לעיר ש־800 אלף בני אדם קוראים לה ביתם, כמו זאגרב בירת קרואטיה, לא יכול להיות שאין לב. אולם אף שרוב המדריכים - המודפסים והמתהלכים - היו בוודאי ממקמים את לבה של זאגרב בכיכר שסביב פסלו המרשים של הרוזן יוזיף ילשיץ', אני מצאתי אותו במקום אחר. וזה לא שהכיכר הגדולה והיפה הקרויה על־שמו של הרוזן אינה ראויה למעמד.
רק ב־1991 בכאוס שלאחר התפוררות יוגוסלביה, התגלה באחד ממרתפי המשטר פסלו המפורק של הרוזן המניף את חרבו המעוקלת בהתרסה אמיצה. ילשיץ‘ חובר במהירות לסוס האצילי שעליו רכב לפני שהלחיץ מדי את הקומוניסטים, והוחזר אחר כבוד למקומו בהתלהבות שרק לידה של אומה חדשה יכולה לעורר באנשים. לו היו יודעים הקרואטים בכמה חיי אדם ישלמו על התפרצות הלאומיות הזו בארבע השנים שיבואו לאחר מכן, סביר להניח שהיו חוגגים קצת פחות.
אבל למרות ההיסטוריה, ואף שהלב שמצאתי היה שבור לשניים, הוא פעם חזק מלבו של הרוזן המת והיה מרגש ממנו בהרבה. ”מוזיאון היחסים השבורים“ שהלוגו שלו הוא כמובן לב שבור, נמצא על הגבעה הגבוהה ביותר בזאגרב, ממש מעל לכיכר ילשיץ.‘
מוזיאון הלבבות השבורים
המבנה היפה שבו שוכן מוזיאון היחסים ההרוסים נתרם לפני כמה שנים על־ידי זוג אמנים, שהקשר ביניהם גווע. בני זוג שבורי לב מרחבי העולם שולחים אליו פריטים שייצגו עבורם משהו משמעותי ממערכות היחסים הקודמות שניהלו, ומצמידים אליהם הסבר קצר. האוצרים ממקמים את הפריטים - מצעצוע זול, עבור בוויברטור אדמוני ועד רקמה עדינה שסיפור קורע לב בצדה - על קירות המוזיאון ועל מדפיו.
”ישנה אמרה מצרית שעל־פיה גרגרי פול צריכים להיות מוגשים חמים,“ כתב או כתבה מישהו או מישהי מזאגרב על שלט קטן שמוצב סמוך לפתילייה חשמלית באחד החדרים. ”מערכת היחסים שלנו, שנמשכה בין 1990 ל־1991 מעולם לא ממש התחממה, אבל החברות שבינינו נשארה חזקה כמו גרגרי פול שלא בושלו;“ לצד מסיר שערות חתולים שנשלח למוזיאון מאיזמיר שבטורקיה כתב הפרוד מ־2004 כך: ”יש לי שני חתולים בבית, והייתה לי חברה שהביאה עמה את מסיר השערות הזה כדי לנקות את בגדיה משערות הפרווה שלהם. יום אחד היא השאירה את מסיר השערות אצלי ומעולם לא חזרה. זה היה לטובה.“ המבקרים מוזמנים לעבור בין החפצים שהיו שייכים לאנשים שהתחברו ונפרדו, להציץ לתוך נבכי נפשם של אחרים, ולהרהר בקשרים שהם עצמם ניהלו ובחפצים שאולי ירצו לשלוח לזאגרב.
היהלום שבכתר הטבע
במרחק של כשעתיים וחצי נסיעה מזאגרב נמצא היהלום שבכתר הטבע הקרואטי - פארק פליטויצה (Plitvice) הדבר הרע היחידי שניתן לומר עליו הוא שהנופים בו נוטים לחזור על עצמם. עם זאת, הפארק מציע מסלול נוח ומישורי (מתאים גם לנכים) שנע מסביב לאגמים ולמפלים רבים מספור. מיטיבי הלכת יכולים לבחור מסלולים מאתגרים מעט יותר.
מלבד האטרקציות הטבעיות (מפל בגובה 78 מטר, בריכות צלולות בצבע טורקיז וצמחייה יפה), קשה שלא להתפעל מהניקיון המדהים של הפארק: אף שחיפשתי, מצאתי לאורך מסלול של חמישה קילומטרים רק שקית ריקה אחת של חטיף קרואטי דמוי אפרופו. הממצא הזה מדהים אפילו יותר כשמתברר שהפארק מארח 1.2 מיליון מבקרים בשנה.
