כשמחפשים בגוגל "רכיבה על פילים", אחת התוצאות הראשונות שמוצעות היא "רכיבה על פילים התעללות", מה שאומר שהיא פופולרית במיוחד. כלומר – לא מעט אנשים יודעים מה בדיוק צריך לקרות בשביל שתיירים יוכלו לרכוב על פילים, אבל עדיין מדובר בענף תיירותי פופולרי במיוחד ברחבי אסיה. אם אי פעם תהיתם איך בדיוק מאלפים את הפיל כדי שיסכים לנוע באיטיות הלוך ושוב כאשר חבורה של אנשים מתעלקת לו על הגב, הנה סרטון שמדגים בדיוק איך קורה הקסם.
>> לפייסבוק של mako חופש
מדובר, כפי שיודע כבר כל מי שנתקל בזה בגוגל, בתהליך שנקרא "פג'אן" (phajaan) שמשמעותו המילולית המצערת היא "הריסוק". המטרה: לשבור את הפילים בעודם תינוקות ולהראות להם מי הבוס. הפילים הצעירים נחשפים לשורה של התעללויות כמו קשירת רגליהם, הרעבתם, הכאתם בחפצים חדים, כליאתם בכלוב קטן וצר שלא מאפשר להם לזוז וחבטה בכל חלק בגוף שלהם עד שהם מוכנים לקבל פקודות מבני האדם. התהליך הזה, כאמור, קורה בזמן שהפילים צעירים במיוחד, ורבים מהם יוצאים ממנו עם צלקות נפשיות וטראומות עד שהם כלל לא מזהים את הוריהם לאחריו.
הסיבה היא שפילים מעצם טבעם לא ממש רוצים שמישהו ירכב עליהם, והם גם לא יודעים לצייר או לנגן בכלים מוזיקליים כפי שניתן לראות בקרקסים וכדומה. כדי לגרום להם לעשות את זה בכל מקרה, כי זה מגניב הרי, צריך לשבור את רוחם ולהעביר אותם מסכת של עינויים והשפלה עד שהם יכנסו לטראומה ויבינו מה טוב בשבילם. יותר מחצי מהפילים בתאילנד גדלים בשבי ועוברים את אותו התהליך ממש.
הזדעזעתם ואתם רוצים לדעת מה אפשר לעשות בנידון? קודם כל, לא לרכוב על פילים. לא באסיה, לא באמריקה, לא בקרקס ולא בשום מקום שמאפשר את זה. אפשר גם להפיץ את הבשורה בכל דרך שנראית לכם, ומי שמרגיש ממש אשם יכול ללכת לבקר ב-Elephant Nature Park בצ'אנג מיי ולראות איך אנשים ופילים בכל זאת יכולים להיות חברים טובים בלי כל הקטע הזה של העינוי.
החווה, שכולה פועלת בהתנדבות, מנוהלת על ידי בחורה בשם לק צ'אילרט, שמקדישה את חייה להצלת פילים מתעשיית התיירות ומכל תעשייה אחרת שרוצה להרע להם. צ'אילרט אפילו מפתחת קשרי ידידות עם הפילים שלה – היא שרה להם, מלטפת אותם, משחקת איתם ומשכיבה אותם לישון. היא מקדישה תשומת לב מיוחדת לפילים שעברו התעללות קשה או כאלו שסובלים מפציעות כתוצאה מהעינויים שעברו. בחווה עצמה אגב גדלים 16 פילים שהגיעו אליה כשהם עיוורים לחלוטין, והם לא נולדו ככה. "כשאני רואה אותם סובלים, אני בוחרת לדבר עבורם", היא אומרת.
בתאילנד אמנם נחקק חוק שאוסר על התעללות בבעלי חיים, אבל הרשויות פשוט לא טורחות לאכוף אותו. כך שהפתרון, לפי צ'אלירט, הוא חינוך – ככל שיותר תיירים ידעו מה כרוך ברכיבה הכיפית שלהם על הפילים, כך הם יוכלו לבצע את הבחירה האתית הנכונה. ואז, אולי, אם לא יהיה בזה מספיק כסף, תעשיית התיירות תפסיק לגרום לסבל מיותר. אולי.
(מקור)