בראש: האווירה
דמיינו שאתם נמצאים במדבר צחיח הרחק הרחק במרכז אסיה, בין ארמונות ומסגדים מקושטים בקרמיקה צבעונית. את הרצפה במלון שלכם מכסים שטיחי קילים מצמר גמלים שנארגו בעבודת יד, האוויר ספוג אדים של וודקה וערק. דולר אחד שווה הון עתק. עכשיו חזרו למציאות. דולר אחד שווה ממש מעט כסף. השאירו על הרצפה רק את שטיח האיקאה שלכם, פלוס כמה כריות, חבשו כובע בוכרי רקום בצבעים ססגוניים, שקניתם יד שנייה בשוק הפשפשים, והזמינו הרבה אורחים, רצוי קרובי משפחה. כשהם מגיעים לפגוש אתכם, מחויכים, טובי לב ומאושרים, הוכיחו אותם קשות על כך שהם לא באים מספיק – מנהג אוזבקי כל כך מושרש, שאפילו מוקדשת לו מילה בלקסיקון המקומי (באוזבקיסטן המציאו את הפולניות, רק שהפולנים רשמו על זה פטנט). עכשיו, כשהם מכים על חטא ומתנצלים עד עמקי נשמתם, חבשו גם את ראשם המושפל בכובע בוכרי. עוד מעט הם יאכלו כל כך הרבה, שהם יישבעו לבוא לבקר בתדירות גדולה יותר.
ביד: המשקה
הכניסו עלי תה ירוק ומים רותחים לתוך קומקום חרסינה. המתינו כמה דקות וגלגלו שיחה ערה עם האורחים. אם נגמרו נושאי השיחה, הוכיחו אותם שוב על שהם לא מבקרים מספיק. כעת עברו לחלק המעניין של הכנת התה - אל תוסיפו סוכר, אל תוסיפו צמחים, אל תוסיפו חלב. אל תעשו כלום. האוזבקים אוהבים את התה שלהם נטורל. מזגו מעט מהקומקום לכוס חרסינה נמוכה ללא ידיות, ושפכו את הנוזל חזרה לקומקום. חזרו על התהליך שלוש פעמים. בפעם הרביעית אתם יכולים למזוג לכוסות של האורחים הצמאים, אבל רק עד החצי. מזגו שוב בכל פעם שהכוס תתרוקן. כעת שתו את התה בלגימות קולניות.
בפה: המנה
פתגם אוזבקי ידוע טוען ש"כשהחתול רעב הוא אוכל כוסברה". וזה, אם לא הבנתם, לא אומר שברחובות סמרקנד וטשקנט מסתובבים חתולים עם ירוק בין השיניים, אלא שכנראה האוזבקים לא ראו חתול רעב מימיהם. ואיך אפשר להיות רעב במקום כזה? יהיה קשה לדבר על מנת דגל אוזבקית אחת, כי המטבח הזה הוא שרשרת דגלים אינסופית עם שמות מסובכים וטעמים, שיגרמו לכם להתעלף מעונג על השטיחים האוזבקיים משוודיה. הבעיה היא שבמטבח שכל מנה שלו היא "כוכב נולד", ההפקה בהתאם. ובעולם מערבי עצבני, מה הסיכוי שזה ייגמר טוב? אז הלכנו על בטוח, על אחת המנות הפשוטות במטבח האוזבקי – "בחש". רק שעה הכנה, אז תגידו תודה.
המצרכים (ל-6 מנות):
150 גר' כבד עוף / עגל
1ק''ג אורז עגול
200גר' בצל
250 גר' שמן
3 חבילות כוסברה
1/2 חבילה שמיר
מלח, פלפל שחור
מה תעשו איתם:
אחרי ששטפתם וסיננתם את האורז, חתכו את הבצל והבשר לקוביות קטנות, חממו את השמן וטגנו את הבצל עד שיזהיב. כעת הוסיפו את הבשר והכבד וטגנו עד שהם ישנו את צבעם. הוסיפו מלח ופלפל. כסו עם מים רותחים לפי הצורך ובשלו כ-15 דקות. כעת קצצו את כל הירק דק מאוד, פתחו את הסיר והוסיפו את האורז. ערבבו את הכול, הוסיפו עוד מים רותחים, כ-2 ס''מ מעל האורז, ובשלו על להבה גבוהה עד לספיגת המים. לאחר מכן הנמיכו את האש, הוסיפו את כל הירק הקצוץ, ערבבו היטב את כל תכולת הסיר, אספו את האורז מדופנות הסיר לאמצע בצורת ערמה, כסו את הסיר ובשלו על אש קטנה 20-15 דקות.
הגישו בצלחות חרסינה גדולות ומעוטרות בצבעי כחול וטורקיז ושימו במרכז השולחן. הולך מעולה עם חצילים על האש.
באוזן: המוזיקה
עכשיו הגיע הזמן לעשות קצת שמח לאורחים שלכם. הדיסק "שלמה טחלוב ואנסמבל נאוה" יעשה בדיוק את זה. האנסמבל מנגנים מוזיקה מאוזבקיסטן ומטג'יקיסטן, שתטיס אתכם היישר לדרך המשי. אז קומו ממושבכם והתחילו להתנועע בקצב התופים לריקוד אוזבקי סוער – הווה אומר, עמדו במקום, לבשו חיוך מלא סיפוק של מי שמעולם לא ספר קלוריות, הרימו ידיים והניפו אותן בתנועות סיבוביות איטיות מצד לצד. מדי פעם התקדמו בצעדי רדיפה צנועים לפי הקצב. כן, זה כל הריקוד (בתרבות שיש בה כל כך הרבה אוכל, אתם לא יכולים לצפות שהאנשים יהיו מסוגלים להתנועע בקלילות). ונא לא למחוא כפיים, לקפץ או לענטז, בבקשה. את זה תשאירו למדינות אחרות.
בעיניים: הסרט
כאקורד סיום לערב האקזוטי שלכם נותר רק החלק התרבותי. לא, לא עוד בחש. הסרט. אם חשבתם שקולנוע הוא לא הצד החזק של האוזבקים, כנראה שצדקתם. כמו אותם חתולים רעבים, גם סרטים אוזבקיים הם לא חזון נפרץ בארצו של טימור לנג. אבל המעט שיש, כמו הסרט לונה פאפא של הבמאי בחטיאר חודוינזארוב, בהחלט מתאים ליום הזה. נופים רחוקים, טיפוסים הזויים, סיפורי פנטזיה וסיפורים אנושיים חוברים בסרט הזה ל-102 דקות שיעשו לכם הרבה נחת. אז מי צייץ פה שאקזוטיקה זו קלישאה?
ההמלצות התרבותיות לדיסק ולסרט באדיבות "האוזן השלישית".