האם התאהבנו בחרם עליה כפי שהתאהבנו בה פעם? האם זו שאלה של כבוד לאומי, או פשוט שחצנות? ואולי אלה סוכני התיירות, שפשוט קידמו יעדים אחרים? כי טורקיה תסתדר בלעדינו, אבל היא עולם שלא נמצא בשום מקום
"להחרים את טורקיה נהיה טרנד", אומר ערן בורוכוב, מבעלי חברת Medraft לטיולי טבע והרפתקאות, שעד לפני חודשים אחדים הוציא קבוצות לטורקיה כמעט בסרט נע. הישראלים עצמם הופתעו מעצמם: פתאום הצליח לנו. אנחנו - ששום חרם לא החזיק אצלנו עד היום יותר משעתיים, שלא כיבינו אורות למען כדור הארץ, שלא עמדנו בהבטחה להחרים את חברות הסלולר והמשכנו לשתות מים מינרליים אפילו מחברות ששיווקו מים מזוהמים. אבל גם ישראלים שנוסעים לגרמניה (למרות השואה), לצרפת (למרות האנטישמיות) או לסיני (על אף אזהרה מפורשת של משרד החוץ) - מודיעים שלא ייסעו השנה לטורקיה.
נכון שהקולות והמראות מטורקיה לא היו נעימים לאוזן הישראלית, אבל בצרפת, לשם השוואה, התרחשו באותו זמן לא פחות מ-55 תקריות אנטישמיות ושלושה ניסיונות להצתת בתי כנסת, אך לא נרשמה שום קריאה להחרים את פריז. באתונה הפגינו 5,000 איש מול שגרירות ישראל ויידו אבנים ובקבוקי תבערה, בהפגנת ענק בבלגיה צעקו "יהודים החוצה" ו"אוסאמה" - ולא נשמע שום ציוץ לביטול חופשות קיץ באירופה.
הברומטר הבולט ביותר לתנודות במצב הרוח היו הטוקבקים באינטרנט, שהיו מפתיעים בכמותם ובארסיותם. "טורקיה פסולה לעד!" כתב גולש אחד, ואחר התלהם: "לחזור לטורקיה - רק בטנקים!" נמצא מי שקרא להחרים אפילו שווארמה ובורקס. בלהט הגאווה הלאומית והרצון "להראות להם", גברו הרגשות על כמה עובדות. טוקבקיסט אחד כתב, למשל: "אנו הישראלים מחזיקים את הענף התיירותי של טורקיה. כולם הרי ברחו משם - הגרמנים, הרוסים ועוד".
האמת היא שהתיירות הישראלית לטורקיה מהווה רק כ-2.5% מכלל התיירות הנכנסת למדינה. במקום הראשון נמצאים תיירים מגרמניה, שלא ברחו לשום מקום, והמהווים יותר מ-20% מכלל התיירות הנכנסת, ואחריהם תיירים מבריטניה, מרוסיה, מהולנד ומאיראן.
דני צימט, יועץ התקשורת של משרד התרבות והתיירות של טורקיה, מאמין שלפחות חלק מהטוקבקים המתלהמים באינטרנט נכתבו בידי גורמים מתחרים בתעשיית התיירות, שרצו להיבנות מהמשבר. "לצורך כך אפילו מחזרו תמונה ישנה, מלפני שלוש שנים", הוא מספר, "שבה נראה שלט על חנות 'ליהודים הכניסה אסורה'. זה היה מקרה מכוער, אבל ספציפי ולא משקף, שטופל בחומרה על-ידי השלטונות הטורקיים. השלט הוסר, החנות נסגרה כעונש, אבל זה לא הפריע להריץ את התמונה באינטרנט כאילו השלט עדיין בחנות".
הקלאבים בטורקיה. כבר לא מוצפים בישראלים | צילום:
Viacheslav Khmelnytskyi, Istock
מצביעים ברגליים
ההיענות לחרם האנטי-טורקי מפתיעה - הירידה בין 60%-70% בינואר-מארס לכ-50% בפסח - בעיקר משום שטורקיה היא יעד אהוב מאוד על ישראלים. 560 אלף ישראלים נסעו בשנה שעברה למדינה, שהוכתרה כיעד התיירות מספר אחת של ישראל. נכון שגם המשבר הכלכלי תרם את שלו, אבל אחד ההסברים הוא שחברות התיירות ראו כבר בינואר לאן נושבת הרוח, ומיהרו לקדם יעדים אחרים ברמת מחירים דומה: קפריסין, מקדוניה, קרואטיה, סלובניה, מונטנגרו, גיאורגיה.
רונן רז, מנכ"ל אקו טיולי שטח: "פרסמנו המון יעדים שפיתחנו לאחרונה בלי קשר למשבר - אלבניה, קרואטיה, רומניה - ובמקביל המשכנו להציע גם את טורקיה. מי שמחליט זה התייר. עם זאת, נכון שכשראינו לאן הולכים הדברים, הדגשנו את הטיולים החדשים". ערן בורוכוב ממדראפט מסכים איתו, ומוסיף שפערי המחירים כבר לא כל-כך גדולים. טורקיה כבר לא זולה כמו שהייתה, הוא אומר, "ואם שבוע בג'יפים בגיאורגיה או מונטנגרו עולה רק 100-200 דולרים יותר משבוע של ג'יפים בהרי הקצ'קר בטורקיה, אז יש תחרות".
