מקבל מייל לפני שבועיים. המסר: יאיר לפיד, במסגרת מסעותיו האחרונים באירופה, לא יכול להגיע לאחד היעדים, וביקש חילוף. חשבנו עליך. בערך ככה, ואולי לא, יצאתי למסע קירוב לבבות בינינו לבין העם שבעבר היה החברה הכי טוב שלנו וגם היריב העיקרי בשאלה האלמותית "מי הכי שעיר במזרח התיכון". ואם יש משהו שאני טוב בו חוץ מהתקפי חרדה בטיסות, זה לעשות סולחה. קפצתי לטורקיה. בואו נתחיל.
ילד מתבגר
נוחת באנטליה, שזה בערך כמו אילת, רק עם כיף, ומחירים סבבה ומלונות תוצרת ריקסוס בגודל של פארק הירקון. באחד כזה אני הולך ללון. ולמען האמת, בתור מי שבילה תקופה לא מבוטלת מחייו באוהל בכנרת, מלון 5 כוכבים שנראה מבחוץ כמו הקונגרס האמריקאי זה הדבר האחרון שעושה לי את זה. לא התרגשתי. ובתור מי שמעדיף צימר צנוע בצפון מאשר מבנה שמשתרע על מספרים שרק מתווכים ומשפחת גינדי מכירים, ממש לא התרגשתי. ואז נכנסתי פנימה. התרגשתי. צבעים, הרבה צבעים, שוקולדים, הרבה שוקולדים, וצוות בידור אחד ספק מצחיק ספק מוזר. ברוכים הבאים לעולם הילדים. כן, שלחו מתבגר למלון מיוחד לילדים. ואני, כשאני בחנות ממתקים, אני חייב לטרוף את הכל. אנטליה, היר איי קאם!
קם בבוקר בספינת פיראטים כחולה. אני בנסיעת עבודה ואני סחי אז זה לא הסמים. ככה מעוצב החדר. הוא וכל 400 החדרים הנוספים במלון. ורוד לבנות, כחול לבנים. קצת מגדרי, וקצת לא אכפת לי. פה אני ילד. אין אג'נדות. באתי לחופש. מהחלון אני שומע צעקות של ילדודס. אני תוהה אולי זה הפדופיל הסמוי שבי הוזה דברים, אבל אז אני נזכר שיש רכבת הרים בתוך פארק המים הענק שצמוד למלון. ובתור אורח של הריקסוס וורלד מגיע לי כניסה חינם לפארק. זה הולך להיות היום שלי.
ילדים - אין. הכל כלול - אאוט
יורד במעלית לכיוון החדר אוכל, לפתע נכנסים שני מבוגרים. יהודים הם לא. הם מסתכלים עליי, ומחייכים. אני מחזיר חיוך. שואלים אותי מאיפה אני וכחלק מהמשימה הדיפלומטית שלי וכציוני דגול, אני לא חושב פעמיים ועונה ספרד. הם צוחקים ואומרים "יזראל אה יא חביבי.. גוד טו סי יו באק". ואתם חשבתם שאף אחד לא מתגעגע אלינו.
אני יוצא מהמעלית ובזמן שאני כבר מדמיין בראשי את הטייטל "גיא הוכמן - שגריר ישראל בטורקיה", אני בועט בטעות בילד. באמת בטעות. ולידו יש שורה של ילדים. המון ילדים. ואין הורים. וזה עובד. מסתבר שכאן, הילדים הם אדונים לעצמם, זה העולם שלהם, עולם האגדות. הם אוכלים בחדר אוכל משלהם, שותים בבר משלהם, ומתהלכים בלובי המלון שנראה כמו אינטגרציה בין בית המלוכה הבריטי ליורודיסני. וזה עובד. אבל עכשיו בוקר ובא לי שקט, אז בעטתי בכמה פעוטים מקומיים וצעדתי אל עבר היציאה.
אני יוצא החוצה, לרחוב, לשתות קפה במתחם המסעדות שבקומת הכניסה. מסתכל ימינה, חבורה של בנות מחבר העמים שבאו, כמו חצי מהעם שלהם, להיצלות פה איזה שבועיים. מתסכל שמאלה, טירת ענק עם צריחים. מביט ישר - רחוב שנלקח מימי הביניים. ברוכים הבאים למשחקי הכס.
ובזמן שרוב המלונות המשפחתיים בעיר הזאת אימצו את אסכולת הכל כלול, פה מתחמקים ממנה. חצי פנסיון, כמו שצריך. אין מלצרים שמגישים שייקים, אין חוף ים צמוד למלון, ואולי הכי חשוב - אין ערסים. מה יש? עיר שעשועים - קומפלקס ענק שכולל מסעדות, חנויות אופנה, פארק מים, ואווירה חצי טורקית חצי פריזאית.
