כמי שמקפידה לנסוע ללונדון לפחות פעם או פעמיים בשנה, שמחתי לגלות שקו חדש נכנס לתמונה. חברת התעופה "וירג'ן-אטלנטיק" השיקה לקראת החגים את קו לונדון-תל אביב. זו דרך נהדרת להרגיש את האלגנטיות הבריטית עוד בנתב"ג. צוות הבורדינג מקבל אותך במדים אדומים משובבי נפש – רמז לרוח המפקד, הבעלים המיליארדר האקסטרווגנטי של החברה – סר ריצ'רד ברנסון. הטיפוס ההססגוני הזה שבכלל התחיל בעולם המוזיקה, לא מיצמץ, כשלאחר הפסד בהתערבות עם הבעלים של "אייר אסיה", נאלץ לגלח את רגליו, לעלות על מדי דיילת ולשרת את הנוסעים בטיסה של אייר אסיה.
מחפשים לאן לטוס? הכנסו למדריך היעדים של mako חופש
בשנה האחרונה, מנכ"ל החברה הוא הישראלי לשעבר, שי ויס. אחיה של אשת התקשורת, דנה ויס. לא מן הנמנע שישנה זיקה כלשהי בין העובדה שישראלי התמנה למנכ"ל לבין כניסה לשוק הישראלי. וירג'ן שמפעילה קווים מלונדון למספר יעדים בארצות הברית ובמזרח הרחוק, היא אופציה נהדרת. טיסה לניו יורק עם קונקשן בלונדון תעלה החל מ-630 דולר. מחיר די אטרקטיבי.
חברת התעופה שקיימת כבר 35 שנה יודעת דבר או שניים על איך לייצר חוויית טיסה ולגרום לנוסעים להיות מבסוטים. התשובה היא שירות, שירות, שירות. וגם העובדה שאין לואו קוסט בחברה הזו. הנסיעה במחלקת העסקים הייתה לא פחות ממענגת. מדובר במחלקה של 31 מושבים אך מרגישה קטנה יותר שכן המושבים ממוקמים באלכסון כך שאין מישו שיושב או שוכב מולך. התחושה היא אינטימית ביותר. בלחיצת כפתור, המושב הופך למיטה נוחה. מה שכן, צריך לקום כדי לאפשר למושב להשתטח. בסוף המחלקה, יש בר קטן שמאפשר מפגשים ושיחות עבודה של אנשי עסקים. כיוון שאין לי איזו עסקה דחופה על הראש, ויתרתי על ישיבה שם. את הדרינק שלי עשיתי בחברת עצמי. מה שמביא אותנו לעניין שכנראה יפריע בעיקר לליידיז. יש תא שירותים אחד ליד הקוקפיט. שלושת התאים האחרים נמצאים בין מחלקת האפר למחלקת הפרימיום ומשרתים את שתי המחלקות. כשאת נוסעת בגבוה, פחות מתאים לעמוד בתור דקות ארוכות לתורך.
האוכל שמוגש לנוסעי הפרימיום והאפר קלאס מגיעים ממסעדה הישראלית הטרנדית בלונדון "THE GOOD EGG" וניכרת המחשבה על החיך הישראלי. בארוחות הבוקר מוגשת שקשוקה או בייגל עם שמנת וגבינת סלמון, מנה קצת יותר יהודית מישראלית. בארוחת הצהרים למשל, אפשר לבחור בין מנות הפתיחה (אשכרה זה תורגם לשם המעט אנכרוניסטי: מתאבנים. בתפריט גם מוזכרת המילה "לפתן". קסום ומשעשע כאחד) בלבנה עטור גרעיני דלעת שמוגש עם פיתה קטנה לסלמון שמוגש עם סלסה אבטיח וסלט עשבי תיבול למרק עגבניות עם קרם פרש. חוץ מזה, דיילת עברה עם סלסילת לחמים חמים בהם לחמניית זרעי פשתן ולחמניות חיטה מלאה מצוינות. העיקריות כוללות שווארמה כבש, טאג'ין ירקות וסלמון בגריל. הקינוח, איך לא, טייק על מלבי או פודינג עם סירופ תמרים ופיסטוקים. האוכל באמת מצוין ביחס לאוכל שמוגש בטיסות ואולי אפילו עומד בפני עצמו, אבל הישראלים כבר מזמן לא הפרובינציאליים האלה שאוכלים פלאפל לארוחת צהרים. אנשים נוסעים בעולם, המסעדות הישראליות המקומיות הם חלק מסצנת הקולינריה העולמית. כלומר, תודה על המחשבה, אבל לא חייב להגיש רק אוכל מזרח תיכוני, הגם שהוא מעט פיוז'ני. אגב, הלאונג' היוקרתי של חברת וירג'ן בהית'רו, היא עוד חוויה חושית נהדרת שכוללת מסעדות, ברים, פינות הסבה וספא (בתוספת תשלום).
והנה הגענו ללונדון. אז למה דווקא היא?
- קודם כל, היא משתלמת כלכלית. עם ההחלטה של אנגליה לפרוש מהאיחוד האירופי, להלן "הברקזיט", הלירה שטרלינג החלה להיחלש יותר ויותר. הפאונד שעמד על שבעה שקלים ויותר, ירד עד ל-4.5 פלוס מינוס. מה שאומר, יותר סחורות משובחות בפחות כסף.
