אוכל ייחודי ופעילויות שהוא אוהב ולא בטוח שגם האחרים. "אתה מטייל גם את הטיול שלהם", השתדלתי להזכיר לעצמי.
כך, כל אחד קיבל מחברת שתשמש כיומן מסע בו יכתבו את זיכרונותיהם הטריים בסיומו של כל יום. אני רשמתי הערות בטלפון הנייד שהפכו למה שאתם קוראים עכשיו - 18 ימי מסע (ח"י ימים) שמכילים כיף ופעילויות בקצב גבוה. כך נראה שיעור בהתמודדות.
נציג לשכת התיירות של תאילנד בישראל, שסייע בשלבי ההכנה לקראת האירוע, דאג לעדכן שהחל מחודש מאי, תאילנד נפתחה הלכה למעשה לכניסת תיירים כמעט ללא מגבלות, וזאת לאחר תקופת הקורונה הארוכה.
רגע לפני היציאה למסע דאגנו להשלים ציוד בריקושט, מתוך הבנה שלא מדובר בנופש משפחתי רגיל ואז, סוף סוף יצאנו לדרך. אחרי מעבר מהיר אצל שכנתנו ירדן, נחתנו בשדה התעופה בדוחא, קטאר, שקיבל את תואר שדה התעופה היפה בעולם. breathe של פינק פלויד התנגן דקות לפני נחיתת המטוס ביעד הסופי - ברוכים הבאים לתאילנד!
החום של המזרח וריח הדגים, עורר סוג של הלם תרבות ורצון עז למזגן. "איך אני מתגעגעת לקיץ הישראלי", לינר סיננה מתחת למסכה. המקומיים רגילים למסכות, כולם עם מסכות, כל הזמן, לא כמו אצלנו. אלפים בודדים נפטרו כאן מקורונה, ככה זה כשהמלך אומר לעטות מסכה, פשוט לא מורידים אותה. מדבקות שמירת מרחק נמצאות אפילו במעלית, ואשתי טוענת שהם צריכים להיות העם הנבחר.
חשוב לאסוף מודיעין מראש
בנגקוק לא מתאימה לכולם, רוב האנשים שהכרנו פחות מתחברים ל"ביג בלגן" וממשיכים הלאה (על זה נכתוב בהמשך). אנחנו החלטנו אחרת. בחרנו להשתקע. לחות וספירנקלרים ברמות על קיבלו אותנו ב-Dream world, הלונה פארק המקומי, וגם "הבה נגילה" בתאית באחד המתקנים, מגלשות מים ועולם הקרח (נא להתלבש בהתאם).
בערב, חיפשנו שוק לילה אך במקום הגרסה האותנטית הגענו לזו הממוסחרת, סוג של מתחם התחנה, בשם אסיאטיק (ASIATIQUE). מומלץ להגיע לכאן בשקיעה, בעיקר בגלל הגלגל הענק על גדות נהר הצ'או פראיה (Chao Phraya).
במהלך הטיול למדנו על בשרנו שחשוב לדייק במודיעין בטיול, למשל: במזח של באנג פו (Bang Pho), כדאי לוודא שהשחפים מגיעים ושיהיה את מי להאכיל בשקיעה. קרה גם שהגענו לעיר העתיקה הלא נכונה, מה שגרם לנו לבזבז שלוש שעות ואלפיים באט עד שגילינו שאנחנו במקום אחר. לא ויתרנו והגענו למתחם מיני תאילנד שבו היסטוריה מקומית של מקדשים, פגודות וגשרים עתיקים שמעבירים את הזמן לשעתיים-שלוש בקלאב קאר משפחתי. גם לשם כדאי להגיע אחה"צ.
המאדם טוסו ועולם המים (שניים בכרטיס אחד) שנמצאים במתחם הקניונים Siam הפחות פסטורלי, מספקים חוויות מעשירות ומומלצות, אך שימו לב כשמזמינים בכרטיס אשראי ישראלי עם סים מקומי, אתם עלולים לקבל מסרון לטלפון שלא יגיע וימנע את המשך הרכישה אונליין.
במסגרת העשרת המסע לילדים, את ראש השנה התאילנדי, הסונגקארן (Songkran) מספר 2566, חגגנו עם המקומיים בדאון טאון קוואסן (Khaosan) המחודש. מדובר היה באירוע רב משתתפים שכלל ירי ברובי מים כמיטב המסורת המקומית וקליעת צמות לבנות בחצות הליל, כל זה על שייק אבטיח ואננס בשקית, בזמן שהשאר מתפנקים בפוט מסאג' (300 באט, חצי שעה), כמיטב המסורת המשפחתית.
"ברוכים הבאים לתחנה המרכזית החדשה"
את היום האחרון בעיר הקדשנו למקדש המודרני - הקניון. יש בעיר הזו מתחמי ענק עמוסים מותגים, שאפילו רכבי יוקרה ניתן למצוא בהם. התחלנו באייקון סיאם (Iconsiam) על גדות הנהר, עם משחקיית הארבור לנד המצוינת לקטנטנים (להגיע עם גרביים), בזמן שהגדולים סורקים את החנויות עם אסטרטגיה ברורה: קונים פריטים שאין בארץ או בהנחות משמעותיות.
בשלב מסוים הפסקנו עם ה-windows shopping והגענו ל-MBK. "ברוכים הבאים לתחנה המרכזית החדשה", הכינה אותנו משפחה ישראלית בכניסה. "תיקחו בחשבון, חיפשתם בזול אתם עלולים לשלם ביוקר", הם הוסיפו. כדאי למשל לבדוק שאכן שעון הספורט מסתנכרן עם הטלפון הנייד ושהגרסה בטאבלט היא לא שנתיים אחורה. עצות שנכתבו עם ניסיון.
לסיום, בערב אכלנו במסעדת הבנגקוק בלקוני (Bangkok Balcony), בקומה ה-81 מתוך 84 של הבניין הגבוה במדינה - Baiyoke sky. המסעדה נחמדה, בעיקר בשביל החוויה, פחות בגלל בופה האוכל.
"Every day is a fresh start" כתוב בעמדת הכניסה של חדר האוכל של מלון קמפינסקי סינדהורן (Sindhorn) בו זכינו להתארח. בכל בוקר מוגש בכניסה POWER SHOT, בוסט אנרגיה להמשך היום, ובערב כשחזרנו לחדר אחרי עוד יום ארוך, הכינו לנו תה קמומיל ופיסטוק, כך למדנו שהם מסייעים לשינה טובה יותר.
יהונתן לא רצה שזה ייגמר, מיקה לא רצתה להתעורר מהחלום, גם לא עם הגונג בפעמון המסורתי על שידת המיטה לצד מכשיר JBL מתוחכם. זו תאילנד, השילוב בין מסורת וטכנולוגיה.
היתרון הגדול בקמפינסקי, מעבר ללובי המפואר, הספא הגדול והמפנק (שארבעת הילדים זכו להתפנק בו) או הריאות הירוקות הסמוכות אליו בליבו של המתחם הסואן, זה העובדה שארוחת הבוקר מוגשות משש וחצי עד 11. מעולה למשכימים מאוחר.
ועוד עצה לסיום: זה נחמד לקחת לחו"ל מברשת שיניים חשמלית, אבל חשוב לא לשכוח בבית את המטען.