כל מי שחושב לנסוע לבולוניה, לא יכול שלא לחלום על רוטב הראגו המהולל, סמל המקום, המוכר לכולם כרוטב ״בולונז״. והאמת היא, שהמרחק בין הראגו לבין רוטב הבולונז הנפוץ אצלנו גדול יותר מהמרחק בין מזרח למערב. בולוניה, בירת המחוז הצפוני במחוז אמיליה רומאנה, היא המקור ההיסטורי של רוטב הבשר המשובח הזה, שהופך כל מנת ספגטי (ועדיף טליאטלה), למנה שמימית. אבל הבולונז, משובח ככל שיהיה, אינו הסיבה היחידה לבקר בבולוניה, עיר גדולה שמציעה מגוון אפשרויות המתאימות למטיילי סולו וקבוצות מאורגנות כאחד.
בולוניה שוכנת בעמק הפו, בין נהרות הפו והסאבנה (Savena), והיא העיר השביעית בגודלה באיטליה מבחינת אוכלוסייה. בבולוניה נמצאת האוניברסיטה העתיקה בעולם (1088), ובשנת 2000 הוכתרה כבירת התרבות של אירופה. מלבד מונומנטים אדריכליים חשובים וכנסיות מרהיבות, תוכלו למצוא בעיר הרבה אפשרויות להעביר את הזמן: מוזיאונים וגלריות, בתי קפה במקומות מרכזיים וברחובות הקטנים, ברים עם אופי מקומי, מסלולי טיול לכמה שעות בתוך העיר ומחוצה לה, פארקים קטנים לשבת לנוח בהם, והרבה אדום בעיניים.
איך מגיעים?
אל בולוניה אפשר להגיע בטיסה אל שדה התעופה גוליאלמו מרקוני Guglielmo Marconi) אבל היא גם מאוד נוחה להגעה ברכבת הן ממילנו (כשעה וחצי), והן מרומא (כשעתיים). כדי לשוטט בעיר עצמה אין צורך ברכב, וגם לא בהכרח בתחבורה ציבורית, אבל מי שמעדיף לנסוע באוטובוס, ימצא כאן את המידע הדרוש.
ועכשיו - לטיול יצאנו. קבלו חמש המלצות - מוכרות יותר וקצת פחות - שיהפכו את הביקור שלכם בבולוניה ללא פחות ממושלם.
1. הראגו המושלם
המסע אחרי הראגו המושלם לא היה מקיף כפי שקיוויתי, למרות שאם זה תלוי בי אני מוכנה לאכול רק את המנה הזו יום-יום, כל היום. כיוון שביליתי שם רק יומיים ומחצה, מרבית המחקר שלי התבצע באופן מקוון. אחרי שבדקתי מקום אחד שהיה טעים, אולי אפילו טעים מאוד, אבל לא מושלם, החלטתי להסתמך על חוות דעתם של גולשים שהושוו עם אלו של בלוגרים ומבקרי מסעדות - ואז גיליתי שכולם מדברים - באנגלית ובאיטלקית - על סרגיי. כיוון שהמסעדה המשפחתית הזו קטנה במיוחד, נכנסתי לרגע להזמין מקום לשעות הצהריים, וספרתי את השעות עד שאוכל לשוב ולבדוק האם כל מבקרי העולם צדקו. אחרי שאכלתי שם את אותה המנה פעמיים, אני לא יכולה להמליץ על שום מקום אחר. אם אתם אוהבים ראגו, זה המקום המושלם בשבילכם.
כתובת: Via Piella 12
2. ממבט מעוף הציפור
בניינים, כנסיות, שכונות שלמות צבועות בלבנים אדומות. את העובדה שבולוניה היא עיר אדומה אפשר לראות גם מגובה ממוצע של בני אדם, אבל נחמד הרבה יותר לטפס לגובה ולצפות על יופייה משם. אחד המבנים המפורסמים בעיר הם שני המגדלים (Le due torri), שעל אחד מהם גם אפשר לטפס. שני המגדלים נבנו בין השנים 1109-1119. הגבוה - אליו גם תוכלו להיכנס - נקרא אזינלי (Asinelli), ״מגדל החמורים״, שמתנשא לגובה 97.2 מטרים. הנמוך יותר, גריזנדה (Garisenda), מגיע לגובה של 48.2 מטרים.