- היא אלגנטית וקרירה. אוקטובר, בישראל, אנחנו עדיין ישנים עם מזגן מצנן, נושאים עינינו לשמיים ומחכים לאיזה חורף פושר. לונדון, לעומת זאת, לא מאכזבת. היא גשומה לפרקים, אפורה לפרקים ועדיין לא קרה מאוד. אופנת הרחוב בהתאם. לנסוע ללונדון ולו כדי לקחת חופש מהחוויה הלבנטינית בה הזולת לבוש בטישרט מהוה ומזיע וכפכפים שחושפים יותר ממה שהיינו רוצים לראות, לטובת אופנת הרחוב של לונדון שלעד תהיה אלגנטית, מורכבת מבדים טובים, מגזרות שגזורות בקפידה ומשובל של בושם נעים אך לא משתלט.
- חוויה קוסמופוליטית במרחק של חמש שעות טיסה. לונדון חוגגת את היותה רב תרבותית, עיר של מהגרים. בשונה מפריז, עוד לא איבדה את הד.נ.א הבריטי אך עם זאת, ההגירה שיכללה אותה קולינרית. אם פעם לונדון הייתה שם נרדף לאוכל רעעע. היום, היא בירה קולינרית עם סוגי מטבחים רבים ואוכל עילי.
מה לעשות בלונדון?
הרשת מלאה בהמלצות של מה לעשות בעיר הנהדרת הזו. אחלוק איתכם את המאסט שלי:
- שופ שופ - חנויות היד שנייה של רחוב בריק ליין-Brick Lane (שכונת שורדיץ'-בריק ליין) במזרח לונדון, הן כייפיות מאוד. זה לא רק קניות זולות אלא גם חווית משתמש שלמה באזור מתפתח. גרפיטי, אופנת רחוב, ברים ובתי קפה היפסטריים. לא לוותר על: קניית גרביים עם ציור הומוריסטי שיש בכל חנות וביקור במפעלון ובחנות השוקולד (הם בחלל אחד):Dark Sugars.
- שכונת המפסטד-Hampstead - כמה תחנות בטיוב והגעתם לשכונה המבוססת אך הכפרית של לונדון: המפסטד. ברחובה הראשי של המפסטד תמצאו חנויות אופנה רבות, גלריות אמנות, בוטיקים ובתי קפה. מבקרים פחות יוצאים ממרכז לונדון הסואנת לשכונותיה וחבל. ביקור בשכונת המפסטד כולל בתוכו, גם כניסה לפארק המפסטד הית' (Hampstead Heath) שהוא שמורת טבע יותר מפארק מסודר, שבתוכו אגמים וחורשות. לסיום היום המוצלח, כנסו לבר The Flask, שניצב על תילו כבר 500! שנה והזמינו בירה מקומית טובה ופיש אנד צ'יפס. לא תצטערו.
- שכונת מייפייר-Mayfair - במרחק הליכה קצר מאוקספורד נמצאת שכונת מייפיר היוקרתית. הרחוב משובץ בברים יפים וגלריות שוות. כך כניסה אקראית לאחת הגלריות גרמה לי לראשונה לחזות בציורים של בוב דילן. באחרת, היו ציורים פחות מוכרים של פיקאסו. האמנות העכשווית בגלריות של הרחוב היא טובה ולא מקושקשת. מתחרה בהחלט במוזיאונים נחשבים. בימים אלה, במלון האלגנטי, The may fair, a redison collection Hotel , מתקיימת תערוכת בגדים של מרלין מונרו. בחלונות קומת הכניסה של המלון ניצבות בובות ראווה ועליהן בגדיה של מונרו. מתחת, תמונות של מונרו עם אותן הבגדים.
- רחוב קארנבי-Carnaby street - מאחורי רחוב ריג'נט האלגנטי והשווה בפני עצמו, מתחבא מדרחוב צבעוני ועליז של כמה רחובות. לא קשה לפספס את הכניסה אליו שכן הוא מכריז על עצמו במעין קשת צבעונית. הסמטאות היפות בפני עצמן כוללות בתוכן חנויות מיוחדות אך גם רשתות שטרחו להתאים את עצמם לרחוב עם עיצוב שיקי. וכמובן, גם הברים, בתי הקפה והמסעדות ברחוב ראויות לביקור.
עוד המלצה זה להיכנס לאחד מבתי הקפה או מסעדות המלון בשכונה לארוחת TEA TIME. איזו דרך נהדרת להרגיש לונדוני אנין טעם כשמוגש לשולחן קנקן תה קלאסי כשלצידו מגש בן שלוש קומות עם כריכונים קטנים עם מלפפונים דקים, סקונס ועוגות קרם חתוכות ביד מוקפדת. בשולחנות סביבכם תראו אנגלים במיטב מחלצותיהם המקיימים את הטקס המסורתי באדיקות דתית.
טיסה ללונדון במחלקת Economy של וירג'ין אטלנטיק עולה החל מ 399 דולרים, מחלקת Premium החל מ 779 דולרים ומחלקת ה Upper Class החל מ 1379 דולרים.
*הכתבת היתה אורחת של וירג'ין אטלנטיק בלונדון