"הגענו לשבט באמזונס אחרי 3 טיסות, 5 שעות נסיעה באוטובוס רעוע, ללא כביש מסודר ויותר מ- 9 שעות הפלגה בסירת פח לוהטת לשני אנשים, ללא הצללה כלשהי. כשהגענו, חיינו אשתי ואני 8 ימים ללא מים זורמים, ללא מים לשתייה (שתינו מהנהר האמזונס), ללא שירותים וללא חשמל. ישנו בערסלים וכמובן ללא טלפונים ניידים או קליטה. חיינו בחושות ובבקתות של השבט, אכלנו את המאכלים שלהם, רקדנו ושרנו את השירים המסורתיים והשתתפנו בכל טקסי הפולחן שהיו לאור הירח. במהלך השהות שלנו שם חשנו את חיי השבט מבפנים, ללא הצגות מיוחדת לתיירים, וכך זכינו לראות איך תרבות עתיקה מסוגלת לקיים חיים ממה שהטבע העשיר באמזונס מעניק ליושביה".
אשת הצ'יף הגבוה, הדמות המרכזית בשבט, בטקס תקשור.
הנוף היום יומי שלנו בנהר האמזונס.
צביעת הגוף לקראת טקסי החיזור של הנשים והגברים. טקסים אלו עורכים חצי יום ומחולקים למספר פרקים בהם הנשים מחזרות אחרי הגברים ולהיפך, כאשר הנשים מראות את הרוח הלוחמת בשני המסלולים: מחזרת ומושכת חיזור.
הסנפת ה-ראפה (טבק טחון שעוזר לחדד את החושים על פי המסורת). הטקס נערך בלילות אך במהלך היום כל אדם בשבט מסניף את החומר מספר פעמים במנות אישיות.
הרתחת ה-איאאואסקה (AYAHUASCA), תערובת צמחים שמגיע מהר מאוד למוח וגורמת להזיות.
כיתת בית ספר בתוך הכפר.
יתושים והוצאת כינים ברחיצה היום-יומית בנהר האמזונס.
הנוף מהבקתה שלנו.
דמויות מהכפר שפגשנו כל יום.
ילדים אינדיאנים מהשבט.
טקס להוצאת רוח רעה.
זקן השבט.
*גוסטבו הוכמן הוא צלם עיתונות וצלם רחוב. לאחר שב-2015 יצא הסרט הדוקומנטרי "מלח הארץ" על הצלם הברזילאי הנודע סבסטיאו סלגאדו, החליט הוכמן שהוא מוכרח ליצור איתו קשר ולצאת למסע צילום באמזונס. אחרי שלא הצליח לעשות זאת, הוכמן לא ויתר ויצא למסע הזה ביחד עם אישתו. שם, באמצע אחד המקומות הנידחים בעולם, הוא פגש את הצלם במקרה. באותו רגע המעגל נסגר.