אלו שמרבים לטוס מכירים בוודאי בעל פה את סרטוני הבטיחות שמוקרנים בתחילת כל טיסה. חלק מהתדריך מוקדש בימינו להגבלות על השימוש במכשירים אלקטרוניים, בטענה שהם מסכנים את בטיחות הטיסה. אך האם זה אכן כך? מה יקרה אם נשאיר את הטלפון דולק? ומדוע חלק מהמכשירים מותרים ואחרים אסורים? הנושא רגיש והדעות לגביו חלוקות.
לפני כל דבר אחר נדגיש שההחלטה על הטלת איסורים על שימוש במכשירים אלה ואחרים נתונה בידי חברת התעופה, וכולכם מחויבים לציית תמיד להוראות הדיילות ואנשי צוות האוויר ומתבקשים לא להתווכח איתן.
תקנות ברורות
הנושא שנוי במחלוקת עד כדי כך שעיתונאים שטסו עם נשיא ארצות הברית במטוס "אייר פורס 1" הופתעו לגלות שלא הוקראו להם כלל הוראות בטיחות, וכולם המשיכו להשתמש במכשירים אלקטרוניים מכל מיני סוגים בכל מהלך הטיסה. אז אם זה אכן כל כך מסוכן, איך זה שדווקא במטוס הנשיאותי לא מקפידים על הוראות הבטיחות?
כמו בהרבה מקרים, מי שקובע את הטון בענייני תעופה הוא רשות התעופה האמריקאית (FAA). כבר בשנת 1966 יצאה תקנה שנועדה להסדיר את השימוש במוצרי אלקטרוניקה אישיים, הרבה לפני המצאת הטלפון הסלולרי. אז נבעה ההחלטה ממקרים שבהם מקלטי רדיו FM יצרו הפרעות במכשירי הניווט של במטוס.
תקנה מסודרת ראשונה בנושא התפרסמה בשנת 1993 ומנתה אירועים של הפרעה אלקטרומגנטית שנבעה משימוש במערכות סטריאו, טייפים, נגני תקליטורים, מכשיר שמיעה וטלפונים סלולריים, שהחלו בערך אז להיכנס לשימוש. גם התקנה המעודכנת משנת 2006 נתנה סמכות לחברות התעופה ולטייסים לאסור על השימוש במוצרי אלקטרוניקה, למעט מכשירי שמיעה, קוצבי לב ומכונות גילוח חשמליות, שהותרו במפורש.
המצדדים באיסור טוענים שהיות שמכשירים אלקטרוניים רבים מצוידים במשדרי רדיו פנימיים, שלעיתים מופעלים באופן עצמאי ללא שליטת המשתמש (כמו השעון הפנימי במכשירי אייפד), הם עלולים ליצור הפרעה אלקטרומגנטית שתפגע בפעילות התקינה של מכשירי הרדיו והניווט בתא הטייס. טייסים מדווחים שטלפונים סלולריים יוצרים רעש סטטי באוזניות ומקשים על התקשורת עם מגדל הפיקוח. המקור לרעש הוא הניסיון של המכשיר ליצור קשר עם האנטנה. תקתוק דומה תשמעו אם תניחו טלפון מצלצל ליד רמקולים סטנדרטיים.
בנוסף יש עדויות של טייסים ואנשי צוות אוויר שטוענים כי מכשירי חשמל יצרו הפרעה משמעותית לתפקוד מערכות המטוס. ובמקרה אחד דווח שמכשיר DVD נייד גרם לסטייה של 30 מעלות באחת ממערכות הניווט בתא הטייס. הטייס הסקרן ביקש מהנוסע לכבות את המכשיר ולהדליק אותו לסירוגין ומצא התאמה ברורה בין הסטייה לפעילות המכשיר.
האם התקנות התיישנו?
רבים טוענים כיום שהתקנות הללו אינן רלוונטיות יותר למטוסים מודרניים, שהמכשירים בהם ערוכים להתמודד עם סביבה מודרנית עמוסה בתדרים אלקטרומגנטיים. בתוכנית "מכסחי המיתוסים" ניסו לבדוק את העניין בצורה מבוקרת, אך לא הגיעו למסקנה חד-משמעית. בכתבה של רשת ABC האמריקאית עשו ניסוי במעבדות בואינג, שהראה שהתדרים בהם משתמשים המכשירים הניידים עלולים לגרום להפרעה בתדרים שבהם משתמשות מערכות המטוס, אך לא הוכח קשר חד-משמעי.
הגישה של מחקרי התעופה באה מנקודת פתיחה מחמירה יותר. מחקרים של רשות התעופה הבינלאומית ורשות התעופה הבריטית הצביעו על מקרים שבהם לא היה ניתן לפסול קשר סיבתי בין שימוש בטלפונים סלולריים ומכשירים אלקטרוניים אחרים לתקלות שקרו (בלי לגרום נזק) במערכות הקשר והניווט במטוס. כיוון שתקנות התעופה התקבעו כבר בשנות ה-90, ולאור חובת הזהירות, נטל ההוכחה מוטל על מי שמבקש לטעון ששימוש במכשירים אינו מזיק, גם העובדה שבשנת 2003 התרסק מטוס קטן בניו-זילנד בזמן שהטייס השתמש בטלפון שלו לא מסייעת למתנגדים, אם כי לא הוכח קשר סיבתי בין הדברים.
