הודו? מה פתאום הודו? בלאגן, לכלוך וחום דביק, לא עושה חשק - כך חשבתי תמיד כשעלה הרעיון של טיול להודו. עד שיום אחד, לגמרי במקרה, ראיתי סרט של נשיונל גיאוגרפיק על הטיגריס הבנגלי של הודו.
בשנים האחרונות דבק בי חיידק הצילום, ואיתו גם אהבה גדולה לטבע. הצילום הוביל אותי למסעות בעולם, לנופים מדהימים, חוויות מסעירות וצילומי טבע נדירים. צילמתי אריות, נמרים וצ'יטות, אך רק "חתול" אחד היה עדיין חסר: הטיגריס הבנגלי.
הטיגריס הבנגלי, חתול אדיר במשקל של עד כ-300 ק"ג, זריז ואתלטי, צד בעיקר בלילה. הוא נמצא כיום בסכנת הכחדה חמורה כשרק 2000 מסוגו חיים בטבע נכון להיום, רובם הגדול בהודו (בודדים אפשר למצוא בנפאל ובהוטאן). בעבר היו מאות אלפים של טיגריסים בנגליים, אך לאורך השנים הם ניצודו בהמוניהם - בין אם עבור הפרווה שלהם, לשם הספורט או למטרות אחרות (בסין, למשל, מאמינים כי אברי הטיגריס הן בעלי סגולות רפואיות - ושם הטיגריסים נכחדו לחלוטין). היום הטיגריס הבנגלי הינו חיה מוגנת על פי חוק בהודו, והמדינה משקיעה משאבים רבים להגן עליו ולאפשר לו אזורי מחייה נוחים.
כפי שיכולתם לנחש, מלמידת המידה הזה ועד מסע להודו הדרך הייתה קצרה. מחקר מעמיק, ארגון לוגיסטי רחב, תיקים עמוסי מצלמות ועדשות - ויצאנו לדרך, ארבעה צלמים, לטיול שהתרכז במשולש הרג'אסטני הקלאסי: דלהי – עיר ססגונית ועמוסת ניגודים בין עושר מופלג לעוני מרוד, מבנים חדשים מול פחונים מרוטים, שווקים עמוסים בערימות תבלינים צבעוניים וריחניים, בדים בצבעים מרהיבים, פירות מקומיים ויחודיים למקום; אגרה – בו נמצאים הטאג' מאהל המפורסם והמתוייר, ארמונות ומקדשים; והעיר ג'ייפור – הנקראת גם "העיר הוורודה" - עיר עתיקה, מלאת שווקים באווירה מקומית, ארמונות, מקדש קופים מלהיב ועוד שלל חוויות. צילמנו תמונות מדהימות וחשבנו שהנה, הגענו לשיא!
אבל אז פרשנו באחת ממסלול התיירים, והגענו אל שמורת הטבע רנטמבור; שמורת טבע לא מגודרת, בה אפשר למצוא מקדשים עתיקים, אגמים ויערות. התמקמנו בריזורט יוקרתי ויצאנו מיד לספארי הראשון, שלרווחת החיות מוגבל לביקורים במשך ארבע שעות בבוקר המוקדם וארבע שעות אחה"צ. בנסיעה בג'יפים פתוחים אל השמורה תחת חום כבד של 45 מעלות ראינו המוני קופים, איילים, סאמברים, תנינים, ציפורים מכל הסוגים - אבל אף טיגריס בנגלי אחד.
למחרת בשש בבוקר היינו שוב על הג'יפ לקראת יציאה נוספת לשטח, מחזיקים אצבעות שהפעם נצליח לראות את החיה עבורה הגענו. נכנסנו לשמורה בנסיעה איטית ורגועה של בוקר, כשלפתע נשמע ממרחק ציוץ קל של ציפור הסיקסק. המארז', מדריך וותיק ומנוסה מזה 20 שנה בשמורה, שמע את הציוץ וצעק משהו בהודית לנהג הג'יפ, שהתחיל מיד בנסיעה בהולה לכיוון המיוער. הסיקסק הינו ה"אזעקה" של הטבע - כאשר הטיגריס מתחיל להלך, היער כולו מתעורר בקריאות אזהרה ובראשם הסיקסק. ואכן, במרחק כ-20 מטר מאתנו, הגיחה מבין העצים נקבת טיגריס בנגלי, שמה קרישנה, מלווה בשלושת גוריה בני השנה וחצי. נסיונות מהירים שלנו לצילום והיא נעלמה בין העצים, אבל המדריך לא התייאש, ניווט את הנהג דרך דרכים עקלקלות המובילות לאגם הקרוב והרגיע: "סבלנות, חם - הם צריכים להגיע לשתות". וכך אכן היה, כשלאחר מספר דקות שוב הגיחו מבין השיחים קרישנה ושלושת גוריה. הגורים קיפצו אחד על השני, שיחקו והשתכשכו במים הקרירים, ודיגמנו לנו במשך דקות ארוכות ומענגות לצילומים מרהיבים. חזרנו נמרצים ומרוצים למלון לארוחה טובה, מנוחה קלה - וקדימה לספארי הבא!