שולי (הולכת על ארבע מקסימה) ואני טיפסנו 498 מדרגות שהרגישו בלתי אפשריות בעליל, והגענו בסופו של דבר אל היעד. האוויר היה נעים וקריר, וצינן אותנו קלות לאחר העלייה המפרכת. הירידה למטה לא הייתה קלה יותר, אבל הרגשנו שהרווחנו ביושר מנת פסטה ראגו של סרגיי.
כתובת: Piazza Ravegnana
כניסה: 3 אירו
3. המאפיה המושלמת
זה לא משנה אם אתם בעניין של מלוח או מתוק - מאפיית אטי פניפיצו (Atti Panificio), "מעשי מאפיה", תספק את התשוקות והצרכים שלכם. אם אתם מתכננים יום ארוך על הרגליים כדאי לעבור שם ולקנות משהו מבעוד מועד, אם אתם קצת רעבים ורואים את השלט אל תהססו - היכנסו מיד. אם אתם מתגוררים לתקופה קצרה בבולוניה ורוצים לבשל מטעמים בעצמכם, תוכלו למצוא שם מגוון סוגי פסטה ועוד שלל דברים טעימים.
סרטון מעורר תיאבון:
4. 666 קשתות
דרך מעולה להעביר חצי יום טיול בבולוניה היא ללכת לאורך 666 הקשתות המובילות לעבר Santuario della Madonna di San Luca, הנמצא על גבעת לה גווארדיה (Colle della Guardia). האכסדרה הארוכה והמקורה משתרכת בעליה לא קלה במיוחד, אך מתגמלת. ההליכה ממרכז העיר ועד לכנסיה מתמשכת לאורך 4 קילומטרים. בקצה הגבעה תוכלו לבקר בכנסיה מהמאה ה-18 או פשוט ליהנות מתצפית נוף פנורמית על העיר ועל המחוז כולו. אם תעדיפו לנסוע חלק מהדרך בתחבורה ציבורית, חפשו את קו 58, שמגיע למקום.
כתובת: Via di San Luca, 36
5. בר ללא מילים
גם אם הצלחתם לקלוט קצת איטלקית על הדרך, ואתם יודעים איך להזמין שתי כוסות יין בלי להישמע יותר מדי זרים, בבר "ללא שם" (Senza Nome) זה לא יעזור לכם בכלל. אם תרצו להזמין משהו מהברמנים או המלצרים במקום, תצטרכו להשתמש בשפת הסימנים. לא מפתיע שבאופן יחסי המקום שקט מאוד, גם כשהוא מלא למדי, ומוזיקה ממלאת את החלל. כשאני הגעתי למקום בשעת ערב מוקדמת, שמחתי שאת כוס היין שרציתי אדע להזמין כמעט בלי לגמגם, אבל אחרי שעמדתי על טעותי, עשיתי כמיטב יכולתי להתנהג לפי הקוד הנהוג.
לטובת כל מי שאינו יודע את שפת הסימנים, תלויים על הקירות צילומים המדגימים מילים כמו ״בבקשה״, ״יין אדום״, ״תודה״ ואחרות. מלבד החלל הפנימי ישנה חצר קטנה ומקסימה, שניתן לשבת בה - גם בלילות קרים במיוחד - וליהנות מהדממה. בחלק הזה בחרתי לשבת לנוח מעט אחרי יום ארוך של שיטוטים, ואלמלא נהניתי קצת מהלבד, בוודאי הייתי מנסה לקשור שיחה עם מי מהנוכחים - סטודנטים וצעירים בוהמיינים אחרים.
כתובת: Via Belvedere, 11
