תעזוב כבר את המצלמה שלך ובוא לרקוד, הסירה ממני אינגריד את נרתיק המצלמה, כרכה סביבי צעיף נוצות כתום, ומשכה אותי אל רחבת הריקודים, מאותתת לחבריה שיביאו עוד בירה.
מאז נפגשנו בהודו לא הפסיקה אינגריד לשדל אותי לבוא ולחגוג איתה את יום המלכה. "תבין, הכול כתום וכולם שמחים", זרקה בי חיוך בלונדיני. לך תסביר להולנדית שאצלי, הישראלי, כתום מעלה אסוציאציות שונות לחלוטין. גם אם אנסה להסביר היא לא תבין, ידעתי.
שם, במישורי השלום הנרחבים של הולנד, הפרות רועות באחו הירוק, טחנות הקמח טוחנות שגרה רוגעת, והכתום, צבעו של בית המלוכה ההולנדי, מאחד את כולם. כמה שמחה אינגריד כשחיכתה לי על רציף תחנת הרכבת בהאג, כמה שמחתי אני, נדבק בהתרגשותה.
המסיבה נמשכה אל תוך הלילה ולפנות בוקר, והסתיימה רק כדי שמשתתפיה יוכלו לעלות על רכבת לאמסטרדם ולהמשיך לחגוג שם. למרות שעת הבוקר המוקדמת תחנת הרכבת שקקה חיים. עוד ועוד אנשים ירדו מהרכבות ונפלטו מהתחנה; אזרחים עולצים, עטורי מגבעות גבוהות או פאות כתומות, צעיפים כתומים כרוכים סביב צווארם, פניהם מאופרות בכתום או בכחול, לבן ואדום, שלושת צבעי הדגל ההולנדי, עשו כמונו את דרכם לאמסטרדם החוגגת. אינגריד מיהרה לקנות צרור בלוני הליום כתומים ושילחה אותה אל השמיים, מלווה אותם באיחולי כל טוב לארצה.
מלכה חורפית ומלכה אביבית
"יום המלכה" (בהולנדית: Koninginnedag) הוא חג לאומי בהולנד, יום הולדת של המלכה. בקדנציה הזו חוגגים אותו ב-30 באפריל (אלא אם כן התאריך נופל על יום ראשון, ואז מקדימים לשבת שלפני). מקורו של החג ביום הולדתה של המלכה הקודמת, יוליאנה, שחל ביום זה. המלכה הנוכחית, ביאטריקס, שנולדה בעיצומו של החורף, הטיבה להבין כי חגיגת יום הולדת תחת מעטה של קור וקרח עלולה להיות עגומה למדי; לפיכך היא החליטה לשמר את התאריך הנוח של קודמתה. לראשונה צוין החג ב-31 באוגוסט 1885, ביום הולדתה החמישי של וילהלמינה, סבתא של ביאטריקס, שהייתה אז נסיכה קטנה שעתידה לרשת את הכס.
את חגיגות יום ההולדת יזמו ליברלים מקורבים לבית המלוכה, שניסו להשיב למלך וויליאם השלישי את הפופולריות האבודה שלו. הם החליטו לערוך חגיגות לכבוד הנסיכה הקטנה שהמסה את לב האומה, וייסדו את "יום הנסיכה" (בהולנדית: Prinsessedag). הרעיון הפך למנהג.
עם עלייתה של וילהלמינה על הכס שונה שם החגיגה ל"יום המלכה". מועד החגיגה חל ביום האחרון של חופשת הקיץ הממושכת, רגע לפני תחילת שנת הלימודים. מתברר שבעוד ההולנדים מתענגים על היום, כלת השמחה נהנית למלא את החובות ואת המחויבויות הנובעות מהמעמד הרם. על-פי אחד הסיפורים, כשהייתה ילדה נטלה וילהלמינה אחת מבובותיה, וגרמה לה לקוד שוב ושוב אל הקיר, עד שהתפרקה. אז אמרה לה: "את רואה כמה כיף להיות מלכה?!".
ב-1948, עם עלייתה על כס בתה של וילהלמינה, יוליאנה, הועבר החג לתאריך הנוכחי, יום הולדתה. בעוד שהמלכה הקודמת נהגה לערוך קבלות פנים ציבוריות מחוץ לארמונה, המלכה הנוכחית מבקרת מדי שנה בכמה ערים ועיירות ברחבי ארצה.
שוק פשפשים וקסם הפריחה
מחוץ לתחנת הרכבת המרכזית של אמסטרדם צעדו אלפים במה שנראה כמרבד כתמתם מרצד. הרוב צעדו מהלך כקילומטר לעבר כיכר דאם (Dam), שנמצאת*בלב המרכז ההיסטורי של העיר. בסמוך לכיכר ניצבים הארמון המלכותי ומוזיאון השעווה של מאדאם טוסו, ובמרכזה ניצב האובליסק שהוקם לזכר הקורבנות ההולנדים במלחמת העולם השנייה. על רקע המבנים ההיסטוריים בלטו גלגל ענק ושאר מתקנים לולייניים שהזניקו אל המרום את החוגגים הזועקים באימה מהולה בחדווה. בשולי הכיכר היו דוכנים לממכר צמר גפן מתוק, קרפים עם שלל סירופים, בוטנים מסוכרים, וכמובן בירה (שבלעדיה, כך נדמה, בכלל אי-אפשר לשמוח). המדרגות סביב האובליסק לא נראו כמובילות לאנדרטת זיכרון. המוני צעירים גדשו אותן, שעונים זה לזה, לוגמים בירה וצוחקים.
על התעלות הפליגו סירות עמוסות חוגגים. מחלקן בקעה מוזיקה רמה ועולצת. בשולי התעלות התקיימו חגיגות רחוב שונות, והמסעדות גדשו אדם. אותי ריגשה העובדה שלמרות ההמון הגדול, דוחק הורגש רק במקומות ספורים. האווירה כולה הייתה רגועה ונינוחה באופן יוצא דופן.
מחוץ למרכז העיר, כמו ברחבי הולנד כולה, נערכות הרבה מכירות חצר פרטיות של חפצים משומשים. מקובל שביום החג, כמחווה של המלכה לנתיניה, העסקות פטורות ממס. כל עוד מזג האוויר נאה מוציאים אל חצרות הבתים או אל הרחוב רהיטים ישנים, חפצי נוי, כלי עבודה, בגדים משומשים, ספרים, תקליטים ועוד. כל המדינה הופכת למעשה לשוק פשפשים ענק.
מי שמחפש שמורת טבע רוגעת בלב ההמון הכתום (או מחפש צבעונים כתומים) יוכל למצוא את שניהם בגנים הבוטניים הורטוס (Hortus Botanicus), מעט צפונית לכיכר דאם ומעבר לתעלות הראשיות. כאן אפשר לשבת על ספסל בגן מלא רוגע, שבו פורחים מדי שנה מיני צבעונים מיוחדים. אפשר ללכת בין הערוגות הפורחות בקצב של הברווזים המשוטטים חופשי, או לשבת בבית הקפה הקטן.
אם הגן הזה הקסים אתכם, אתם מוכנים לעלות כיתה: כדאי לצאת מאמסטרדם צפונה אל גני קוקנהוף (Keukenhof), הגנים הגדולים בעולם, הנמצאים סמוך לעיר ליסה (Lisse). כבר במהלך הנסיעה לגנים רואים משני עברי הדרך שדות נרחבים של צבעונים פורחים בשלל צבעים. מכאן מייצאת הולנד את בצלי הצבעונים היוקרתיים לרחבי העולם. הקסם הזה נעלם בתוך שבועות ספורים בלבד, כשהפריחה מסתיימת.
גני קוקנהוף בנויים מאגפים שונים, וכוללים בשטחיהם אגמים קטנים שבהם שטים ברבורים, מדשאות רחבות ידיים, חורשות מוצלות וחממות סחלבים מרהיבות. בגנים פזורים כמה בתי קפה ומסעדות. יש בהם מבוך צמחייה גדול, גן חיות קטן, טחנת רוח הולנדית, דיונת חול ועוד. השבילים רחבים וכבושים אספלט. השיפועים מתונים ונוחים, ומותאמים לעגלות ילדים ולכיסאות גלגלים.
בורסת הצבעונים והטורבנים
במאה ה-15 היווה שטח הגנים אחוזת ציד. היה בו ארמון קטן, שסביבו ליקטו עשבי תיבול למטבח הארמון. ברבות השנים עברה האחוזה מיד ליד. במאה ה-19, זוג אצילים שהחזיק בנכס הזמין את שירותיו של האדריכל יאן דוד זוחר (Jan David Zocher) ושל בנו לואסי פאול כדי שיעצבו את סביבת הארמון. בגן שהוקם אז היו בעיקר עצים ופחות פרחים. גן הפרחים של קוקנהוף נפתח לראשונה ב-1949, ביוזמת ראש העיר ליסה וראשי איגוד מגדלי הפרחים באותם ימים, שפעלו למען עשרות מגדלי הפרחים באזור ושאפו להקים גן תצוגה לפרחים שמגודלים בו, על מנת לקדם את המסחר בהם. הרעיון הוכיח את עצמו: כבר בשנה הראשונה פקדו את הגן 236 אלף מבקרים, ובשנים האחרונות, במהלך שמונת השבועות שבהם הוא פתוח למבקרים (בין 22 במארס ל-20 במאי), ביקרו בו קרוב למיליון בני אדם בשנה.
