מלון צ'לסי (The Chelsea Hotel) הוא אולי הנקודה הניו יורקית שבה ביקרה המוזה יותר מאי פעם. מעטים הבתים ברחבי העולם כולו שזכו להיסטוריה עשירה ומרגשת כל כך, כמו זו של המלון הממוקם ברח' 222 מערב, בין השדרות השביעית והשמינית במנהטן.
המלון נבנה ב-1884 כקומפלקס הדירות המשותף הראשון בניו יורק. אחרי עשרים שנה פשט המוסד את הרגל, והפך לבית מלון, שהשכיר את חדריו לא פעם לתקופות ארוכות. כמה מהדיירים ששהו במלון מאז השפיעו על חייהם של מיליארדים ברחבי העולם.
בין היתר שהו במלון מארק טוויין, או הנרי, דילן תומס, טנסי וויליאמס, לאונרד כהן, ארתור מילר, וויליאם בורוז, ג'קסון פולוק, דונאלד סת'רלנד, ארתוק סי קלארק (שכתב במלון את "2001: אודיסיאה בחלל") , פאטי סמית', אנדי וורהול (שצילם במלון את "נערות צ'לסי"), בוב דילן ואשתו שרה (דילן מזכיר את מלון צ'לסי בשיר "שרה", אותו כתב במלון), מילוש פורמן (שביים את "שיער" כשגר במלון) וסיד וישס. הרשימה הזו, למען הסר ספק, מקוצרת בתכלית הקיצור. כמות המפורסמים שבילתה במלון לילה או תקופה ארוכה בערך פי מאה.
מרכז הסוריאליזם העולמי
ארתור מילר, אולי גדול המחזאים האמריקאים של המאה העשרים, גר שש שנים במלון, וכתב עליו "המלון הזה לא שייך לאמריקה. אין כאן שואבי אבק, אין חוקים ואין בושה. זה מרכז הסוריאליזם. חזיתי בזמנים חדשים – שנות השישים – מועדים לתוך המלון בעיניים צעירות אדומות".
לכל חדר במלון יש סיפור משלו. כך למשל, בחדר 205 קרס המשורר הוולשי דילן תומס אחרי 18 כוסות וויסקי, והפך לצמח; בחדר מספר 100 התגורר סיד וישס, הבאסיסט של להקת הסקס פיסטולס, ובו הוא דקר את זוגתו למוות.
ג'ימי הנדריקס התגורר במלון, וכמוהו גם ג'ניס ג'ופלין, שניהלה במקום קשר קצר עם לא אחר מאשר לאונדר כהן. כהן גם כתב את השיר Chelse Hotel No. 2 על מערכת היחסים הזו, ולא נצטט מטעמי צניעות. מה שכן, הוא כתב בהזדמנות אחרת על המלון: "זה אחד מבתי המלון שיש בהם את כל מה שאני אוהב בבתי מלון. אני אוהב בתי מלון שאליהם אפשר להביא בשעה ארבע לפנות בוקר גמד, דוב וארבע גברות, ולגרור אותם לחדר מבלי שאיש ישאל שאלות".
בין היתר צולמו במלון סצנות מתוך תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים, לאון, הסדרה 24 והפקות רבות אחרות.
המלון נמכר ליזם נדל"ן בשנת 2011 תמורת 80 מיליון דולר, וכיום הוא סגור לשיפוצים.