תומכי תיאוריות קונספירציה טוענים שהמקור לאיסור הוא כלכלי, ונועד לעודד אנשים להשתמש בשירותי הטלפון הפרטיים שחלק מחברות התעופה מתקינות במטוסיהן וגובות עליו תשלום גבוה במיוחד. אך גם הטענה הזאת בעייתית, כיוון שברוב שלבי הטיסה אין שום קליטה סלולרית, ומכל מקום הדרך היחידה לדבר עם אנשים מחוץ למטוס היא באמצעות הטלפון הלווייני, שאינו בשימוש בזמן ההמראה והנחיתה – כמעט הזמנים היחידים שבהם יש סיכוי שתהיה קליטה בטלפון האישי.
נהלים לא אחידים
ברוב חברות התעופה נהוג כיום להפריד בין סוגי מכשירים שונים – את אלה שיש בהם משדר סלולרי יש להשאיר מכובים (או ב"מצב טיסה") לאורך כל משך הטיסה. את השאר דורשים לכבות רק בהמראה והנחיתה. גם בזה הנהלים אינם אחידים וחלק מהחברות מתירות את השימוש במכשירים אלקטרוניים בכל מהלך הטיסה, אך אוסרות למשל שימוש במחשבים ניידים במהלך ההמראה והנחיתה, משום שהם כבדים ומסורבלים ועלולים לגרום לפציעות במקרה של תאונה.
ככלל, ההפרדה בין מהלך הטיסה לבין ההמראה והנחיתה מנסה לאזן בין שתי גישות. ההמראה והנחיתה הן הפעולות המסובכות ביותר מבחינת הטייס ובהן מתרחשות מרבית התאונות, לכן נוהגים בהן משנה זהירות. בשאר משך הטיסה חשוב יותר לחברות לשמור על שלוות הנוסעים ועל מצב רוחם הטוב, והן מוכנות להגמיש מעט את הכללים כדי להנעים את זמנם.
בארצות הברית, הסמכות להתיר שימוש בטלפון סלולרי נתונה דווקא בידי המועצה הפדרלית לתקשורת (FCC), ולא רשות התעופה, כך שגם אם רשות התעופה נוטה כיום להתגמש ולהתיר להשתמש ביותר ויותר מכשירים אלקטרוניים, השימוש בטלפון סלולרי עדיין אסור. סיבה אפשרית לאיסור הזה יכולה להיות דאגה ליציבות הרשת הסלולרית – כשאנחנו משתמשים בטלפון סלולרי על הקרקע, המכשיר מזהה את האנטנות (התאים הסלולריים) הקרובות ביותר ומשתמש בהן להעברת הנתונים. בגובה שבו טסים מטוסי נוסעים, המרחק מכמה תאים סלולריים שווה, וזה עלול ליצור עומס יתר על הרשת ו"לסתום" אותה.
שוק התחבורה האווירית משתנה במהירות. מטוסים ישנים נפלטים מהשירות ואת מקומם תופסים מטוסים חדישים שערוכים טוב יותר להתמודד עם הסכנות של במכשירים אלקטרוניים אישיים. חברות תעופה מסוימות מאפשרות גלישה ברשת סלולרית פנימית ולעתים אפילו יש למטוס אנטנה סלולרית משלו שמאפשרת שיחות לכל אורך הטיסה. בחברת אמריקן איירליינס אפילו התגאו לאחרונה בכך שאת מדריכי הטיסה הכבדים והמיושנים החליפו מכשירי אייפד (בתא הטייס!), ובכך נחסכו אלפי ליטרים של דלק וחתימת הפחמן של החברה ירדה. רשויות התעופה נאלצות להתמודד עם המציאות המשתנה ותקנות התעופה שהיו מתאימות רק לאחרונה מתיישנות במהירות.
סכנה באוויר?
תקנות התעופה הן נושא סבוך שמשלב הרבה גורמים, בטיחותיים, משפטיים, מקצועיים ובינלאומיים. אין כל אחידות בנושא ולעתים גם חברות שמתירות להשתמש במכשירים מסוימים נאלצות לאסור עליהם כשהן נוחתות במדינות שאוסרות את השימוש בהם. התוצאה היא נהלים מאוד לא אחידים.
אף שהאיסור עצמו נולד בכלל ממקלטי רדיו (שכיום מותר להשתמש בהם במטוסים), ולמרות עדויות על הפרעות שיצר מכשיר DVD נייד (שגם הוא מותר כיום לשימוש), עדיין הדרך הטובה ביותר להבטיח ציות לתקנות תעופה שרירותיות היא לתלות אותן ב"שיקולי בטיחות". ועדיין, יש סכנות רבות בטיסה שכלל לא זוכות להתייחסות בסרטוני הבטיחות, למשל בסרטון הבא.
הכתבה באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי.