מי שטייל באמריקה הלטינית וודאי זוכר את הזמן שהיה בברזיל. מדובר בביקור שאפשר לסכם בשתי מילים: מהתכלבות לאיכות. אחרי חודשים של מקלחות בלי זרם, נסיעות ברכבים מתפרקים ולינה באכסניות מעופשות, מגיעים לאיכות החיים הפורטוגזית, אל העולם החדש – חופים לבנים מול מים כחולים, אוכל בשפע, בתי מלון מפנקים, מיטות עם מצעים לבנים, חדרים ממוזגים, בריכות שחיה גדולות, רכבים חדשים ותחושה של התקדמות בכמה מאות שנים קדימה.
אלא שבתוך כל הטוב הזה ברזיל טומנת בחובה לא מעט סכנות. אגב, לא מעט מהן בגלל הרצון של התיירים בשטחה לחיות את החיים הטובים. אנחנו כמנהגנו בקודש, כאן כדי להזהיר.
שוד
אז כן, כשפונים למטיילים שחזרו מביקור בברזיל ושואלים ממה להיזהר הם ישר יגידו – שודדים. "תיזהרו משודדים", "שדדו אותי בלי שהרגשתי", "התנפל עליי ברזילאי ביום הראשון שלי שם, רק רציתי לחזור הביתה", "איימו עליי בסכין", "איימו עליי באקדח" ועוד ועוד. כדי להבין למה התופעה הזו נרחבת כל כך, כדאי להבין את המציאות הכלכלית חברתית בברזיל.
אחד המאפיינים הכי גדולים של המדינה, הוא הפער העצום בין העניים לעשירים. כשמבקרים בריו, אי אפשר להתעלם משכונות הפאבלה המאופיינות במצוקה, עוני, רמת סניטציה נמוכה, רעב ופשע. ומולן נמצאות השכונות מנקרות העיניים של עשירי העיר שמאופיינות בווילות רחבות ידיים, שפע של בריכות שחיה, רמת ניקיון גבוהה, רכבים חדישים ואוכל כיד המלך. הרבה מתושבי הפאבלות עובדים באותם מתחמי היוקרה כמנקים, משרתים, מבשלים, סבלים ועוד. יום-יום הם רואים את ילדי העשירים נוסעים לבתי הספר בבגדים נקיים ובמכוניות משוכללות, מנקים בריכות שחיה פרטיות, מטפלים בגינות של וילות, מבשלים במסעדות ומנקים רחובות. הניגוד הזה בין חיי עוני, תחלואה, צפיפות ומחסור, לאורח החיים הראוותני של העשירים יוצר ניקור ולא מעט מרמור ותחושת ניצול ואי צדק.
מתוך המצוקה הזו, כמו בעוד הרבה מאוד מקומות בעולם, צומחת תעשיית פשע משגשגת. מטיילים רבים שביקרו באיזור מספרים על אירועי שוד אלימים המכונים בפי המקומיים "Arrastão". מדובר באירועי שוד שכוללים התנפלות בחוף, איומים בנשק ובחטיפה או במעשה מרמה של ברזילאי שיבוא וידבר איתכם בחוף בזמן שהחבר שלו גונב את התיק מאחור. לא מעט מטיילות מספרות על שרשראות זהב שנתלשו להן מהצוואר ולא מעט מטיילים חוו מצב שבו הם צריכים להושיט את מצלמת הכיס שלהם, הארנק והטלפון תחת איומי אקדח.
ההמלצה למטיילים בברזיל, בייחוד בערים הגדולות, היא להסתובב ברחוב עם המינימום האפשרי – כמה שטרות של כסף, עותק של הדרכון ואם ממש בא לכם מצלמה ועדיף שלא תהיה מאוד משוכללת. באשר לתכשיטים – מומלץ להסיר אותם למשך הביקור ולשמור על פרופיל נמוך. בנוסף, מומלץ לא להיות נועזים וללכת לאיבוד בפאבלות. הכנסו לפאבלות רק אם אתם יודעים בדיוק לאן אתם הולכים, איך להגיע ואיך לצאת משם. כמובן שכל זה מתווסף להמלצה התמידית – שמרו על הציוד שלכם, הסתובבו עם הארנקים בכיסים הקדמיים ושמרו על ערנות.
דבורים רגזניות
"פה בריו במקום זבובים יש דבורים, אז צריך להיזהר כי תנועה לא נכונה לידן עשויה לגרור עקיצה", מספרת ישראלית שמטיילת בימים אלה בברזיל. כדי להבין מה הסיפור בדיוק, צריך לחזור כמה שנים אחורה, לטעות אנוש תמימה, שהמיטה על יבשת שלמה אסון אקולוגי שהיא סובלת ממנו עד היום.
באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת, חוקר ברזילאי הקים תכנית ממשלתית להשבחת דבורי דבש. לשם תכנית ההשבחה הזו הוא ייבא מאפריקה דבורים מקומיות שתפוקת הדבש שלהן גבוהה מאוד, אבל זו מגיעה עם תכונת רגזניות קיצונית שהופכת אותן לעוקצניות במיוחד. את הדבורים הללו הוא רצה להכליא יחד עם הדבורים המערביות שהן רגועות יותר, אבל שתפוקת הדבש שלהן נמוכה ובכך לייצר זן חדש ומשודרג. לשם תכנית ההשבחה הוא התקין בפתחי הכוורות פתחים צרים שרק פועלות תוכלנה לעבור דרכן ושהמלכות, שגופן גדול יותר, לא יוכלו לצאת ולהקים נחילים בטבע. אחד מעובדי המכוורת שלא היה מודע לתפקידם של ההתקנים בפתחי הכוורות הסיר אותן בתום לב ביום שבו יתר עובדי המכוורת שהו בחופשה. בשעה שבה גילו את הטעות שנעשתה, היה מאוחר מידי ו-26 דבורים אפריקאיות הספיקו להשתחרר מהכוורת ולהקים נחילים בטבע.
אותם הנחילים התפשטו על פני כל אמריקה הלטינית כמו אש בשדה קוצים והגיעו ממש עד דרום ארצות הברית. האסון האקולוגי הזה גרם ללא מעט אבדות בנפש במהלך השנים הראשונות והדבורים הללו עדיין מהוות מטרד וגורם מסכן חיים בעבור תושבי היבשת ותושבי ברזיל בפרט.
ואיך בדיוק כל העסק הזה מסכן את האדם? כשדבורה עוקצת יצור כלשהו, היא משאירה את העוקץ שלה נעוץ על העור שלו ועליו קיימת בלוטה שפולטת חומר שתפקידו להזעיק דבורים נוספות לעקוץ גם הן את היצור המאיים על הכוורת. אם נעקצתם ואכן קיימות דבורים נוספות באזור, תוך זמן קצר העסק יכול לערב כמות מאוד גדולה של דבורים כועסות ולהוטות קרב שעקיצה מכולן ביחד יכולה להסתיים רע מאוד.
כדי להימנע מהגרוע מכל, מומלץ להיזהר מתנועות חדות ליד דבורים ולהתרחק מנחילים בולטים לעין. במידה ונעקצתם, מומלץ לגרד את העוקץ עם הציפורן כמה שיותר מהר ולשטוף את האזור במים בהקדם בכדי להעלים את עקבות חומר האזעקה. והכי חשוב – לא להיכנס לחרדות והיסטריה מיותרות ליד דבורים נרגזות, עדיף להיות רגועים ככל שניתן.
אוכל לא טרי
ברזיל מוקפת באוקיינוסים, מה שהופך אותה למדינה שמשופעת בדגים ומאכלי ים. מסעדות הסושי שבה נפוצות מאוד ובאמת שאפשר להינות ממגוון קולינרי שלא קיים בארץ ובמחירים נוחים. הבעיה היא שאותו השפע יכול להיות צרה צרורה.
בעלי מסעדות ודוכנים שקנו בבוקר תוצרת טרייה מהים מונחת על ערימת קרח, לא ימהרו להיפטר ממה שנשאר אחר הצהריים. כל זה למרות שהקרח כבר נמס ולמרות שהררי זבובים ויתושים כבר הספיקו לדגום את בשר הדגים. כמובן שהם גם לא תמיד יהיו ישרים מספיק כדי לספר לכם שהג'מבו שרימפס הזה הוצא מהמים הבוקר ושהוא משתזף בשמש כבר כמה שעות טובות. אותו הדבר נכון גם לכריכים עם נקניקים וגבינות – מכינים בבוקר לכל היום. התוצאות מוכרות – קלקולי קיבה, טפילי מעיים, וירוסים, חיידקים. אפשר לעצור כאן.
ההמלצה של המקומיים היא ברורה – לאכול מאכלים עם נטייה להתקלקל רק בהמלצה של אדם מקומי שמכיר היטב את המקומות שמקפידים על טריות המזון ועל סניטציה. בימינו, לא מסובך להשיג המלצות כאלו באמצעות הרשת החברתית. בהיעדר המלצות מהימנות – עדיף להישאר בגזרת המאכלים הבטוחים – פירות וירקות טריים, אורז, תירס, לחם ומאכלים ארוזים.
