צעיפים מנוקדים ודגלים פלסטינים הפכו לחלק מהנוף בערי הגדולות של ספרד בשבועות האחרונים, עם אלפים שקוראים "No es una guerra, es un genocdio" – "זו לא מלחמה, זה רצח עם". הם דורשים הפסקת אש מיידית ו"שחרור לפלסטין", שרים "מהנהר ועד הים" ומשוכנעים כי "פלסטין תנצח".
לעומת אוסטריה, שהחליטה כי כל אדם שישיר נגד קיומה של ישראל וגרמניה שאוסרת על הפגנות פרו-פלסטניות מחשש להתלקחות אנטישמית, הקריאות הללו לא מטרידות את מקבלי ההחלטות בספרד. גם לא הקולות שקוראים לסיומה של מדינת ישראל כמדינה. מנהיגת מפלגת השמאל פודמוס וממלאת מקום השר לזכויות חברתיות, איונה בלרה, מדברת על "טיהור אתני" של העם הפלסטיני וקוראת לאיחוד האירופי להתאחד בנקיטת צעדים קשוחים יותר נגד ישראל.
"אנחנו יכולים לפעול, ואנחנו יכולים לעשות זאת מיד. אנחנו יכולים להפסיק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל", אמרה בלארה בדרך להפגנה. "אנחנו יכולים להטיל סנקציות כלכליות על ראש הממשלה בנימין נתניהו וההנהגה הפוליטית הישראלית, אנחנו יכולים להטיל אמברגו נשק ונוכל להביא את נתניהו לבית הדין הפלילי הבינלאומי". ההאשמות האלה כלפי ישראל מצד ספרד הן לא חדשות, והן מייצגות שנים של מתיחות עם המדינה בחצי האיברי, מתיחות שלא פעם גלשה גם למחוזות האנטישמיות שמזכירים עבר אפל.
>> "אני לא מרגישה בטוחה - אנחנו לא יוצאים מהבית"
בספרד רוצים להוביל לשינוי הנרטיב
ההתנגדות הקולנית של בלרה משקפת את רגשות הציבור בספרד, שבו התמיכה בצד הפלסטיני מכריע. לפי סקר של YouGov שנערך בספרד לאחרונה, 32 אחוזים מהאוכלוסייה תומכים בפלסטינים, בעוד שבישראל תומכים סך הכל 12 אחוזים. עם זאת, בתוך ממשלת הקואליציה הנוכחית, הדעות חלוקות. בעוד שמפלגת PSOE (מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית) שואפת לגישה מאוזנת, המכירה בזכותה של ישראל להגנה עצמית ובמקביל גם קוראת לכבוד חיי הפלסטינים ולחוקיות הבינלאומית, בלארה קוראת ל"שינוי הנרטיב מהיסוד".
הפוליטיקה הספרדית באופן מסורתי קרובה יותר לפלסטינים, במיוחד השמאל של הסוציאליסטים. ולמרות שיש רק כ-45,000 יהודים שחיים בספרד והם כנראה משתלבים היטב באוכלוסייה, קלישאות או הצהרות אנטישמיות כמעט לא זוכות כאן לגינוי. מדען המדינה פרננדו ואלספין רואה סיבות היסטוריות ליחסה הצונן של ספרד כלפי ישראל, עוד מימי הדיקטטורה הספרדית: "משטר פרנקו מעולם לא הכיר בישראל בתקופת הדיקטטורה. ותמיד היה לנו הרבה מגע אנושי ישיר עם פלסטין, עם הרבה סטודנטים שהגיעו ללמוד לכאן. ויש גם נקודה היסטורית שבמובן השלילי והפיגורטיבי דומה לזו של הגרמנים, שזה היה גירוש היהודים מספרד".
למרות שהאינקוויזיציה וגירוש היהודים מספרד היו בשנת 1492, בהיסטוריה הלא רחוקה ספרד ניסתה כמה פעמים למצב את עצמה כמתווכת. כמארחת של ועידת שלום גדולה למזרח התיכון במדריד בשנת 1991, ראש ממשלת ספרד הסוציאליסט דאז, פליפה גונזלס, קיבל אורחים בעלי פרופיל גבוה: נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש ונשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב. אולם בסופו של דבר, המשא ומתן נותר עקר.
