בעיירת הסקי המתוקה פארק סיטי שביוטה, ארצות הברית, יש רחוב ראשי מטופח ובו חנויות מלאות מזכרות מלוקקות יותר ופחות עבור התיירים. אחת מהן היא גלריה המציגה תמונות ענק ממוסגרות של מקומות בעולם, בעיקר באירופה. אלה בעצם גלויות מנופחות שבאחת מהן נראים חתולים רובצים בחצר פנימית ברומא, באחרת אחו אלפיני ירוק מעל מגדל כנסייה אוסטרית, בשלישית מגדל אייפל וברביעית גונדולייר על תעלה ונציאנית.
בכניסה לחנות תלויה תמונה שאין בה שום בנאליות. היא מראה פינה של העולם הישן שמעטים הגיעו אליה ומעטים ראו אותה אפילו בתמונות. הר שחור, זקוף לגמרי ומשונן מזדקר מעל למפרץ כחול. למרגלותיו נחה עיירה שבתיה האדומים בנויים בחלקם על כלונסאות מעל המים. עננים פראיים מטיילים סביב הפסגה ומעל השתקפותה נחות סירות דייגים. זוהי התמונה היפה מכולן, אולי תמונת הנוף היפה ביותר שאפשר לצלם, ובעל הבית יודע זאת היטב. אי אפשר לחלוף ברחוב מבלי להיעצר מולה בפה פעור.
"הייתי שם," אני אומר לחברים המטיילים איתי בעיירה. "זה כל כך יפה, אלוהים אדירים, זה כל כך יפה. זה הרבה יותר יפה מזה. זה מטריף! זה מטריף את הדעת!" אני משתדל לרסן את עצמי וזה לא קל. איי לופוטן, רצועה של איים הפורצת אל תוך האוקיינוס האטלנטי מול חופי נורווגיה, מאה קילומטרים מצפון לחוג הקוטב הצפוני, מוציאה את הנפש משיווי משקלה, אפילו כאן בפארק סיטי. איפה לכל הרוחות אני נמצא? במערב האמריקני, על רכסיו ומדבריותיו, קשתות הסלע שלו וגורדי השחקים של עריו, ואין מה להשוות, למקום היפה בעולם אי אפשר להשוות שום דבר אחר.
וכמה דברים אי אפשר לראות בתמונה הזאת: את הדגים התלויים לייבוש, מכוסים במלח, את הילד הבלונדיני הקטן שמציץ מתוך מסגרת העץ של חלון בקתה, אחרי שגשם צלף בפיורד ממול ביתו ובעצם גם מתחת לביתו. הבתים בעיירות שבדרום האיים בנויים על כלונסאות בגלל מיעוט השטח המישורי. כשביקרתי באיים, מצויד באוהל, התקשיתי למצוא מקום לנטות בו את האוהל, בסוף ישנתי במכונית, במפרץ חנייה קטן לצד הכביש.
לא מדובר בנסיעה לנס ציונה
איי לופוטן הם מקום דרמטי, לא רק מבחינה טופוגרפית. קודם כול, הם מרוחקים מאוד במונחים אירופיים. מסעי אליהם התחיל במקום מבודד להפליא בצפון פינלנד, ונדרשו עוד יומיים של נסיעה ממנו עד שנפרדתי מהיבשה בגשר העולה אל הראשון שבהם. אוקיי, אז נכון שעצרתי בדרך בעיר הצפונית והמעניינת טרומסה (Tromsø), היישוב הצפוני ביותר בעולם שניתן לקרוא לו (בטבעיות רבה) עיר. מדי פעם גם יצאתי מהרכב כדי לקטוף אוכמניות ענקיות בכרי העשב של לפלנד, אבל לא מדובר בנסיעה לנס ציונה.
הדרך העולה מאוסלו לאזור האיים עוברת ברמות גבוהות וקרחות. זו היורדת דרומה מטרומסה מתפתלת לאורך פיורדים מהממים. זוהי נורווגיה, ובעצם סקנדינביה, במלוא עוצמתה. ביערות האלה נולדו אגדות הטרולים, מן האוויר הזה ספג המלחין גריג השראה לדרמה של צליליו. הוויקינגים עגנו בפיורדים האלה לפני אלף שנים ועל איי לופוטן עצמם מצוי מרכז המוקדש לתרבותם.
המעבר מן היבשת לאיים מחדד את תחושת המרחק, בין האיים אוסטרווגאיי (Austervågøy) ווסטרווגאי (Vestervågøy) לא עובר גשר. המעבר במעבורת, בלילה של גשם חסר רחמים, אל אי שחופיו עשויים חומות סלע תלולות הוא חוויה אינטנסיבית ומרגשת. מוזר ממש לגלות שהמקום שהגעת אליו מצטיין דווקא במתינותו האקלימית. איי לופוטן הם המקום הצפוני ביותר על פני כדור הארץ שבו נותרת הטמפרטורה הממוצעת מעל האפס במהלך החורף כולו. זוהי תוצאה של זרם הגולף החמים שבאוקיינוס האטלנטי.
אבל איים הם איים, ומזג האוויר בהם הפכפך תמיד. ערפל כבד מתגנב אל תוך עמקים צרים, מלאים בעשב ירוק, עוטף בתי חווה קטנים, ואז חומק בנקיקים שבין הסלעים אל הים הפתוח. בעיירה המרכזית סבולבר (Svolvær) זורחת לפתע השמש מעל רחוב החנויות, ושולחנות מוצאים אל מחוץ לבתי הקפה. החופים הלבנים היפים מזמינים לרגע טבילה בים, אבל הבוהן הנתחבת במים מבינה מיד את גודל האשליה ונמלטת. מה שכן אפשר לעשות עם המים האלה הוא לדוג בהם בקלות רבה, אה כן, ולצלם אותם ואת ההרים העוטרים אותם ולמכור לגלריות בארצות הברית.
העיירה האחרונה שעל האי האחרון זכתה לאחד השמות היפים ביותר שניתנו לעיירה מעולם. שמה הוא Å, מבטאים אותו: "אוֹ" ומשמעותו פשוט "נחל". אפשר להפליג ממנה במעבורת אל העיר Bodø שעל היבשת, אבל למה, בעצם לעשות זאת? למה לא להישאר בתוך הדרמה הזאת, ללמוד כיצד לחיות ללא קרקע ישרה, להמליח את הדגים ביחד עם בני הצפון השתקניים אך נעימי הסבר. לאכול גבינה חומה ולהביט בלילות אל הזוהר הצפוני שמעל, בידיעה שמחר תזרח שוב השמש על היופי המטרף, הפשוט מטרף של המקום הזה.
כמה קטנות לסיום:
איפה: איי לופוטן נמצאים מנגד לעיר נארוויק שבצפון נורבגיה, כ-22 שעות נסיעה ברכבת מאוסלו.
מה יש בסביבה: העיר המיוחדת והחמודה טרומסה, חבל פינמארק שהוא לבה התרבותי האמיתי של לפלנד והמון המון פיורדים מטמטמים.
באיזה ראש להגיע: מוכנים לפעירת פה.