אחרי טורקי קטן ומתוק מדי בבית קפה האיטלקי, אני חוזר להתרכז במטרה המרכזית שלי. ולאחר שכשלתי להוציא טלפון מנטשה המלצרית, אני עושה צעדיי אל עבר המטרה הבאה שלי - פארק המים.
ימית 2016
כן, אני יודע מה אתם חושבים. מה זה פארק מים? קצת מגלשות, קצת בריכות גלים, וקצת ערסים שעושים טובה שהם מזיזים את הרגל ונותנים לך להתגלש. אז כן, זה ממש ככה, רק שבמקום לדלג ממגלשה למגלשה, דילגתי משחייה רומנטית עם דולפינים שזרקה אותי לרגע למלדיביים, לצלילה בים המלאכותי. בין לבין ניהלתי קרב מבטים עם טיגריס אורגינל, גלשתי על בוגי, צפיתי בסרט בחמישה ממדים במבנה יותר מפואר מבר רפאלי, ושנירקלתי עם דגי חרב באקווריום ענק שצופה לתוך מסעדת יוקרה. אז נופפתי לסועדים לשלום והראיתי להם קצת את החריץ. שגריר של רצון טוב. כיף לי.
געגועים לאקסית
בשלב מסוים נמאס לי. עם כל הכבוד למגלשות מים, מלון שגורם לך להיתקע בו, וספא שזכה לאחרונה בתואר הספא הטוב באירופה, בא לי להרגיש טיול. ויותר מזה, בא לי להרגיש את עכו. מה? כן, נסענו לשוק המקומי של אנטליה, ובין התמקחות על זיוף של נייק לבין ויכוח על חיקוי של אדידס, הגעתי לשלוש מסקנות. אחת, זול פה, אבל לא כמו שחשבתי. שתיים, אני נראה טורקי ומתמקח כמו אשכנזי. שלוש, ממש מתגעגעים אלינו פה. הם אמנם תקועים בבדיחות חיים רביבו וג'ובאני רוסו וחושבים ששרון ראש ממשלה, אבל חוץ מזה, אהבה נטו. או כסף. כך או כך, פוליטיקה אין פה. וכל כך טוב שכך.
בדרך חזרה אנחנו עוצרים בריקסוס נוסף - בלק פרמיום. אני מת מעייפות אז אני מוסר למדריך שהבנתי את הקונפסט ושיצלמו לי. הוא אמר שיש שם ספא מיוחד, לא שכנע. אמר שיש חמאם טורקי במיוחד, לא שכנע. זרק משהו שיש משחקיה עם באולינג וקליעה למטרה, נכנסנו.
מדלג פנימה, ועוצר. ובכן, זה באמת נחמד אבל יש מצב שלקחו ברצינות מדי את הקטע של "הפרמיום". הכל פרמיום. הלובי, המלצרים, האורחים ששותים ויסקי בפאב האירי, הכלבים שבשונה ממלונות רגילים - כאן הם אורחי כבוד, ואפילו עם הבחורה עם השפם הטורקי מהקבלה. לא כל כך הצלחתי למצוא את עצמי כי אני עם סנדלי שורש, גופיית סבא וגר בדירת חדר וחצי גבעתיים, אז אמרתי שאברח מהר לספא. אני עוצר איזה אוליגרך אקראי, שואל אותו באנגלית של דני דנון על מיקום הספא, ומקבל תשובה במבטא ירושלמי "קח פה ימינה אחשלי, זרוק עליך מגבת וכנס לסאונה הרוסית. הגעת לגן עדן!". קראו לו יוסי והוא הביס אותי בבאולינג. אנחנו עם סגולה.
מארס טורקי
בואו נסכם - חמישה כוכבים, ארבעה ימים, שלושה לילות, שני מלונות, ומסאז' אחד מגבר שעליו אכתוב בטור אחר. טורקיה, אנטליה. שעה ורבע טיסה, 499 דולר מקצה לקצה (מחירים נוספים - בהמשך), פשוט חופש.
הצעות מחיר לתקופת החגים
Rixos Premium Tekirova
מלון 5 כוכבים דה לקס – הכול כלול.
6-10/10. מחיר לאדם בהרכב זוג + 2 החל מ-499$; אדם בחדר זוגי החל מ-635$
Rixos Sungate
מלון 5 כוכבים דה לקס – הכול כלול.
9-13/10 מחיר לאדם בהרכב זוג + 2 החל מ-444$; אדם בחדר זוגי החל מ-619$
Rixos Permium Belek
מלון 5 כוכבים דה לקס – הכול כלול.
14-17/10 מחיר לאדם בהרכב זוג + 2 החל מ-444$; אדם בחדר זוגי החל מ-629$
Rixos World
5* דה לקס – חצי פנסיון
21-24/10 מחיר לאדם בהרכב זוג +2 החל מ-499$; אדם בחדר זוגי החל מ-619$.
הכותב היה אורח של חברת קשרי תעופה.