בשמורות הבאות ראינו עוד מגוון רב של חיות: דובה שחורה ענקית עם שני גורים, ינשופים, כוסי חורבות, זני ציפורים שונים ומרהיבים, וגםעקבות של נמרים אשר הובילו אותנו לסלעים הגבוהים שם הם אוהבים לנוח בעודם חומקים מן החום הכבד - אך לצערנו היו ביישנים הפעם. פגשנו שוב בקרישנה וגוריה, כשהפעם ברשותם הציד האחרון שלהם, עייר קטן של צבי נקוד.
בספארי נוסף, בשעות אחר הצהריים, שמענו שוב את הציוץ המוכר של הסיקסק. לאחר נסיעה מהירה לאיזור ואיתור עקבות טיגריס בשטח, פגשנו לראשונה בהתרגשות גדולה את "זאלים" - טיגריס בנגלי זכר עצום בגודלו, שעמד במרחק של כחמישה מטרים בלבד מאיתנו - חוויה שאין לתארה במילים, עוצמת הטבע בהתגלמותה. לאור העובדה שקשה לצלם בין העצים, ירדנו שוב אל איזור המים להמתנה אשר השתלמה פעם נוספת, כאשר דקות ספורות לאחר מכן הגיע זאלים במלוא הדרו לבריכה לשתות ולהתקרר, נוהם לעברנו נהמת אזהרה קלה להדגשת החשיבות שבשמירת המרחק מהחיה הכל כך יפה הזו, אך גם המאוד מסוכנת. הנסיעה בג'יפים בשמורה הינה בטוחה לחלוטין ומעולם לא נרשמה תקיפה במצב זה, אולם שיטוט רגלי וירידה מן הג'יפ עשויים להיות מסכני חיים; הטיגריסים טריטוריאליים מאוד, וזכר חדש שייכנס לאזור של זכר אחר, מצפה לקרב קשה ועלול לשלם על כך בחייו.
ואכן, זכר נוסף של הטיגריס הבנגלי החי בשמורה ונקרא אוסטד, "הואשם" לאחרונה בתקיפה והריגה של אחד מהשומרים שהסתובבו במקום. אוסטד הועבר בעקבות המקרה לגן חיות מקומי - מה שגרר קול מחאה גדול בהודו ובעולם להחזרתו ליער. שבועות ספורים בטרם נלקח, זכינו לראות את אוסטד כשהוא ישן בין השיחים למרגלות הג'יפ, ומעניק לנו מבט זוויתי ומנומנם, חסר עניין בנוכחותנו.
מן הביקור הבלתי נשכח ברנטמבור, יצאנו בנסיעה אל שמורת טבע נוספת, הנקראת סריסקה. בעברה היא נחשבה שמורה מפוארת עם המוני טיגריסים, אך הם ניצודו באופן מצער והיום היא שמורה קטנה יחסית, כשבמקום חיים 11 טיגריסים בנגליים בלבד. לא זכינו לראות אותם.
ביומנו האחרון בהודו, בדרכנו לשדה התעופה, חלפנו על פני כפרים בצידי הדרך, פגשנו במקומיים מעניינים ובאורך חיים מרתק ושונה מאוד במהות מזה המוכר לנו. עצרנו לרקוד יחד עם הנשים המקומיות בשיירות ריקודים שנערכו לכבוד חתונות הצפויות להתקיים באותו הערב, שיירות ססגוניות וצוהלות של נשים המשמחות את הכלה ביום כלולותיה. המקומיים התרגשו מאוד מנוכחות המערביים והשמחה הייתה בשיאה, כשגם המצלמה שלנו לא נחה לרגע.
הודו הפתיעה אותי - החוויות, הקסם המיוחד שלה, האנשים, האוכל, השירות, רמת המלונות ובעיקר הטבע הפראי. בפעם הבאה ששואלים אותי "בא להודו?", התשובה תהיה מיד: "כן!". ואתם?
*הכותב הינו צלם טבע ומוביל מסעות צילום.