צימט מחדד ומוסיף: "האם חרם צרכנים ישראלים נגד כלל תעשיית התיירות הטורקית הוא התגובה החכמה לאורך זמן? לא בטוח, גם אם אנחנו חשים, ובצדק, זעם והשפלה לנוכח דבריו הבוטים של ראש ממשלת טורקיה נגד מבצע צה"ל בעזה. חרם עלול לשמש כחרב פיפיות נגד האינטרסים של מדינת ישראל. טורקיה הייתה המדינה המוסלמית הראשונה שהכירה בישראל לפני שישים שנה, ומאז ועד היום מקיימת עם ישראל קשרים ידידותיים-אסטרטגיים מהמעלה הראשונה - צבאיים, עסקיים ותרבותיים. 500 שנה של ידידות, עוד מתקופת גירוש ספרד, נמחקים בגלל דברי הבלע של ראש ממשלת טורקיה?"
הדיון כולו חרג מזמן מתחום התיירות. ההחלטה אם לנסוע או לא לנסוע לטורקיה היא, כמובן, אישית לגמרי; שאלה של ערכים ותחושות. מי שבשבילו תיירות היא סוג של תמריץ כלכלי, פרס או עונש למדינה המארחת - שלא ייסע. מי שרואה בתיירות דבר נייטרלי א-פוליטי, או אפילו גשר בין אנשים, עמים ותרבויות - אולי דווקא ייסע.
איסטנבול. גם אירופי, גם אקזוטי
טורקיה, למה כן
רונן רז: "בחורף היה נוח להגיד שמחרימים את טורקיה. בחודש האחרון, במיוחד בימים האחרונים, התחילה התעניינות מחודשת. אנשים מתחילים לחזור, כי בסופו של דבר, כשרוצים לבלות חופשה טובה ולא יקרה בארץ קרובה שיש לה הרבה מה להציע, בוחרים בטורקיה". לטובת אלה, חמש סיבות למה כן טורקיה:
בגלל מיזוג מזרח-מערב: טורקיה היא צומת של תרבויות, מנהגים והיסטוריה של אימפריה ענקית. שילוב תרבותי וגיאוגרפי מרתק בין אסיה לאירופה, בין מזרח למערב, בין איסלאם לנצרות, בין דתיות לחילוניות. גם בכפרים הכי נידחים בהרי הטאורוס יש צלחת לוויין, מתוך הבנה שמי שנחשף לטלוויזיה נחשף לעולם, ולא נסחף לאיסלאם קיצוני.
בגלל איסטנבול: שנמצאת בתהליך תנופה והתחדשות לקראת 2010, אז תשמש כבירת התרבות של אירופה. עיר מרתקת, שיש בה גם צריחי מסגדים וגם גורדי שחקים, גם רבעים שמזכירים את פריז, עם בתי קפה וחנויות ספרים נהדרות, וגם שווקים מזרחיים אקזוטיים. יש בה מוזיאונים חדשים ועדכניים ועוד כמה שעומדים להיחנך, מקומות בילוי חדשים שנפתחים כל הזמן ושפע של פסטיבלים: ביוני פסטיבל מוזיקה בינלאומי, ביולי פסטיבל ג'ז בינלאומי ובספטמבר ביאנלה לאמנות.
בגלל הארכיאולוגיה: אפילו כאלה שמשתעממים באתרים ארכיאולוגיים עומדים נפעמים מול אפסוס, עיר עתיקה ומשומרת היטב, או מול התיאטרון הרומי המרשים של אספנדוס באנטליה, מהיפים ומהשמורים בעולם (בחודש הבא יתקיים בו פסטיבל אופרה ובלט). רבים, אגב, אינם יודעים שחלק גדול מהאתרים המכונים "יוון העתיקה", כמו ספרטה וטרויה למשל, נמצאים בשטח טורקיה של היום. במוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול יש הפתעות כמו כתובת השילוח (זאת של המלך חזקיהו, מנקבת השילוח) וגם קברו האמיתי של אלכסנדר מוקדון.
בגלל האקשן: טרקים וג'יפים בהרי הקצ'קר, הפורחים בעונה היפה הזו והמשלבים נופים דמויי שווייץ עם חמימות ועם כפריות טורקית, או בהרי הטאורוס המיוערים ועתירי המים? ראפטינג בנהר הקופרולו או הצ'ורו? ואולי טרק בדרך הליקית, המקבילה הטורקית לשביל ישראל, שסומנה ב-1999 ושנעשתה יעד הליכה פופולרי למטיילים מכל העולם?
בגלל האוכל: יבורך המטבח העות'מני המפואר, שקיבץ פנינים קולינריות מרחבי האימפריה - ממרכז אסיה וארצות ערב, מיוון, מווינה ומהונגריה - ושיצר את המטבח הטורקי, ומה שהוא יודע לעשות עם חצילים, עגבניות, בשרים, מאפים ויוגורטים.
בגלל האנשים: בשבילי טורקיה תישאר תמיד הארץ שבה נכנסנו פעם, מאוחר בערב, לשתות כוס תה אחרונה באיזה בית קפה קטן באיסטנבול. רק אחרי שהתיישבנו ראינו שבעצם המקום מתארגן לסגירה. כשהבחינו המלצרים במבוכה שלנו ובעובדה שקמנו כדי לצאת, הורידו את כל הכיסאות מהשולחנות ודחקו בנו לשבת בנחת, על אף שהיה ברור שאנחנו רוצים רק קפה קטן. זה לא היה מפני שהם עברו סדנה של תודעת שירות. הם - ולא רק הם - היו נחמדים באמת, נדיבים ומארחים למופת. מכרה שלי, שהתארחה באנטליה בשנה שעברה, סיפרה על היתקלות אנטישמית ואנטי ישראלית חריפה באחת החנויות. חברה אחרת, שביקרה בטורקיה בפסח האחרון, אמרה שהאנשים היו נפלאים וידידותיים. רק פעם אחת חוו רגע לא נעים: כשבני שיחם השתתקו לרגע כשנודע שהם מישראל. בסוף זה תמיד בגלל האנשים.