החודשים הטובים ביותר בשנה לביקור בפארק רק הם אפריל ומאי, אך גם באוקטובר, ביום אפרורי רי וערפילי מאוד, הזדחלו התיירים הרבים בשביל הצר. על רקע חמישים גוני האפור שיצרו הערפל והטפטוף הקל היו המטריות הרבות כתמי הצבע היחידים כמעט לאורך המסלול. מספר המבקרים הגדול כבר החל לייצר ויכוח בין משרד התיירות המקומי שמעוניין בתנועה גדולה ככל האפשר של תיירים (ומטבע זר,( לבין פעילי איכות סביבה שמעוניינים להגביל את הכניסה לפארק כדי לא לפגוע במערכת האקולוגית שלו.
מחירו של כרטיס כניסה יומי לפארק עומד על 110 קונות למבוגר ו־55 קונות לילדים (14.5 ו־7.5 אירו בהתאמה). לינה במלון של הפארק מקנה כניסה חינם גם למחרת. עם זאת, חשוב לדעת שאותו מלון הוא שריד למורשת הסוציאליסטית, שבקרואטיה מנסים מאוד להתנער ממנה אבל לא ממש מצליחים. חדר האוכל שלו מזכיר חדר האבסה בבית הבראה הסתדרותי, ובארוחת הצהריים שאכלתי בו קיבלתי חזה עוף ברוטב בז• דליל.
בדרך מזאגרב לכיוון פליטויצה כדאי לסטות לכמה דקות מהדרך, ולעצור לרבע שעה במוזיאון הפתוח שבכפר קרלובאץ‘ .(Karlovac) בחצר גדולה, לצד מבנים שנהרסו במלחמת האזרחים היוגוסלבית במחצית הראשונה של שנות ה־,90 מוצבים בחצי גורן כלי המלחמה ששימשו את הקרואטים בלחימה הברוטלית נגד הסרבים. ההסברים נכתבו מנקודת המבט הקרואטית, אבל על דבר אחד אין ויכוח: עם התפוררותה של יוגוסלביה תפסו הסרבים את רוב מחסני הנשק של הצבא היוגוסלבי העצום (שהיה בזמנו השני בגודלו באירופה,( והשאירו את הקרואטים להילחם עם רובי ציד ועם ציוד מיושן. לצד טנקים ממלחמת העולם השנייה ניתן לראות באתר טרקטורים שהוסבו למשוריינים ולספוג משהו מהאווירה העגומה ששלטה באותה תקופה במדינה.
גלדיאטורים ואוליגרכים
אם תמשיכו לנסוע צפונה לאורך חוף הים האדריאטי יש להניח שתעברו דרך אופטייה - (Opatija) עיר המשלבת בין הוד אוסטרו־הונגרי ישן לאווירה טבריינית מעט טראשית. יש בה ארכיטקטורה יפה וכמה גנים נאים, אבל על רקע כמויות התיירים והמלונות שמארחים קבוצות גדולות בסגנון הכול כלול, נראה שאופייה הישן נעלם במהירות.
פולה (Pula) היא עיר חוף נוספת בהמשך החוף הקרואטי. היא גדולה יותר מאופטייה, תוססת יותר ואינה מוצפת בתיירים כמו אחותה שמדרום, אף שלטעמי יש לה יותר מה להציע. במרכז העיר ממוקם הקולוסאום הרומאי השישי בגודלו בעולם. הוא שמור היטב, מרהיב ביופיו, ולא קשה לדמיין כיצד לפני כאלפיים שנים נדחסו אליו לא פחות מ־23 אלף צופים שנהנו מתמהיל טוב של פעילויות: בתחילת היום הם צפו בהצגות, לפני ארוחת הצהריים הם התענגו על הוצאות להורג של פושעים, מיד לאחר הנשנוש צפו בלחימה בחיות טרף כמו אריות ונמרים, ואחר הצהריים הגיעה תורה של האטרקציה המרכזית - קרבות הגלדיאטורים. האירועים הללו התקיימו שלוש או ארבע פעמים בשנה, ונמשכו כמה ימים בכל פעם. כדי להקל על חוטמיהם של הצופים הנרגשים שנאלצו לסבול את סירחון הגופות שהלכו והצטברו במשך היום, היו סדרנים מיוחדים משפריצים עליהם מים מהולים בבושם.
