איך מתחילה דרך? כרחוב בעיר, כפנייה שיש בה תחנת אוטובוס (או חשמלית, כמו במקרה הזה) ופחי אשפה ותמרורים. אבל הרחוב שהיא מתחילה בו פוגש ברחוב אחר, שפוגש בעוד רחוב שמגיע לגדת תעלה, שנפגשת בעוד תעלה, שמגיעה אל הנהר: נהר האמסטל שנראה ממש כמו אחת מן התעלות של אמסטרדם, אבל רחב הרבה יותר.
אל השדות, ואל האושר, ראוי להוסיף. כי מהו האושר? הוא דרך צרה ושקטה ופתוחה בתוך ירק אינסופי, הוא החריקה הקלה של האופניים עם כל דיווש (אחרי הכול, אלה אופני עיר אמסטרדמיים שנקנו בזול וששני סלים נרתמו אליהם עבור הכבודה), הוא חריץ הגבינה הזה הנלעס בנחת, הוא טחנות הרוח, הוא העלייה והירידה מן הסכרים המוארכים המזכירים שהאזור הזה היה פעם מצוי כולו מתחת לפני הים, ויותר מכול: הוא הפרות.
הכותל נמצא בהולנד
יש לארצנו דבר אחד במשותף עם הולנד: שתיהן קטנות וצפופות. בשעות אחדות של רכיבה דרומה ניתן להגיע מאמסטרדם לרוטרדם, אם בוחרים בדרך המלווה את החוף – ואין סיבה לבחור בה, היא מאוכלסת וצפופה מדי.
הדרך שבה בחרתי, המקבילה לה ממזרח, עוברת אף היא בלא מעט עיירות: וורדן (Woerden) חמודה וניצבת בה כנסייה מרשימה ורמת מגדלים. העיר הגדולה יחסית אוטרכט (Utrecht) שוכנת ממש ממזרח לוורדן ובה יש אווירה אוניברסיטאית נהדרת, היסטוריה ואדריכלות. אאודואטר (Oudewater) ממש מדרום לוורדן, היא אחד הכפרים העתיקים והיפים ביותר בפרובינציית דרום הולנד. חאודה (Gouda) שמדרום-מערב לה ידועה הן בזכות חנה הרב והן בגבינה הקרויה על שמה.
באחד ממסעות האופניים שלי הגעתי לעיירה סתמית יחסית ושמה סשונהובן (Schoonhoven). הייתה זו שעת ערב. גשם התחיל לרדת וניגשתי היישר למלון קטן בלב העיירה. המלון היה מלא, ובעליו המליץ על צימר ונתן לי את כתובתו.
הגעתי לבית קטן על סף השדות. הקשתי בדלת ובעליו פתח לי בחלוק רחצה. שאלתי אותו האם יש לו חדר פנוי לאותו הלילה והוא שאל מנין אני. סיפרתי שאני מישראל, והוא שאל האם אני יהודי. כשהודיתי שכן, הוא מיד הורה באצבעו ימינה. המסר היה ברור. הוא מגרש אותי. לראשונה במסעותיי באירופה פגשתי באנטישמיות בוטה.
טוב שלפני שסלסלתי קללה ולקחתי את האופניים, הצצתי גם לאן הורתה אצבעו. הוא הצביע אל הגינה שבחזית ביתו בה קבועה הייתה ערוגה גדולה בצורת מגן דוד. "אה, אתה יהודי!” קראתי בהקלה. הוא סיפר שאביו היה יהודי, הכניס אותי אל הבית, שאחד מקירותיו היה מכוסה בטפט שכולו תמונה של הכותל המערבי. אירח אותי במחיר הפסד ובבקר הגיש לי ארוחת בקר נפלאה ולא כשרה. לצד נקניק השינקן הייתה צלוחית קטנה ובה פירורי שוקולד, האחלסלאח (Hagelslag) בפי ההולנדים. לחם לבן מרוח בחמאה שפתיתים כאלה מפוזרים עליו הוא מעדן מקומי. כמה מוזר לטעום אותו, להביט בכרי המרעה מבעד לחלון ולהבין שהמוכר והמוזר אף פעם אינם באמת רחוקים זה מזה. אי שם בישראל, אולי אפילו לא רחוק מצומת קסטינה, ודאי רועות פרות הולנדיות שלוות, בעוד כאן, בסשוןהובן, ניצב הכותל המערבי.
כמה קטנות לסיום
איפה: בקו ישר מדרום לאמסטרדם, בינה לבין העיר ברדה, ממזרח לסבך ערי החוף המכונות Randstad.
מה יש בסביבה: את כל יתר ארצות השפלה ונפלאותיהן: הערים הבלגיות אנטוורפן, ברוז' וגאנט ממתינות מדרום, ומצפון לאמסטרדם משתרע חבל Noord Holland הדומה בקסמו לזה שתואר כאן.
באיזה ראש להגיע: ספורטיבי נינוח – אם באמת הולכים על האופניים, מוכן לספוג מזג אוויר הפכפך בתמורה לחן אירופי.