עמוד של עשן נישא מעל ללועו העליון של האטנה ומתחת פרוס הים, כחול עד האופק. אנחנו על צלעו של הר הגעש הגבוה באירופה, בין יער של עצי לבנה ומחט לבין מדבר שחור של אבן שהייתה פעם מרק אדום גועש. איתנו מתהלך מאוריציו, מדריך סיציליאני רב להט, שהגיאולוגיה באמת מרגשת אותו וזורמת בעורקיו כמו לבה. זה עתה הראה לנו כמה לועות שנפרצו מלחץ תת-קרקעי, פלטו רשף, הגירו לבה על המדרונות ונסתמו מיד. הן הותירו אחריהן מערבולות של אבן. דרמה דוממה ואילמת.
אנחנו צועדים מן המראה המרשים אל האוטובוס. מאוריציו מתהלך במאסף, לצד אחת מבנות הקבוצה שמספרת לו שמחר תחגוג את יום הולדתה ה-44. מאוריציו אינו מאבד זמן. הוא פורש לשולי השביל, קוטף זר של פרחים צהובים ומגיש לה אותו.
"דעי לך", הוא אומר במבטא איטלקי כבד שכל מילה בו מסתיימת בתנועה, גם אם היא אמורה להסתיים בעיצור, "שאם גבר באמת אוהב אישה הוא צריך לשיר לה ביום הולדתה את הסיציליאנה מתוך האופרה 'קוולריה רוסטיקנה'".
בתוך רגע מאוריציו גם שר - בטנור לא רע בכלל: "הו לולה, את שחולצתך כה לבנה, שעורך לבן, ששפתיך דובדבנים / חיוכך ניבט מן החלון והראשון שמנשקך - מאושר הוא / דם יישפך על סף דלתך, אך מהו לי המוות?". נערת יום ההולדת מתהלכת לידו קצת מתביישת, שמלתה מתנפנפת ברוח ההר, אש ולהבה חותרות תחתיה בין כיסי המגמה, וכאן על-פני המדרון: פיסטוקים, יין ומוזיקה.
ירח מעל סירקוזה
ירח מלא מעל הגג, ומתחת לגג מתוחה עיר צפופה ודקיקה בין ים לים. אנחנו במסעדה שעל גג מלון דז אטרנז'ה, בסירקוזה שבמזרח סיציליה. על לשון האדמה שמתחתינו שכנה בעבר הרחוק עיר של מקדשים יווניים, שעמודיהם הענקיים שרדו רעידות אדמה וחורבנות אחרים. הם עדיין משובצים בקתדרלה שלה, ומזדקרים בחצרות הקרועות בין סמטאותיה. ימי הביניים העמידו סביבם ביצורי ים יפים, הרנסנס הציב ביניהם ארמונות, והברוק קשקש יופי בכיכר הגדולה שבלב כל זה.
לא טוב לה לעיר שתהיה יפה מדי. סירקוזה מלוטשת יותר משאר ערי סיציליה, ועל כל יופייה - אולי קצת פחות שובה את הדמיון החי מאחיותיה, אבל ניחא, הלילה אנחנו סלחניים. אכלנו ארוחה נחמדה מאוד במסעדה שעל הגג: טרטר של לנגוסטין, ביצי מלפפון ים וריקוטה, פנה עם עגבניות מיובשות, קלמארי וביצי טונה מיובשות, פילה דניס מגולגל סביב פירה מעודן, ועוגת ספוג עדינה ממולאת בקרם בוואריה ומקושטת בקורים של סוכר. עכשיו אנחנו יורדים במדרגות הענק של המלון, בין הקומות המרוצפות דוגמת שחמט של שיש שחור ולבן, אל הרחוב.
הוא חי. אנשים רוקדים בו. שלושה חבר'ה עם דרבוקות יושבים בצד ומתופפים, בחורות מקומיות מנענעות את אגניהן לבושות גופיות ועונדות צמידי כסף. יין זול בטעם טרפנטין מוגש בחינם לכולם מבית קפה קטן, והנה מצטרפים נגני רחוב עם אקורדיונים, והנה אישה מבוגרת רוקדת בשצף, והנה גם אנחנו מצטרפים, מחוללים למקצבים ערביים, אפריקאיים וצועניים, משתתפים בבערה ים תיכונית שמוכיחה שסירקוזה, על כל יופייה המעודן, נמצאת בדיוק בפינה הלוהטת הזאת של העולם, ושקיץ כאן עכשיו.
אי מטריף ביופיו
אלה היו שני רגעים אמיתיים מתוך סיור עיתונאים קצרצר לסיציליה שאורגן על-ידי חברת אשת טורס, שמשווקת בחגים נופשונים קצרי טווח לסיציליה. אשת טורס מנסה לשחזר בחוף המזרחי של סיציליה את הצלחת הנופשונים הקצרים שאותם היא מציעה במלטה.
מלטה, על כל היותה מקום ייחודי ומרתק, היא אי זעיר שמעט יותר הגיוני לחוות אותו בשלושה או בארבעה ימים. סיציליה היא אי מטריף ביופיו הבנוי רבדים היסטוריים לאין-ספור - חבל ארץ שכולו אנושיות, אמנות, אוכל, חיי רחוב ומוזיקה, מולדת הגלידה והקוזה נוסטרה, וקשה למצות אותו בטיול קצר.
null
מי שמסתפק בטעימה קצרה ולא מעוניין בארוחה המלאה, יהנה גם בשהות מקוצרת. מי שיכול לשריין מעט יותר זמן, ימצא שיש די מה לעשות, לראות ולחוות גם בשבוע, בשבועיים ויותר.
מובן מדוע יחושו תיירים מאוימים מפני אי שזכה לתדמית בעייתית מבחינת חוק וסדר. ברור מדוע יבחרו בסיור מודרך, אבל מומלץ להתנסות גם ברוגע המיוחד שלה, לגלות תגליות, להעניק לשוקיה, להריה ולחופיה את משך הזמן שהם ראויים לו.