חופים מזוהמים
החופים של ברזיל הם באמת האייקון הבלתי מעורער של המדינה. החול הבהיר, הצבעים של המים והגלים. אלא שלא כל הכחול נקי הוא. ערי החוף הברזילאיות נמנות בין האזורים הצפופים בעולם. האזורים העניים מאופיינים בתשתיות ביוב רעועות או שהן לא קיימות כלל. בנוסף, סביב רוב המפרצים יש לא מעט אזורי תעשייה שפולטים גם הם מזהמים, והכי חמור – הפסולת והביוב מבתי החולים, לא מפונים באופן מרוכז למקום בטוח. עם הגשמים, ניחשתם נכון – הכל נשטף אל תוך הים.
באולימפיאדת ריו שנערכה בשנת 2016 אחת הדאגות הגדולות לעוסקים בענפי הספורט הימיים הייתה איכות המים בחופי העיר. לדברי אנשי מקצוע שונים, החופים של ריו מלאים במגוון גדול של וירוסים אשר עשויים לגרום למחלות וחיידקים. כל אלו עשויים לגרום כמעט לכל תסמין אפשרי – מבעיות עיכול ועד צריבות בעיניים. נשאלת השאלה – איך המקומיים מתמודדים עם כל הזיהום הזה בחופים שלהם? התשובה פשוטה: הם לא. רמות התחלואה בשכונות העוני היא גבוהה מאוד.
נמליץ לכם לברור את החופים שבהם תיכנסו אל המים ובמידה ונכנסתם, להקפיד להתקלח היטב כמה שיותר מהר לאחר מכן. באשר למאכלי ים – לפעמים עדיף לוותר או לפחות לשלם יותר ולדעת שהם הגיעו מאזורים של מים עמוקים יותר ומזוהמים פחות.
מחלות
אייקון נוסף בברזיל הוא האמזונס – הנהר הגדול ביותר בעולם עם שטח ניקוז עצום שמתפרש על פני תשע מדינות שונות ברחבי היבשת ושנחשב לאחד משבעת פלאי תבל. אין ספק ששווה לבקר באמזונס, אך עם זאת, פיסת הטבע הזו לא עושה הנחות למבקרים בה וחובה להנהג בה בהתאם. אחרת, הנהר לא יעשה לכם הנחות.
העובדה שברזיל היא מהמדינות שהאמזונס עובר בשטחן, מביא אליה גם לא מעט יתושים שנושאים איתם לא מעט מחלות שיכולות להיות מסכנות חיים, גם לאלו שיצאו לטרק במעבה הג'ונגל, וגם לאלו שנשארו לנפוש בריו או בסאו פאולו.
אחת מהמחלות שאפשר לחטוף מעקיצת יתוש בברזיל היא הזיקה. המחלה היא דמוית שפעת ואם היא מתפתחת היא יכולה לגרום לשיתוק ונזק מוחי. במקרים בהם נשים בהריון חטפו זיקה, תועד גם נזק מוחי לעובר. עוד מחלה שאפשר לחטוף דרך עקיצות יתוש באמריקה הלטינית היא קדחת הדנגי. ההידבקות הראשונה בדנגי, ברב המקרים, לא תסב סבל שמתעלה על שפעת למשך יום יומיים וחום קל. בפעם השנייה, הגוף כבר יזכור את הווירוס ויגיב בכל העוצמה באופן שיכול לסכן חיים ולגרום לשטפי דם רבים בכל חלקי הגוף. אבדן הדם המאסיבי כתוצאה מהתגובה החמורה, עשוי לגרום למוות תוך זמן קצר. נגיף נוסף שנושאות איתן יתושות ברזיל הוא צ׳יקונגוניה שיכול לגרום לנזקים חמורים במידה ולא מטופל בזמן.
אנחנו לא רוצים לעורר חרדות מיתושים, אבל ללא ספק כדאי להיזהר ומוטב להתחסן נגד מחלות הקדחת הצהובה, צהב A ו-B וטיפוס הבטן לפני היציאה מהארץ. התמרחות בדוחי יתושים, הקפדה על לינה במקומות עם רשתות נגד יתושים ו/או כילות, לבישה של בגדים ארוכים באזורים נגועים במיוחד (כמו הג'ונגל) הם צעדי זהירות הכרחיים. עוד טיפ שמומלץ להקפיד עליו – במידה והגעתם למלון וחיכה לכם אגרטל עם פרחים בחדר, מהרו להיפטר מהמים ומהפרחים. אלו יכולים להיות בית גידול נהדר ליתושים נושאי מחלות, ממש בתוך החדר שלכם. וטיפ אחרון – זיקה עובר גם ביחסי מין לא מוגנים, אז עשו לעצמכם טובה ותצטיידו בהגנה גם בתחום הזה.