בגן שפע פריחה: מעצי דובדבן ועד שיחי רודודנדרון, אבל מבין כל פרחי הגן ועציו מפורסמים מכול הם הצבעונים, שגודשים כאן מרבדים גדולים וצפופים בשלל צורות וצבעים. מתברר שהפרח הלאומי של הולנד ומקור גאוותה אינו הולנדי במקור. הצבעוני הוא במקורו מהמרחב של טורקיה - קווקז-פרס, ושם הוא זוכה לכבוד רב. שמו הלועזי של הפרח טוליפ (Tulip), נגזר ככל הנראה מהדמיון בינו לטורבן, כיסוי הראש העות'מאני.
באימפריה העות'מאנית היה לצבעוני מעמד מיוחד; הוא היה לסמל הסולטנות והפך לדוגמה עיטורית רווחת על כלים, אריחים, שטיחים ובגדים. יש הטוענים כי במבט מהצד שלושת עלי הכותרת של הצבעוני נראים כסכמה של המילה "אללה" בערבית. למטיילים עמי אני נוהג להסביר שייתכן שיש בבחירת פרח זה, הצומח אחד ויחיד מכל בצל ומתפצל למה שנראה מהצד כשלושה עלי כותרת, כהתרסתם של הכובשים המוסלמים נגד ביזנטיון הנוצרית, אחדות האל כנגד השילוש הקדוש. גם טורקיה וגם איראן טוענות שהולנד "גנבה" מהן את הפרח הלאומי שלהן. אולי בימינו זה לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת מעל דפי עיתון ישראלי, אך במידה רבה יש צדק בדבריהן.
הראשונים להביא צבעונים לאירופה היו ככל הנראה שגרירים אירופים באיסטנבול ובאיזמיר. במהרה התאהבו בפרח עשירי הולנד ונכונו לשלם תמורתו הון. המינים השונים הוכלאו ואוקלמו, וכך פותחו זנים שהתאימו במיוחד לתנאים האקלימיים בהולנד. בין השנים 1638-1634 הגיע סחר הצבעונים לשיאו. המחירים בבורסת הצבעונים הרקיעו שחקים, אך כמו שעלו כך גם ירדו והותירו רבים מהעוסקים בסחר הבצלים חסרי כול. כיום מייצאת הולנד יותר משני מיליארד בצלי צבע.
מידע מעשי:
לוח פעילויות ביום המלכה: www.iamsterdam.com/en/whats-on/events/april/queens-day-amsterdam
האתר של גני הורטוס: http://dehortus.nl
גני קוקנהוף: פתוחים מדי אביב, בדרך כלל בין 22.3 ו-20.5 בין השעות 19:30-08:00. כדאי לבדוק באתר של הגן ולהתעדכן במצב הפריחה, המשתנה מעט משנה לשנה.
הגעה לגנים: הגנים נמצאים כ-32 קילומטרים מאמסטרדם. נוסעים בכביש A4 צפונה, לכיוון האג, ויוצאים ביציאה N207 לכיוון העיר ליסה (Lisse). בתחבורה ציבורית: לוקחים רכבת לעיר ליסה, ומשם קו אוטובוס מס' 57 שמגיע היישר לכניסה לגנים. האתר הרשמי של גני קוקנהוף: www.keukenhof.nl
מחירי כניסה: מבוגר: 14 אירו, ילד (11-4) 7 אירו (מתחת לגיל 4 חינם).
חניה לרכב: 6 אירו. כרטיס כניסה משולב, הכולל הגעה באוטובוס מליסה או משדה התעופה סכיפהול - 21 אירו למבוגרונים בשנה לרחבי העולם. המחירים של הצבעוני הממוצע אינם גבוהים כשהיו, אך הכמויות גדולות לאין שיעור.
הנהלת גני קוקנהוף מתהדרת בכך שבשטחה שתולים שבעה מיליון בצלים. לצד הצבעונים פורחים בגן גם נרקיסים ויקינתונים. בשנים האחרונות פיתחו שיטת שתילה בשלוש שכבות. את בצלי הצבעונים שותלים עמוק באדמה, כי הם עולים מאוחר מיתר הפרחים. בשכבה העליונה שותלים את בצלי הכרכומים כיוון שהם הראשונים לפרוח. שיטת השתילה בשכבות מבטיחה שכשפרח אחד נובל כבר פורח אחר תחתיו. כך מתארך משך הזמן שבו נשמרים מרבדי הפריחה בגן, אם כי הם משתנים תדיר.