נוספת על המלחמה הצבאית, היא גם החזית הדיפלומטית שאותה מנהלת ישראל ביתר שאת בשבועות האחרונים, כשאחת היריבות הקשוחות התגלתה להיות ספרד. לעומת מדינות כמו טורקיה, מרוקו ואפילו אירלנד או סקוטלנד שהסנטימנט שלהן נגד ישראל די צפוי, העניין מול ספרד מסובך יותר, מאחר שהיא חברה חזקה באיחוד האירופי ועדיין לא הפעילה לחץ מסיבי ששמור בדרך כלל למדינות אותן ישראל מגדירה כעוינות. בנוסף, נכון לעת עתה ספרד עדיין חריגה בנוף האירופי שבו מרבית המדינות החזקות ממשיכות להדגיש את זכותה של ישראל להגנה עצמית ותומכות בצדקת דרכה.
הדבשת של הגמל הספרדי
קבוצה של אסירים פוליטיים בסקים הודיעה על יום צום ביום שישי האחרון לציון סולידריות עם פלסטין ונגד "רצח העם" שמתבצע בעזה לטענתם. הבעיה הבסקית בספרד היא אירוע שחוזר אחורה עשורים רבים, עם המחתרת הבסקית (ETA) שביצעה פיגועי טרור רצחניים במטרה לקבל עצמאות מספרד בין השנים 1959-2018. בשנותיה הראשונות של ישראל המחתרת הבסקית ראתה בה מודל לחיקוי, עם שהצליח להתנגד ולהכריז עצמאות. עם זאת, באופן דומה לזה של מחרת האירית, כשישראל החלה להתעצם, יחסה של המחתרת הבסקית השתנה גם הוא ובשנת 1972 היא חתמה על הסכם סולידריות עם הפת"ח והחלה להזדהות עם המאבק שלה.
השאלה המתבקשת ליחסה של ספרד כלפי ישראל לאורך השנים, ובמיוחד בעת המלחמה הנוכחית, היא כיצד היא הייתה פועלת באירוע דומה? אם המחתרת האירית היה האמצעי לרצוח ולאנוס כמעט 12,000 אזרחים ספרדים ביום אחד – בהשוואה לגודל האוכלוסייה הישראלית – האם ספרד הייתה קוראת להכרה בעצמאותם של הבסקים? התשובה הברורה היא לא. ספרד משליכה אמות מידה על ישראל שהיא עצמה לעולם לא מתכוונת ליישם, גם לא כלפי הבסקים וגם לא כלפי הקטלונים, ולמעשה מתעלמת לחלוטין מהדבשת שעל גבה.
יחסה של ממשלת ספרד כלפי המלחמה בישראל מתקבל היטב בהפגנות הפרו-פלסטיניות. כ-35,000 בני אדם יצאו לרחובות מדריד ביום ראשון האחרון, ולפי המארגנים זו לא תהיה ההפגנה האחרונה מסוגה בספרד. אותה לגיטימציה להפגנות ואמירות אנטי-ישראליות מובילות, כמו תמיד, לזינוק בתקריות האנטישמיות.
הפדרציה של הקהילות היהודיות של ספרד מצביעה על כך שמאז פרוץ המלחמה נרשם הזינוק החד ביותר באנטישמיות בספרד. "הפגנות נגד ישראל, שריפת דגלי ישראל, קריאות המאשימות את ישראל ברצח עם ובטיהור אתני, כפי שהשר איונה בלרה חזר ואומרת, העלו את הקולות נגד הקהילה היהודית בספרד, כפי שראינו בברצלונה ובמדריד ובערים אחרות", הדגישה הפדרציה בהצהרה. כתוצאה מהפגנות ופעולות עוינות נגד קהילות יהודיות וישראליות, כמה בתי כנסת ומרכזים קהילתיים בספרד נסגרו, ובתי ספר נמצאים כעת תחת אבטחה.
"זה מדאיג מאוד שגורמים מסוימים בממשלת ספרד בחרו ליישר קו עם סוג כזה של טרור בסגנון דאע"ש בתקופה שבה ישראל אבלה על אובדן של יותר מ-1,400 גברים, נשים וילדים חפים מפשע שנרצחו באכזריות, וכאשר יותר מ-150 בני אדם – כולל נשים, ילדים וקשישים – נותרו שבויים של מחבלים של חמאס בעזה", כתבה שגרירות ישראל בספרד בפוסט ב-X (טוויטר לשעבר) ביום שני בערב. "ההתבטאויות הללו אינן רק בלתי מוסריות לחלוטין, הן גם מסכנות את ביטחונן של הקהילות היהודיות בספרד, וחושפות אותן לסיכון של מספר רב יותר של התקפות ותקריות אנטישמיות". ממשלת ספרד דחתה בתוקף את הטענות נגדה ואמרה כי זכותו של כל פוליטיקאי ספרדי להתבטא כראות רוחו.